בעידן בו חנויות צילום ותיקות בירושלים נסגרות, כי התחום נמצא בירידה מתמדת בשל הטכנולוגיה הדיגיטלית, אשר השפיעה משמעותית על ההכנסות והרווחיות של החנויות וגם על הנוחות של המשתמשים, ישנה דוגמה לחנות ותיקה ביותר שלא רק נותרה פתוחה – אלא היא גם תמיד הומה אדם.
זוהי חנות הצילום הארמנית של משפחת קהואג'יאן הארמנית, שממוקמת ברחוב ח'נקה 14, ברובע הנוצרי של העיר העתיקה. החנות מלאה תמיד באנשים הבאים לא רק לקניות, אלא גם כדי לחזות בתמונות של הצלם המפורסם אליה קהואג'יאן (1998-1910). כיום מנהל את החנות הנכד אליה קהואג'יאן (על שם הסב, כמובן)., אשר ממשיך בדרכו של אביו, ג'ורג', (2018-1945), שניהל אותה ברצף ממלחמת ששת הימים ב-1967 עד פטירתו. חלק משנים אלו, עבד במשותף עם אביו אליה האגדתי. כך נמשכת המסורת המשפחתית כבר דור שלישי.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
החנות ברחוב ח'נקה הפכה למיני מוזיאון נוסטלגי של תמונות ישנות ונדירות של ירושלים. במקום נמצא אוסף של כ-2,500 צילומים שצולמו על ידי הסב אליה קהואג'יאן – ועוד כ-1,000 שהוא אסף משך חייו (הראשונה שבהן היא משנת 1860).
אליה קהואג'יאן נולד ב-1910 בעיר אורפה בטורקיה, והיה בן 5 כאשר משפחתו נספתה בטבח, שערכו חיילים טורקים בארמנים. ארגון חסד אמריקאי הציל חלק מהיתומים הארמנים, והעביר אותם לנצרת ולירושלים, ביניהם היה איליה. בגיל 10 הוא החל ללמוד צילום אצל צלם ארמני בנצרת – ולירושלים הגיע בגיל 13. משך 75 שנות פעולתו בעיר, הוא הנציח את כל האירועים ההיסטוריים החשובים שאירעו בירושלים. אליה היה צייר וגם צלם ואהב לתעד את חיי היום יום ודמויות של אנשים פשוטים.
חנות הצילום הארמנית (צילום: אדם אקרמן)
ארמנים, יהודים, ערבים מקומיים, טורקים ובריטים הם הכוכבים בצילומיו של אליה קהואג'יאן. המראות המשתנים של הדמויות בעיר העתיקה ונופי ירושלים מכל זווית אפשרית, מונצחים בצילומיו, וגם באלו ששקד לאסוף במהלך חייו. צילום ריחוף הצ'פלין בשמי ירושלים ב-1938, שצילם על רקע הקישלה ליד מגדל דוד, שבו נראים גם כלי הרכב של אותה תקופה, לעומת "כלי הטייס" הראשוני שריחף בשמים, נחשב לאחת מיצירות המופת שלו. בנו ג'ורג' (או ז'ורז' או קוורק) אסף את צילומיו הבולטים לאלבום מרהיב הנקרא "ירושלים מבעד עיניו של אבי". בזכות צילומים אלו, אליה קהואג'יאן נחשב לצלם שתיעד את העיר יותר מכל צלם אחר בתקופתו, ובשל כך החנות הדו קומתית זכתה להיות למוקד תיירותי ואף קיבלה פרסום בביטאון היוקרתי "נשיונל גיאוגרפיק".
צילום הצפלין מעל מגדל דוד (צילום: באדיבות סטודיו אליה)
אליה קהואג'יאן החל בצילום מקצועי ב-1924, ומ 1933 עבד בסטודיו של משפחת האחים חנניה הערבית-נוצרית במלון פאסט (מול חומות העיר). בשנת 1942 המשפחה עקרה לארצות הברית, ואליה רכש מהם את הסטודיו במלון פאסט וקרא לו 'Elia Photo Service'. הסטודיו היה למצליח ביותר בירושלים, בזכות האמון שנתן שלטון המנדט באיליה, שפיתח את צילומי המודיעין ואת אלו של חיל האוויר הבריטי, ניצל ציוד הסטודיו שלו ומצלמותיו. כשבוע לפני פרוץ הקרבות בירושלים ב-1948, הבריטים דאגו להזהיר את אליה מסכנת פגיעה בחנותו – ואף העמידו לרשותו שתי משאיות להעברת ציודו היקר לביתו ברובע הארמני. יומיים לאחר שפינה את הציוד, הסטודיו הוצת ועלה באש. בשוך הקרבות – פתח אליה את החנות ברחוב ח'נקה וכך הסטודיו מציין 80 שנה להיווסדו.
המצלמה בת מאה השנה של אליה קהואג'יאן (צילום: אדם אקרמן)
לעדה הארמנית מסורת וותיקה של צילום בירושלים. הצלם הראשון תושב העיר היה הכומר ייסאי גארבידאן, שהחל לצלם ב 1853 מקומות קדושים בירושלים כדי להתפרנס מהפצתם המסחרית של התצלומים, ועידוד הצליינות הארמנית בארץ הקודש. הצילום שלו מ-1860 – המראה את הרובע הנוצרי וכנסיית הקבר – נחשב לאחד הצילומים היקרים בחנותו של אליה קרואג'יאן. גארבידאן פתח גם סדנת צילום בקתדרלת סנט ג'יימס הארמנית, והכשיר ארמנים צעירים שלמדו ממנו את רזי המקצוע. הבולט בהם היה גארבאד קריקוריאן – שעלה על מורו בכישרונותיו וזכה לפרסום כצלם הארמני המקצועי ביותר בירושלים (וזאת גם בשל העובדה שגארבידאן ויתר על מקצוע הצילום עם היבחרו ב-1864 לתפקיד הפטריארך של העדה). קריקוריאן פתח סטודיו עצמאי באזור שער יפו והשתמש בתפאורה ובלבוש מזרחי, שבהם הלביש את התיירים שנכנסו להצטלם אצלו. מאחר והרבה לתעד את ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בירושלים ב-1898, זכה לתואר "צלם חצר המלכות הפרוסית". בני העדה הארמנית החלו לחלוש על תעשיית הצילום בעיר, שהתפתחה בשלהי התקופה הטורקית וימי המנדט – באזור ממילא ושער יפו.
רוצים להישאר מעודכנים?
הצילומים הראשונים של ארץ ישראל נעשו החל משנת 1840 על ידי צלמים נוצרים מקצועיים, שהגיעו לארץ במטרה לצלם מקומות קדושים ובראש וראשונה ירושלים. הראשון שבהם, הצלם הצרפתי ג'פיל פיסקה, הגיע לירושלים ב-1839 וצילם מספר צילומים, אך רק אחד מהם, המראה את ירושלים מהר הזיתים, נותר ופורסם. פיסקה וצלמים בריטים וצרפתים שהגיעו בשנות ה-1850, כמו ג'ורג' קיים, אוגוסט סלצמן, לואיס דה קלרק – התקשו לצלם צילומים איכותיים. הביקור בארץ היה כרוך בקשיים וסכנות, ציוד הצילום היה כבד ומסורבל והתצלומים נעשו עדיין בשיטה נחשלת – צילום על לוח מוכסף שלא ניתן להדפסה או שיכפול, כך שנוצר רק מוצר סופי אחד (על מנת לשכפל תצלום הפכו אותו לתחריט).
ג'ורג' קהואג'יאן בפתח חנות הצילום הארמנית (צילום: אדם אקרמן)
הצלמים הראשונים מספרים על קשיי אקלים ותעבורה, על חוסר יכולת לצלם אנשים בתנועה ועל התנכלות האוכלוסייה המקומית שחשדה בהם, כי הם קוסמים וחורשי מזימות רעות. הם לא יכלו לצלם בתוך מבנים בשל תנאי תאורה לקויים, ונאלצו לצלם רק באור יום מלא. רוחות, זבובים, חול, חום וזיעה וטיפול מורכב בחומרים, פגע באיכות הצילומים. רק משנות 1870 השתפרו שיטות הצילום, המצלמות היו לאיכותיות יותר, דרכי הפיתוח התייעלו – והצילומים נעשו ברורים וחדים יותר.
שלט חנות הצילום הארמנית (צילום: אדם אקרמן)
הצילום בשונה מהציור, נתן אפשרות לציבור שלא יכול היה להגיע לארץ, להתוודע ולהתרשם מוחשית, מהמקומות והנופים עליהם התחנכו משחר נעוריהם. הצילומים של ירושלים מהמאה ה-19 וראשית המאה ה-20 ושל אתרים נוספים בארץ ישראל, העניקו אוצר חשוב ויחיד במינו, ללימוד מראה המקומות ואורח החיים של התושבים. בהדרגה ניתן היה להיווכח, עד כמה לצילום ישנה משמעות רבה יותר, מאשר למלה הכתובה – ועד כמה רבה עוצמת הצילומים בתיעוד העובדות בשטח.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים"ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
תגובות