הפינה ההיסטורית: אור חדש על מלחמת בר כוכבא

התנועה הציונית קבעה משלהי המאה ה-19 את ל"ג בעומר כחג הקשור במרד בר כוכבא ובמאבק לחירות. החל מהקונגרס הציוני השני (שנת 1898), בו הוזכרה מלחמת הייאוש שניהל בר כוכבא כנגד הרומאים, טופחה דמותו כלוחם חופש אגדי. כל אגודות הספורט היהודיות בעולם נקראו "בר כוכבא".

עם קום המדינה, ולאחר גילוי מכתבי בר כוכבא במערות מורבעת, במרום מצוקי נחל דרגה בצפון מדבר יהודה, התברר כי שמו של המנהיג היה שמעון בן כוסבא. במערת האגרות בנחל חבר, שנחפרה בראשותו של יגאל ידין ב-1960, נתגלו 14 מסמכים נוספים שנחתמו עם השם "שמעון בן כוסבא, נשיא ישראל". באותן שנים נקבעה תודעת המשכיות בין בר כוכבא – "הרמטכ"ל" האחרון של העת העתיקה – לבין פרופ' יגאל ידין – הרמטכ"ל הראשון בפועל של צה"ל, והחוקר שגילה את האגרות בנחל חבר.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

המייל האדום של "כל העיר" [email protected]

משנות ה-1970, דמותו של מנהיג המרד ברומאים, שהתרחש בין השנים 136-132 לספירה והסתיים באסון לאומי וגלות שארכה כ-1800 שנה – החלה להיות שנויה במחלוקת. משנת 1980 החל פולמוס אקדמאי-אידיאולוגי סביב דמותו ובעיקר סביב התוצאות הרות-הגורל של המרד. בשנת 1982, בטקס צבאי מלא, הובאו לקבורה עצמותיהם של לוחמי בר כוכבא ובני משפחותיהם במערות שבהן נתגלו סמוך לנחל חבר. הטקס התקיים בהשתתפות ראש הממשלה מנחם בגין ושני הרבנים הראשיים, האשכנזי שלמה גורן והספרדי עובדיה יוסף.

שלא כמו במלחמת היהודים ברומאים בשנת 70, שתועדה בפירוט רב על ידי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו – למרד בר כוכבא אין כרוניקה בת-הזמן. לא קיימת יצירה היסטורית המתארת את 4 שנות המרד שהפך למלחמה, אלא ישנם רסיסי מידע מתומצתים שנכתבו על ידי ההיסטוריון הרומי קסיוס דיו, וגם הם נכתבו כ-80 שנה לאחר ההתרחשויות. ישנם אזכורים מגמתיים אצל אבות הכנסייה, שראו אישור לנבואות ישו בהרג הנורא (לפי האומדן של קסיוס דיו נהרגו כ-580 אלף יהודים). במקורות התלמודיים ישנן רק התייחסות בודדות לבר כוכבא בלשון הגזמה ועם נופך אגדי. אי לכך, רבה חשיבותו של המידע שנשאב מן המחקר והממצאים הארכיאולוגים הכוללים מטבעות, מכתבים, תעודות וחפצים.

דמותו של בר כוכבא (צילום: באדיבות מוזיאון ארץ ישראל תל אביב)

על ההכנות שקדמו למרד, שהכילו לקחים מהמרד הגדול שהסתיים בחורבן בית המקדש וירושלים, ידוע מ-400 מערות מסתור, שנמצאו ביותר מ-150 אתרי יישוב בארץ יהודה. במהלך המלחמה ניהל בר כוכבא ממשל ששלט בהטבעת מטבעות, בהחכרת אדמות וביציקת משקולות. המינהל של בר כוכבא, התפרס על פני כל ארץ יהודה, בין בקעת באר שבע ועד הרי שומרון בצפון.

חרף ההכנות למרד והפקת הלקח מהמלחמה ברומאים, שהיתה 62 שנה קודם לכן, שאין להתבצר בערים – לא יכול היה בר כוכבא להחזיק מעמד לאורך זמן מול עוצמת הצבא הרומי. הקיסר אדריאנוס היה נחוש בדעתו שלא לאבד חבל ארץ כה אסטרטגי, כארץ יהודה במזה"ת. הסיבה העיקרית למרד, כפי שכותב קסיו דיו- היתה החלטתו של הקיסר בשנת 130 לבנות את ירושלים החרבה כעיר אלילית, אליה קפיטולינה, ולהקים במתחם הר בית מקדש לכבודו של האל יופיטר. הצבא הרומי סבל אבדות קשות כולל לגיון רומי שלם שנכחד. אדריאנוס שלח ארצה את טובי מפקדיו ובראשם יוליוס סווארוס מבריטניה. אלו ניהלו מלחמת התשה קשה מול המורדים, וקסיוס דיו מספר כי בסיום הקרבות "חמישים מהמצודות של היהודים וכ-985 מכפריהם החשובים ביותר חרבו". לא ניתן לאמוד את מספר חללי צבא רומא, שהרקיע לרבבות ולכן אדריאנוס בכותבו לסנט על הניצחון לא כתב את הפתיחה המקובלת אצל קיסרים: "אני והצבא בריאים".

התעודה המספרת על כיבוש ירושלים (צילום: באדיבות ד"ר איציק אשל)

מאז דיכויו של המרד, התלבטו היסטוריונים וחוקרים בשאלות בסיסיות כמו מי היה בר כוכבא? מה היתה הסיבה העיקרית למרד? מה היו מטרותיו של בר כוכבא – השגת ריבונות מלאה או חרות דתית? האם כל העם גויס למלחמה או רק חלק השתתף בלוחמה? האם שוחררה ירושלים מידי הרומאים? האם ר' עקיבא היה המנהיג הרוחני של המרד? ועוד.

טקס קבורת עצמותיהם של לוחמי בר-כוכבא (צילום: באדיבות מוזיאון ארץ ישראל תל אביב)

מרבית התשובות ניתנות במפתיע באחרונה, מפרסום הארכיון הסודי של בר כוכבא, על ידי הארכיאולוג ד"ר יצחק אשל, בן קיבוץ נגבה. בסדרת ראיונות, שהוגדרו כסנסציה עולמית, נחשף דבר קיומו של הארכיון. הוא מכיל כ-4000 תעודות על פיסות מתכת – בעיקר נחושת, ברונזה וכסף. מסתבר שהארכיון הגיע לאשל כבר ב-1969, מסוחר עתיקות פלסטיני מישוב בדרום הר חברון, שהיה חבר קרוב של אביו. אולם רק בשנת 2005 החל אשל לפענח אותו עם צוות מומחים מצומצם (שהוחתם על שמירת סודיות קיומו של הארכיון). כעת, לאחר 17 שנה, תומלל הארכיון ובקרוב ייצאו לאור ארבעה ספרים שיכללו את כל החומר. עד עתה התגלו בחפירות הארכיאולוגיות רק כ-25 תעודות של בר כוכבא, הכתובות על פפירוס, קלף, עור ופיסות עץ. כעת ישנן אלפי תעודות החרוטות בעברית קדומה, המעניקות תשובות לשאלות שנשאלו על המרד משך דורות ארוכים ושוברות גם מיתוסים רבים. בנוסף לתעודות, נמצא בארכיון אוצר של כ 2000 מטבעות, מאות כלי מתכת ביתיים וכלי נשק.

דמותו של הקיסר אדריאנוס (צילום: באדיבות מוזיאון ארץ ישראל תל אביב)

כותב הארכיון הוא הלל בן גריס, מאמידי ירושלים באותה תקופה, והממונה על כל הצד הלוגיסטי של צבא בר כוכבא. כל התעודות חתומות על ידי שמעון עצמו, ותיעוד האירועים נעשה תוך התרחשותם. במקור התלמודי מכונה בר כוכבא "בר כוזיבא", "לפי שכיזב בישראל ונכזבו בו". למעשה מקור השם הוא מהישוב "תל כוייזבה" (כ-3 ק"מ ממעיינות עין ערוב מדרום לחברון). המנטור הרוחני שלו היה צאצא הכהן הגדול אברהם בן צדוק, שגם התגורר בכוזייבה. לאחר שאדריאנוס קיים בשנת 130 את טקס "חריש העיר", פרה ושור הרתומים למחרשה לסימון התלם בו תעבור חומת העיר הרומית שתיבנה, האיץ בן צדוק בשמעון לצאת למלחמת קודש לשחרור הר הבית מטומאה ולמניעת הקמת מקדש פגאני במתחם בית המקדש. בר כוכבא שעמד בראש חוליה שהיתה פוגעת בסיורים של רומיים, גייס יחד עם הלל בן גריס, כמה מאות לוחמים ונרכשו עבורם סוסים במואב. הפעולות הראשונות שעשו בלילה, היו הפתעת חיל המצב הרומי, ביריחו, עין גדי ותל שלם. כך משכו את תשומת לבו של הלגיון שחנה בירושלים, לשלוח כוחות לאזור ים המלח. כאשר עמדו לרשותו כ-1500 חיילים, הצליח בר כוכבא במבצע תחבולתי מבריק, להפתיע בלילה את שומרי שער יפו ולפרוץ דרכו אל הר הבית ולכובשו. הוא התכוון לפעולה נקודתית, אך הרומאים המופתעים נסו מכל ירושלים ובר כוכבא השתלט למשך כשנתיים על העיר כולה. הוא בנה את בית המקדש, שלא הופעל, אך שימש כמרכז לעליות רגל בזמן שלושת הרגלים. מאז נקרא שמעון "נשיא בית ישראל". אחד מעולי הרגל היה ר' עקיבא, שלדברי ידידו רבי יוחנן, התרגש בראותו את בר כוכבא משחרר העיר ואמר: "דרך כוכב מיעקב, זהו מלך המשיח". כעבור שנה נחוג שחרור ירושלים בנשף גדול, שערך בר כוכבא.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

באותו אופן בו תכנן את ההסתערות על ירושלים, התכוון בר כוכבא להפתיע את הכוחות הרומיים ששמו דייק סביב העיר ביתר. הוא חמק מירושלים לביתר לארגן את ההסתערות, וכוחותיו מירושלים עמדו לפרוץ ולהתנפל בו זמנית על הרומאים. ברם, אחד מקציניו המקורבים מעין גדי, בגד בו והטמין נחש ארסי בכליו, שהכישו וגרם למותו ולביטול התוכנית. הרומאים הצליחו לכבוש את ביתר ולאחר מכן שמו מצור על ירושלים. כעבור 50 יום הצליחו הרומאים לפרוץ פנימה ולהשתלט מחדש על העיר. ישנן בארכיון 170 תעודות על שחרור ירושלים ועוד 300 המתארות את מעשיו של בר כוכבא על הר הבית.

המנורה מבית המקדש (צילום: באדיבות ד"ר איציק אשל)

פרסום הארכיון הדהים את הארכיאולוגים, בעיקר בנושא ירושלים, כי רובם דבקו בגרסה שהעיר נותרה כמאחז רומי כל שנות המרד, במרחב שנשלט על ידי המורדים. בסדרת ראיונות בערוצי תקשורת שונים, לא הוצגה אף אחת מהאגרות והתעודות. אשל הבטיח כי יפרסם הכל בספרו. כותב שורות אלו, שיצר קשר אמין עם ד"ר אשל, והיה לכתב הראשון לדבריו, שתעודות שחרור ירושלים ניתנה לו לפרסום וכן תרשים מנורת הזהב שהוצגה בבית המקדש השלישי, שהכין אלעזר הכהן (עוד דמות שהידיעה עליה היתה קלושה מאד טרם פרסום הארכיון). חרף המידע העצום הנמצא בארכיון וההצלבות והאימותים שעברה כל תעודה, כמובן אין פתרון מושלם לכל סוגיה ואירוע. תמיד יישאר הצורך בשחזור אירוע מסוים וחיפוש האמת הסבירה.