מי מאתנו לא שלח את הילד שלו בבוקר לבית הספר והפציר בו "לחצות רק במעבר החציה"? השאלה היא כמובן רטורית, והתשובה היא בוודאי חד משמעית.
כולנו גם יודעים שמעברי חציה בטוחים ונגישים זו אחריות בסיסית ביותר של הרשות העירונית. בשביל זה אנו משלמים ארנונה – בשביל לקבל את השירותים הבסיסים כמו פינוי אשפה, ניקיון רחובות, ובטיחות בדרכים. כולנו גם משוכנעים שכאשר יש בעיית בטיחות בדרכים, עיריית ירושלים תתגייס במהירות הבזק לפתור את הבעיה. הרי ברור שבטיחות בדרכים היא בראש מעייניהם של בכירי כיכר ספרא.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה בגילה? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
אולם, בירושלים דברים נראים אחרת. לעירייה יש תקציב לצבוע מעברי חציה רק שלוש פעמים בשנה. בגלל שהצבע נמחק, במהלך חודשים רבים בשנה, מעברי החציה מחוקים וכמעט לא נראים. לפני כשנה, בפגישה אישית שלי עם מנכ"ל העיריה איציק לארי, הובטח שהעירייה תצבע את מעברי החציה בצבע שלא נמחק בקלות. המצב בשטח מלמד שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. לא רק שמעברי חציה רבים בעיר מחוקים, אלא שרכבים חונים עליהם ועל אי התנועה אשר מפרידים בין מעבר חצייה אחד לשני.
מעבר חציה דהוי ברחוב אגריפס (צילום: ברחובות שלנו)
לזאת מצטרפת העובדה הכואבת שמאות מעברי חציה בעיר לא מונגשים לנכים. התוצאה היא שהורים מלווים את הילדים שלהם לבית הספר או לוקחים אותם ברכב, זאת במקום לאפשר להם ללכת ברגל בבטחה, כפי שמקובל בכל עיר שפויה.
רוצים להישאר מעודכנים?
יוזמות מבורכות של תושבים להבטיח הליכה בטוחה לבית הספר הסמוך לבית נכשלות, בגלל חוסר שיתוף פעולה של העירייה. לדוגמא פרויקט "הדרך לגימנסיה". עשור של הבטחות מצד כיכר ספרא, ועדין הדרך לבתי הספר שבפרויקט נראים כמו שדה מוקשים של רכבים על מדרכות, מעברי חציה מחוקים, תזמון רמזורים אשר לא מטיב עם הולכי הרגל. כל מה שצריך זה להיזכר בילדות שלנו, שבה כולנו הלכנו ברגל ובבטחה לבית הספר.
ניסיון העבר מלמד שלשכנע את העיריה להוסיף מעבר חציה בסמוך לבית ספר או מרכז קניות זאת משימה בלתי אפשרית. אם הצלחת לקבל מענה, לרוב התשובה היא שזה לא אפשרי. לעירייה יש שלל סיבות/תירוצים למה זה לא אפשרי. השכיח ביותר הוא שמעברי חציה הם המקום המסוכן ביותר לחציה. לראיה, בו מתרחשות תאונות דרכים.
מעבר חציה דהוי ברחוב שמעוני (צילום: ברחובות שלנו)
במחשבה ראשונה הטיעון הזה נשמע סביר. במחשבה שניה אתה שואל את עצמך האומנם הטיעון הזה הגיוני? במחשבה נוספת אתה מבין שהטיעון הזה מתעלם מעובדה בסיסית אשר כל תלמיד בבית יסודי מבין – את מספר התאונות במעברי חציה צריך למדוד ביחס למספר הולכי הרגל אשר חוצים בו. קרי, מעבר חציה שבו אף אחד לא חוצה (ובגלל זה אין בו תאונות דרכים) הוא לא בהכרח המעבר הבטוח ביותר. המרחב הבטוח ביותר הוא המקום שבו היחס בין תנועת הולכי הרגל למספר התאונות דרכים הוא הנמוך ביותר. קוראים לפעולה הבסיסית הזאת בחשבון "לנרמל את הנתונים".
הפקרות מעברי החציה תופסת את תושבי ירושלים בכל פינה בעיר. לדוגמא, בכיכר אסף או בארלוזורוב, או לאורך רחוב בן זכאי (בין צומת אורנים לכיכר 'השמן'), באגריפס, בשמעוני ורשימת הרחובות נמשכת ונמשכת, ומקיפה את כל שכונות העיר.
האם לא הגיע הזמן לתת את הדעת על הנושא – בטח בעיר שנחשבת למובילה במספר תאונות הדרכים שמתרחשות בה? האם לא הגיע הזמן להיות קשובים לתושבים? האם מוגזם לדרוש התקנת אמצעי בטיחות בדרכים (למשל אורות מהבהבים) לצד מעברי החציה? הרי כל מה שצריך זה רצון טוב.
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "סימוני מעברי חציה מתבצעים פעמיים בשנה – בחודש מרץ ובחודש יולי. בימים אלה החל סימון מעברי החציה בעיר, עבודות שתימשכנה במהלך החודשיים הקרובים.
"באשר להוספת מעברי חציה חדשים – העירייה פועלת בהתאם להנחיות משרד התחבורה בנושא תכנון מעברי החציה. ההנחיות מפורסמות באתר משרד התחבורה ונגישות לכולם.
"פניות בנושא מעברי חציה חדשים מטופלות במחלקה להסדרי תנועה בעיריית ירושלים. הן נבחנות בהתאם לקריטריונים וחוות דעת מהנדסי תנועה שבוחנים את השטח. תשובות בנושא ניתנות עד חודש ממועד הבקשה. במידה ומעבר החציה מאושר, מועבר לתכנון וטעון אישור ועדת תמרור".
תגובות