מוזיאון המיסים הוא מוזיאון קטן, אך מקצועי וייחודי הפועל בבניין כלל, עם כניסה מרחוב אגריפס 42 פינת כי"ח, סמוך לשוק מחנה יהודה. ראשיתו היתה בשנת 1964 בבית הנהלת המכס ברחוב אגרון 32, בסמוך ל"כיכר המכס". המוזיאון פעל במקום עד שנת 2006 ביוזמתו ובניהולו של מינהל הכנסות המדינה במשרד האוצר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
באותה שנה נמכר ונהרס הבניין לטובת פרויקט מגורים יוקרתי, והמוזיאון חדל לפעול אך תצוגתו נשמרה. ב-2012, לאחר 6 שנות השבתה, נפתח המוזיאון במקומו החדש ברחוב אגריפס, תוך ריענון התצוגה והכנסת טכנולוגיות חדישות. מזה עשור היתה עדנה למוזיאון, שהוא יחיד במינו בנוף המוזיאונים, והוא זוכה לשבחים מצד הקבוצות והבודדים המבקרים בו. החומר הרב המוצג בו באופן מעניין ותוך שילוב אנקדוטות פיקנטיות, מציג את ההיסטוריה של ארץ ישראל מההיבט של המיסים. המוזיאון מהווה ריכוז של מידע על התפתחות גביית המיסים ומשמש לפעולות מחקר ועיון בנושא זה לתלמידים, סטודנטים ולחוקרים.
בובות תצוגה עם מדי עובדי המכס (צילום: אדם אקרמן)
קיר אמצעי ההברחה (צילום: אדם אקרמן)
מתשלום מיסים, כמעט מיותר לציין, אף אחד לא נהנה. עוד משחר ימי התרבות האנושית המיסים הם עול כבד, אך מהווים יסוד למפעלים ציבוריים ולמוסדות השלטון. המחשבה להקים את מוזיאון המיסים, נולדה על מנת להסביר לקהל הרחב את חשיבות המיסים לניהול תקין של המדינה וכן להוות חומר עיוני וחזותי על התפתחות המיסים. בהיסטוריה של עם ישראל, זכורים אירועים מכוננים שראשיתם בסבל ממיסוי אכזרי. כך המיסוי אחד הדחפים ליציאת מצרים – וגם גרם לפילוג בין ממלכת יהודה וישראל. הקרע נגרם בשל אטימותו של רחבעם, בנו של שלמה, לבקשת עשרת השבטים להקל במיסים שהוטלו עליהם. זכורה אמרתו של רחבעם: "אבי ייסר אותכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" (מלכים א', יב: 14). היה רק מס אחד שבני ישראל שילמו בחפץ לב והיה זה "מחצית השקל" – תשלום שנתי לכיסוי עבודות אוהל מועד (בית המקדש). בימי היישוב טרום המדינה היו שני מיסים על בסיס התנדבותי שלא עוררו תרעומת: "כופר היישוב" ו"מגבית ההתיישבות וההצלה" – כי הובנו כמסייעים להנחת הבסיס למדינה עצמאית. מעניין לציין כי ראשיתו של מס הארנונה השנוא היתה בממלכת הצלבנים בירושלים במאה ה-12 (מקור השם ארנונה הוא באלת היבול הרומית אנונה – שומרת מחסני התבואה).
מוזיאון המיסים (צילום: אדם אקרמן)
עמוד מודעות מיסים (צילום: אדם אקרמן)
התצוגה במוזיאון מסודרת במדורים כרונולוגיים. המדור הססגוני והמעניין ביותר עבור המבקר הוא תקופת היישוב ומדינת ישראל – ואכן מרבית האולם מלא במוצגים ותעודות מסיפור המיסים והברחות המכס, שהחלו מימי טרום המדינה. בעיצומן של הקרבות במלחמת העצמאות, הגיע מפקד פלוגה צעיר, זאב שחם, לנמל יפו בראש שיירת ג'יפים – אחרי כיבוש יפו ומצא אותו ריק, ברם שוטר המכס, מינה טנוס שנשאר על משמרתו – וסרב לתת לשחם להיכנס פנימה עד שיחתום על אישור רשמי שהנמל עובר לידי צה"ל. שחם חתם לו על פיסת נייר (השמורה במוזיאון), שקיבל את הנמל. טנוס שהיה ערבי-נוצרי, זכה להמשיך לעבוד במדינת ישראל עד פרישתו לגמלאות. עם פתיחת נמלי תל אביב לחיפה – החל המיסוי על מוצרים שנחשבו ראויים להברחה. בתצוגה במוזיאון ניתן לראות קופסאות סיגריות יוקרתיות, נעלים עם סוליות כפולות, שעוני יד שהוסתרו במגירות נסתרות ומעיל מרופט – שהוטמנו בו 970 מטפחות משי. בתבליט כסף המתאר את הסעודה האחרונה (על פי ציורו של לאונרדו דה-וינצ'י) ניסה מבריח ממולח להכניס לארץ יהלומים יקרי ערך. מטבעות זהב הוטמנו בסוליות נעלים של מבריח שהקפיד מאוד על לבושו, אך הנעלים הלא מצוחצחות עוררו את חשדם של פקידי המכס. המבקר יראה שיטות הברחה רבות בתוך מקלות הליכה, בבובות משחק שהוחבאו בהם פריטים יקרים ומזוודות כפולות דופן להחבאת חפצים. במוזיאון פזורים פריטים שהוחרמו – משולחן רולטה ועד מכשור כבד, ששימש לזיקוק אלכוהול ולייצור מוצרי טבק (שהיו אסורים על פי החוק).
יומן משטרת המכס מנמל יפו ב-1 ביוני 1962, מספר כי הופיעו בלילה שתי מכוניות עם 3 קציני משטרת ישראל ו-3 קציני שב"ס. אחד הקצינים החזיק כד ובתוכו האפר אחרי שריפת גופתו של הצורר אדולף אייכמן. כל הבאים עלו לסירת מוטור שהפליגה ללב הים. הסירה חזרה כעבור שעה – והאפר פוזר בים. בין המסמכים הרבים שיכולים לעניין את המבקר, בולטים מסמכי מס הקשורים לידוענים, בעשורים הראשונים למדינה. כך למשל בינואר 1949 שלח דוד בן גוריון הצהרה על הכנסותיו: שהסתכמו ב-605 לירות ו-825 מיל. בטופס מילוי המס, שהוחזר ליצחק בן צבי אחרי מילויו, הוא התבקש למלא תיאור מדויק של התעסקותו. יצחק בן צבי כתב בפשטות: "נשיא המדינה". במסמך אחר ראש עיריית ירושלים, דניאל אוסטר, כותב לפקיד השומה – שהפיצוץ ברחוב בן יהודה ב-1948, גרם לנזק כבד לבניין שברשותו – ואשר תיקונו עלה כסף כה גדול "שלא מגיע ממני כל מס הכנסה". הפקיד הסכים עימו ולאחר בדיקת הנתונים – פטר אותו מהמס. מכתבי תלונה נשלחו לפקיד המס גם על ידי אנשי רוח ידועים – למשל המשוררת לאה גודברג כתבה ב-1953 "אינני סוחרת, אינני חנוונית ואפילו לא פקידה – אני סופרת עברית המתקיימת משכר סופרים ושכר תרגום, אחרי מה ששילמתי לכם בעת האחרונה, אין לי עכשיו כסף".
רוצים להישאר מעודכנים?
חוקר הספרות ברוך קורצוויל, כתב ב-1955 לפקיד השומה שלו "הנני ממנה אותך לקיסר יפן והאוקינוס השקט. מנוי זה הוא מציאותי, בדיוק כמו הערותיך על הכנסתי של כ-7000 לירות בשנה – זו תשובתי היחידה והאחרונה לכל מעשיכם השרירותיים".
בובת תצוגה של עובדת מכס (צילום: אדם אקרמן)
לצד האנקדטות הרבות, ישנו במוזיאון חומר חשוב המתעד אירועים היסטוריים בתולדות המדינה. כך התגלו כ-200 צילומים מפרויקט של שיפוץ נמל חיפה, על ידי הבריטים בין השנים 1933-1930. נמצא גם חומר המתעד את תהליך השיפוץ בנמל יפו ב-1935 וכן את רישומי התנועה הימית בים המלח בתקופת המנדט. אוסף של חותמות וידיות כדים מתקופת בית ראשון ועליהם הטביעה "למלך" – הוא בעל חשיבות ארכיאולוגית חשובה – כי מיסים בתקופת מלכי יהודה האחרונים, שולמו גם ביין ובשמן על ידי עובדי אדמה וכורמים.
שלט הכוונה למוזיאון ברחוב אגריפס (צילום: אדם אקרמן)
המבקר במוזיאון יכול לצאת מעודד מכך שמיסים רבים אינם קיימים. רק במוזיאון אפשר לקרוא על מיסים כמו: מס קנייה, מס עיזבון, מס נסיעות, מס עינוגים ומס שעשועים. המס האחרון שהוטל בארץ היה ב-1978 וזהו המע"מ (מס ערך מוסף). קוריוז מעניין שכדאי לראותו, בטרם מסיימים את הסיור במקום, היא הצהרת מכס יוצאת דופן, שהועברה למוזיאון על ידי מינהל המכס האמריקאי. כאשר חזר טייס "אפולו 11", ניל אמסטרונג עם שני חבריו מהטיסה ההיסטורית לירח – הם נדרשו למסור הצהרת מכס, ככל נוסע רגיל. בהצהרותיהם ציינו האסטרונאוטים, כי חזרו מהירח ויעד כניסתם היא הונולולו בירת הוואי – והמטען הוא רק דוגמאות אבק וסלעי ירח.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
העסקה שחלמתם עליה מחכה כאן. היכנסו לזירת הנדל"ן של ירושלים
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
תגובות