קן לצופים או תלמוד תורה – מי יחליט?

לפחות באופן תיאורטי, תושבי העיר חופשיים לבחור את מקום מגוריהם. כך כמובן צריך להיות. כל אזרח אמור להיות שווה זכויות ויכול לגור בכל מקום שיחפוץ בו, כמובן כפוף למגבלות התקציב, וכל עוד אין לו כוונות זדוניות כלפי שכניו. אולם לכל שכונה יש אופי משלה ויש לצפות מתושב חדש לכבד את התושבים הוותיקים.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

מחפשים דירה בדרום מערב ירושלים? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים

אין זה נכון לעבור למקום חדש ולדרוש שהתושבים הקיימים יוותרו על השטחים הציבוריים המצומצמים העומדים לרשותם, לטובת יעודים חדשים. הדבר פסול שבעתיים כאשר תושבים מודרים ממוסדות שמוקמים בסביבתם, ללא הסכמתם או ידיעתם. כך, למשל, לא מתאים שאדם חילוני ישכור דירה בשכונה חרדית. זאת ,מכמה סיבות: הוא ירגיש זר במקום, אורח חייו עלול להפריע לתושבים החרדים, ועליו גם לקבל שלא יוכל לדרוש מוסדות ציבור שיתאימו לו. הרי יש מחסור בשטחי ציבור בכל רחבי העיר והשימוש בהם הוא משחק סכום אפס: אם יוחלט להקים מועדון לצופים, לא יהיה מקום למקווה, ולהפך.

המצב חמור ביותר כשמדובר בבקשות מנוגדות מציבוריים שונים מאוד, כגון הציבור הליברלי והציבור החרדי. במקרים אלה התחרות היא לא שווה ולא מאוזנת כי הציבור החרדי, על פי הגדרתו שלו, הוא ציבור מתבדל. בעוד שבשכונות חופשיות כל אחת ואחד מתקבל בברכה, בשכונות חרדיות מפרידים בין גברים לבין נשים, לעתים בין אשכנזים לבין ספרדים, בין אנשים שהם חרדים ושאינם חרדים, וכמובן בין אנשים דתיים לבין חילונים ולא יהודים, שהם בכלל בלתי רצויים. כל זאת בניגוד לערכי היסוד של הציבור הציוני, שבמוצהר מאמין בשוויון והכריז על כך במגילת העצמאות – גם אם לא כל השאיפות התממשו עד כה. הציבור החרדי אף מבדיל על פי לבוש, בהתאם להחלטות שלהם, אם באשר לכיסויי ראש, רגליים או ידיים. מצב זה יוצר המון כעס וחיכוכים רבים.

לורה ורטון (צילום: עיריית ירושלים)

יש פתרון. יש מערכות לתכנון עיר שמבדילה בין אוכלוסיות שונות. כך למשל, לאחרונה עטרות הוגדרה כשכונות חרדית ותוכננה בהתאם. בהצגת התכניות צוין מפורשות במצגת לוועדת התכנון שמדובר בשכונה המיועדת לחרדים, ועל כן כבר נקבע שיהיו בה 45 בתי כנסת ו-6 מקוואות. אבל שכונה חילונית? שכונה דתית? שכונה ערבית? לא מכריזים על כאלו, וזאת טעות חמורה.

כשאנשים אחראים עוברים לשכונה חדשה, הם בודקים מראש ולוקחים בחשבון מה יש בה ומי יש בה, או כך יש לצפות. לא הגיוני שאדם יעבור למקום בלי לברר האם יש מוסדות, בתי ספר ושירותים שמתאימים לו ולמשפחתו. אם יידעו מראש ששכונה מסוימת היא שכונה ערבית, לא יידרשו לבנות בה מקווה שעלול לתפוס מקום של גן ילדים לתושבים הנמצאים. אם יידעו שמדובר בשכונה חרדית, לא ייצפו לקן לשומר הצעיר, במקום שתוכנן לבית כנסת. ואם יידעו שעוברים לשכונה חופשית, חילונית ודתית, לא ייצפו שייבנה תלמוד תורה במקום שמשמש בית ספר מקצועי.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

ש להגדיר מראש את השכונות, את המוסדות המוקמים בהם בהתאם, ולשתף את הציבור בתהליך התכנון. בדיונים שהתקיימו לאחרונה בוועדה המחוזית על תוכניות לקרית היובל, לא היתה הכרעה בנושא. כיום מדברים על הכפלת האוכלוסייה בשכונה זו, ולמרות שהיא היתה תמיד מעורבת עם חילונים ודתיים, ושבבחירות האחרונות למינהל זכו אוכלוסיות אלו לרוב גדול, לא ניתנו הוראות ברורות לתכנן בהתאם. היעדר מדיניות מזמינה ויכוחים וחיכוכים שרק יחריפו. דוגמה מזעזעת לכך היתה זריקת אבנים על מכוניות נוסעות בשבת. המשטרה חוקרת אבל אין להיכנע לבריונות.

בהסכמים הקואליציוניים הובטח בכתב שאופיון וצביונן של שכונות העיר יישמרו. יש לעמוד על כך, ושליטה בנכסים העירוניים ומיקום מוסדות היא דרך לעשות זאת.