חניה חינם? החניונים "החינמיים" בשכונות עולים לכם הרבה כסף

מפעם לפעם מופיעים דיווחים בעיתונות המקומית על חניון חינמי שנפתח ברחוב X או Y בעיר. לכאורה, אלו חדשות טובות אשר מודיעות על פתרון מצוקת החניה ותוספת של מקומות חניה חינם, ממש ליד הבית. חדשות טובות אולי, חינם – ממש לא.

בניה ותחזוקה של חניון אינה בחינם, ולמעשה מדובר על עלות של עשרות אלפי שקלים לכל מקום חניה (במקרה שהחניון על קרקעי). רק באחרונה נכתב באחד המקומונים הירושלמים כמה שילמו משלמי הארנונה על בניית אותם חניונים חינמיים: "חניון ברחוב קוסטה ריקה בקרית היובל – 20 מקומות חניה בעלות של כ־900 אלף שקל; חניון ברחוב סמדר בבית הכרם – 10 מקומות חניה בעלות של 200 אלף שקל; בצומת הרחובות דובנוב ופינסקר יוכשרו 26 מקומות חניה בעלות של כמיליון שקל; ובמחנה הפליטים שועפאט יוקמו 20 מקומות חניה בעלות של כחצי מיליון שקל".

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

מחפשים דירה בקטמון הישנה? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים

כמעט מיותר לציין שכל הוצאה של כספי משלמי המיסים באה על חשבון יעדי השקעה אחרים, חדרי לימוד, משכורות עובדי הוראה, ניקיון, דרכים, תחבורה ציבורית וכל שאר הנושאים אשר כספי המיסים שלנו אמורים לממן. מי שמממן את מקומות החניה האלו הם בעיקר אנשים שלעולם לא יעשו שימוש בהם. זו בקצרה המיתוס של 'חניה חינם', שהיא ממש לא בחינם.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אך זה לא הסיפור כולו. בואו נדמיין שמשלם המיסים מסכים לממן את החניה של תושבי שכונות שהוא לא גר בהן, האם זו השקעה כדאית? האם הגדלה של מספר מקומות החניה, ובחינם, מקטינה משמעותית את 'מצוקת החניה'? האם המרדף אחר עוד 8 או 20 מקומות חניה באמת יכול למנוע את אותה 'מצוקה'? האם יש מצוקות אחרות שניתן לפתור ב-20 אלף שקל או במיליון שקלים?

בואו נחשוב רגע על מספרי החניות שמתווספות (באופן זמני) לאזורים הללו. האם תוספת של 10 או 26 מקומות חניה ישפיעו על הלחץ למצוא מקום חניה באותם מקומות? בכל חודש נוספים בירושלים, כך על פי נתוני הלמ"ס, למעלה מ-700 רכבים פרטיים חדשים (למעלה מ-8,400 רכבים בשנה). רחובות העיר ירושלים כמעט ואינם גדלים, ולכן המנגנון של הוספה בשכונה עם אלפי תושבים עוד כמה עשרות מקומות חניה, אינה משמעותית, לא בטווח הארוך ולא בטווח הבינוני ולמעשה מתדלקת את תוספת הרכבים לעיר ומקטינה את הסיכוי למצוא מקום חניה.

לרוב 'מצוקת החניה' המדוברת היא 'מצוקת חניה' ברחוב. היא מתארת מצב פסיכולוגי של נהג אשר מסתובב ומנסה למצוא מקום חניה כמה שיותר קרוב ליעד אליו הוא רוצה להגיע. מחקרים ומקרי בוחן גם בירושלים וגם בעולם מצביעים כי 'מצוקת חניה' נובעת כמעט תמיד מכך שהחניה ברחוב אינה מנוהלת בכלל, כלומר שהיא 'בחינם' (לחונה עצמו – כאמור לא למשלם המיסים) או במחיר נמוך משמעותית מהמחיר שמשקף את הביקוש אליה. לדוגמה אנו רואים במרכז העיר רחובות מלאים בשעה שיש לא מעט חניה פנויה בחניונים, אך במקביל מדרכות מלאות ברכבים.

בזמן שמדרכות השכונה מלאים ברכבים המונעים מעבר הולכי רגל, אנו מוצאים לא מעט חניות פרטיות, וגם בחניונים ציבוריים אשר מיותמות. קשה למצוא ערים שהצליחו לפתור את 'מצוקת החניה' על ידי הוספה של מקומות חניה, לפחות ללא תוצאות הרסניות לסביבה העירונית ואיכות חיי התושבים.

פעמים רבות קברניטי העיר אומרים שהם רוצים לקדם תחבורה ציבורית, אך באותה נשימה מקדמים עוד חניונים בחינם, קידום זה פוגע ביכולת ליצור תחבורה ציבורית יעילה. תוספת של רכבים פרטיים המתחרים על אותם עורקי תחבורה פוגעים ישירות ביכולת ליצור תחבורה ציבורית יעילה. מיליוני השקלים של משלמי המיסים צריכים להיות מושקעים ביצירת סביבה עירונית בטוחה ובריאה יותר ולא במהלכים אשר לא יכולים לעזור בחילוץ מאותה מצוקה שהם מתיימרים להקל.

ומה הפתרון למצוקת החניה? כלי התמחור הנכון הוא המנגנון האפקטיבי וההכרחי ביותר לניהול החניה ברחוב. מנגנון זה מאפשר ניצול אופטימלי של משאבי החניה הקיימים במרחב. אחר כך, עפ״י היעדים שאליה רוצה העיר לשאוף אפשר להחליט האם בונים עוד חניונים או אולי מעלים את מחירם. תוספת מקומות חניה, ללא ניהול החניה ברחוב על ידי תמחור נכון ואכיפה אפקטיבית אינה יכולה לתת מענה לאותה מצוקה והיא השקעה לא טובה של כספי משלמי המיסים.