בתחילת פברואר 1923 הגיע המדען הדגול אלברט איינשטיין עם אשתו אלזה לביקור בן 10 ימים בארץ ישראל. הוא היה אז בן 44, ועטור תהילה עולמית לאחר זכייתו בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1921. איינשטיין נענה להפצרותיו של ידידו חיים וייצמן והצטרף לתנועה הציונית. הוא ראה את עיקר משימתו בסיוע להקמתה ולביסוסה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 1923-1921 הוא יצא למסעות לארצות הברית ולארצות המזרח הרחוק – ובסיום הרצאותיו גייס תמיד תרומות למען האוניברסיטה. הוא ראה באוניברסיטה יעד נעלה, אשר ירתק את החוקרים היהודים מרחבי העולם, ויביא ברכה לארץ וכבוד עולמי לעם היהודי.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה בצפון העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
חמישה ימים מתוך עשרת ימי ביקורו, הקדיש איינשטיין לירושלים ובנוסף עבר בתל אביב, חיפה, טבריה, ראשון לציון, נהלל, נצרת, ויריחו. לימים התברר כי היה זה גם ביקורו היחיד בארץ. שיאו של הביקור היה ב-7 לפברואר, כאשר איינשטיין הרצה על תורת היחסות בקמפוס הצנוע בהר הצופים – שהיה אז בראשית בנייתו (אבן הפינה להקמת הקמפוס הונחה ב-1918). באולם נכחו כל ראשי היישוב והנציגים הבכירים של הממשל הבריטי. מנחם אוסישקין, יו"ר ההנהלה הציונית בירושלים, פתח את ההרצאה במילים הנרגשות "מול המקום הזה אתה רואה את הר המוריה, אנו מתפללים עכשיו כי הבית הזה, בית האוניברסיטה העברית, יהיה בית מדע לכל העמים – עלה על הבמה המחכה לך זה 2000 שנה".
אלברט איננשטיין עם דוד בן גוריון (צילום: ארכיון איינשטיין באוניברסיטה העברית)
זו היתה ההרצאה המדעית הראשונה באוניברסיטה, ואיינשטיין פתח אותה מן הכתב בכמה משפטים בעברית והתנצל שהוא חייב לעבור לשפה הצרפתית. בודדים הבינו את הסבריו על תורת היחסות – אך הוא זכה למחיאות כפיים סוערות. כאשר פתחה האוניברסיטה את שעריה לרווחה ב-1925, איינשטיין היה חבר בחבר הנאמנים שלה ויו"ר המועצה האקדמאית. הוא לא הגיע לטקס, אך פרסם מנשר תחת הכותרת: "האוניברסיטה שלנו". במנשר הוא תיאר את האוניברסיטה כמוסד בו באה לידיו ביטוי הרוח האוניברסלית של האנושות, וכי פעם ראשונה בהיסטוריה, היהודים תורמים לתרבות העולם – לא כיחידים, אלא דרך אוניברסיטה שלהם. כמחווה הוא העניק כשי לאוניברסיטה את כתב ידו, שבו ניסח בפעם הראשונה בשנת 1916 את תורת היחסות.
איינשטיין ביקר בירושלים בארמון הנציב, והתקבל בכבוד על ידי הנציב העליון היהודי הרברט סמואל. הוא ביקר בבצלאל, ובבית הספרים הלאומי ששכן אז ברחוב אתיופיה, בבית כנסת בשכונת הבוכרים, ברובע היהודי, בעיר העתיקה ושהה בכותל המערבי. בדומה לקודמיו הידועים שהגיעו לארץ, כמו הסופר מרק טוויין (1868), בנימין זאב הרצל (1898) – איינשטיין ניהל יומן, שבו הביע את רתיעתו מאנשי הישוב הישן, שבהם הוא ראה אנשים "שחיים את העבר וללא עתיד" – ופרנסתם מכספי חלוקה. איינשטיין התאכזב מהעיר העתיקה "המוזנחת והמלוכלכת".
אלברט איינשטיין רוכב על אופניים ליד ביתו (צילום: ארכיון איינשטיין באוניברסיטה)
מנגד, ביומנו הוא הבליט לטובה את הסיור שערך "בפרבר היהודי בית הכרם". בשנת ביקורו החלה השכונה להיבנות כשכונת גנים, על שטח של 280 דונם, שהיה כולו טרשים וסלעים. איינשטיין נפגש עם אנשי "גדוד העבודה", שעבדו בבית הכרם בבנייה ובסלילת רחוב החלוץ, והתגוררו באוהלים ובמבנים ארעיים. הוא התפעל מהחלוצים הפועלים כאגודה שיתופית, המבוססת על עקרונות שוויון ועזרה הדדית. ביומנו מציין איינשטיין כי הבנייה במקום מתבצעת בידי פועלים יהודים אשר בחרו את מנהיגיהם – שלא השתכרו יותר מהם. הוא כתב בהתלהבות כי הפועלים התקבלו לאגודה ללא ידע מקצועי קודם, ותוך זמן קצר הצטיינו בעבודתם. המפגש עם הפועל היהודי, הבונה במו ידיו מפעל התיישבותי – בניגוד ליהודי הגלותי הלומד או העוסק במסחר – נחרט בתודעתו של איינשטיין. הוא מספר על קורת הרוח שחש במחיצתם ועל העידוד שקיבל מהם כי המפעל הציוני יצליח. המפגש פיזר את ספקותיו באשר ליכולת היהודים לעבודת כפיים.
אלברט איינשטיין בשנת 1905 (צילום: ארכיון איינשטיין באוניברסיטה העברית)
במשך עשרת ימי שהותו בארץ, ליוו את איינשטיין ראשי הישוב ופעילים ציונים לביקורים במושבות, בבתי ספר ובמוסדות חינוך בתל אביב ובחיפה. כאשר פקד את בית הספר הראלי והטכניון בחיפה הוא התרשם מהיכולת לקידום המדע בארץ והיה בטוח בעתידו. אולם הרשימו אותו בעיקר מוסדות ההסתדרות הכללית, ומפעלים קואופרטיביים כמו 'המשביר', 'תנובה', 'סולל בונה' ו'גדוד העבודה'. הוא דגל בציונות סוציאליסטית ונוכח שהעם היהודי, בנוסף להישגים רוחניים ומסורת של יצירה דתית, מסוגל לעסוק בחקלאות ובבניין. היתה זו תקופת העלייה השלישית, שבה עלו אלפי צעירים שהיו מוכנים להקרבה וליצירת עם יהודי בריא ופרודוקטיבי. אחרי ביקורו בירושלים, נלקח איינשטיין לסיור בתל אביב והתפעם מבנייתה של עיר עברית מודרנית, שצמחה מחולות והתפעם מביקורו בגימנסיה העברית הרצליה. הוא השתתף בוועידה השנייה של ההסתדרות, בה נאם גם דוד בן גוריון. איינשטיין כיבד את הנוכחים במילים: "רבותי, בהערצה רבה ובהשתוממות ראיתי בירושלים, בפרבר שאך זה מוקם, את עבודת הבנייה וההתלהבות של הבונים. נוכחתי לדעת שעתידה של ארץ זו – וכל העתיד של עמנו הוא ההסתדרות ועובדי ארץ ישראל".
רוצים להישאר מעודכנים?
למרות ויכוחים מתמידים עם מנהיגי הציונות על אופייה ומטרותיה של התנועה הציונית, אלברט איינשטיין עד מותו בשנת 1955, היה תומך נלהב ברעיון הציוני ובמדינת ישראל. בשנת 1950 הוא ציווה לאוניברסיטה העברית את כל אוסף מסמכיו המדעיים, כתבי היד, התכתבויות עם במי דורו, ומאמריו במגוון תחומים. איינשטיין החליט כי כל יצירתו הרוחנית וספרייתו ישכנו באוניברסיטה העברית. הוא רצה שבירושלים ישכון גלעד רוחני נצחי ליצירתו. איינשטיין דחה את ההצעה להיות לנשיא השני של מדינת ישראל. בהיותו פציפיסט הוא גרס כי הדרך הלאומנית-צבאית בה התנהלה המדינה והמצעדים הצבאיים השנתיים שהתקיימו בתקופתו לא יפתרו את הסכסוך הישראלי-ערבי. בחוג מצומצם של ידידיו הסביר, שלא רצה בתפקיד שהוא 'קישוט' בלבד וללא השפעה אמיתית. עוד בהיותו בירושלים ב-1923 הופעל עליו לחץ להישאר בעיר ולהיות נשיא האוניברסיטה, אך הוא כתב ביומנו אז: "הלב שלי אומר שכן, אבל ההיגיון אומר שלא".
אלברט איינשטיין מנגן על כינור (צילום: ארכיון איינשטיין באוניברסיטה העברית)
בארכיון, שנמצא בבניין לוי בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, שוכן עזבונו הרוחני של איינשטיין, המונה 82 אלף פריטים והוא בעל חשיבות רבה לאנושות, למדינת ישראל ולעם היהודי. ביניהם נמצאים כתב היד על תורת היחסות ובהם הנוסחה המפורסמת E=mC2. הארכיון הוקם בשנת 1987 ושכן תחילה בספרייה הלאומית, ומשם עבר לבניין לוי. ניתן לראות את ספרייתו, תצלומיו ומכתביו ומסמכים אישיים – אך יצירותיו המדעיות גנוזות במקומות תת קרקעיים. בשנת 2022 החליטה האוניברסיטה כי בקמפוס יקום "בית איינשטיין". יהיה זה מבנה מפואר ומונומנטלי. עלותו המשוערת תהיה כ-64 מיליון שקל, מזה האוניברסיטה תתרום 41 מיליון ומשרד ראש הממשלה והמשרד למורשת וירושלים, יקצו 23 מיליון. אין ספק כי מבנה מודרני זה, שיבנה עם מיטב חידושי הטכנולוגיה – יהווה תרומה חשובה לירושלים ויעד לכל תייר. "בית איינשטיין" לכשיקום, יוסיף ליוקרתה של האוניברסיטה ולכל הקהילה האקדמית בארץ.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים"ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
יהודי ירושלמי
ומדוע לא נותנים לנו היהודים ללמוד בחינם או בהנחה באותה אוניברסיטה ? וללא יהודים כן נותנים ללמוד בחינם ובהנחה באותה אוניברסיטה ?
ישראלי ירושלמי
לי לא ידוע על שום הנחה. אם יש שלח קישור.
בינתיים נראה שמהמדינה מחלקת צ'ופרים על היותך יהודי בלי קשר להאם אתה סטודנט מן המניין.