על קיר בית ברחוב החבצלת מספר 8, חקוקה באבן סדרת צילומים של גבר צעיר ונאה, בעל חזות אירופאית הדור בחליפה, ושל עלמה נאה בעלת חזות מזרחית ושיער שחור ארוך גולש. רחוב קטן זה היה מוקד לסיפור אהבה יוקד, שהבליט את הניגודים בראשית המאה ה-20, בין העדה הספרדית לאשכנזית. ברחוב זה התגוררה לאה אבושדיד, שאיתמר בן אב"י – בנו של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה, התאהב בה, לאחר שראה אותה עומדת במרפסת ביתה בהיותה נערה בת 16.
סיפור אהבתם היה לדרמה עזה שהסעירה את ירושלים דאז. לרחוב החבצלת קראו פעם רחוב הסולל, שהיה שמה של חבורת המייסדים של העיתון "דואר היום", שאיתמר היה עורכו. לרחוב זה עברה גם מערכת עיתון "החבצלת", על שמו הוא נקרא כיום, שהוציא לאור הרב ישראל פרומקין, תחילה בעיר העתיקה. לעורך שלו נתמנה אליעזר בן יהודה, אביו של איתמר, עם בואו ארצה ב-1881. בהמשך רחוב החבצלת 8, על קיר של אגף נוסף, נמצאת עוד סדרת צילומים חקוקה באבן של חברי מערכת העיתון "דואר היום" שעורכיו היה איתמר בן אב"י ואביו – המספרת על פועלו ותחנות בחייו. איתמר (בהיוולדו נקרא בן ציון), גדל ברחוב אתיופיה 11, בבית אביו המפורסם. היה זה מרחק מספר דקות הליכה לרחוב החבצלת 8, ביתה של משפחת אבושדיד – שם מצא את אהבתו הגדולה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
שלוש שנות חיזור עד האירוסין ועוד שנתיים על תנאי עד החתונה, איומי התאבדות, עקשנות, התמדה ופרסום שערורייתי, הצליחו להתגבר על המחסום העדתי שהיה בירושלים ולממש את פרשת האהבה. האשכנזי המשכיל, התאהב אנושות בבחורה הספרדייה המיוחסת, שהיתה יפה ומבוקשת. לאה אבושדיד היתה אז תלמידת בית הספר אווילינה דה רוטשילד. הסיפור של אהבת איתמר ולאה עצר את נשמת תושבי ירושלים, עד שהתממשה החתונה לפני 110 שנים בדיוק – בפסח 1912. האירוסין היו ב-1910 בביתה של משפחת אבושדיד, לאה היתה בת 21 ואיתמר היה בן 28. היא זהרה בקסם מזרחי, מטופחת, נשית ונבונה, והוא היה עיתונאי שחזר מלימודים בפריס, שאפתן, נאה מאוד, מוכשר ובעל דמיון. איתמר שראה את לאה לראשונה טרם יצא לימודים בחו"ל, לא שכח את דמות הנערה הנאווה. כאשר חזר מצרפת וראה אותה שוב – החליט שזו אהבת חייו וכי לא יוותר. הוא כינה אותה "פרח הפרחים". לאה העדינה, אך המפוכחת, החליטה שהיא רוצה אהבת אמת. היא העדיפה את איתמר על פני הבחורים הספרדים העשירים שחיזרו אחריה במרץ רב, זאת בניגוד לגישה התקיפה של אמה, ריינה אבושדיד, ואחיה הרופא אברהם אבושדיד – שרצו לשדך לה חתן ספרדי כלבבם. המועמד היה משה ולירו, בנו של בנקאי ירושלמי ספרדי מפורסם. הם הרגישו אפוטרופוסים עליה בהיעדר האב שלמה אבושדיד, הסוחר המצליח, שנפטר בטרם עת וציווה עליהם לדאוג לארבעת ילדיו.
איתמר בן אב"י ולאה אבושדיד ביום האירוסים (צילום: אוסף הספרייה הלאומית)
משפחת אבושדיד, התגוררה בבית דו-קומתי מפואר ברחוב החבצלת, הידוע בכינוי "בית הקשתות". הבית נבנה בסוף המאה ה-19 והיה אופייני לבניית הרווחה העות'מאנית; לחדרים בקומת הקרקע היו תקרות עם כיפות צולבות היוצרות מעין קשתות. תקרת הקומה העליונה, מתחת לגג הרעפים, היתה בנויה מסדרה של קמרונות. אבושדיד היתה אחת המשפחות העשירות ביותר בקרב יוצאי צפון אפריקה בעיר. בני המשפחה, האם והאח הגדול, ראו בחיזורו של איתמר הטרדה, וחששו כי העיתונאי העני, יתקשה לדאוג למחסורה של לאה. הם ראו בו אדם הרחוק מהתרבות והנימוסים שלהם, לא מעשי, לא שקול ולא צפוי ומעורב בפרשיות בעלות תכנים לאומיים, שלא לרוחם. איתמר הגדיש את הסאה עבורם כאשר פרסם בעמוד הראשון של העיתון "הצבי" שערך, שירי אהבה ללאה, ואף איים בהתאבדות, אם יימנע ממנו להיפגש עם בחירת לבו או אם ישלחו אותה לסלוניקי – כפי שחפצו כדי להרחיקה ממנו.
שלט ברחוב החבלצת עם איתמר ולאה במרכז (צילום: אדם אקרמן)
לבקשת אליעזר בן יהודה המבוהל, אישים רמי מעלה בירושלים באותה תקופה, אלברט ענתבי, מנהל בית הספר "אליאנס" והפסל בוריס שץ, מנהל בצלאל – נרתמו להיות המתווכים בין איתמר לבין משפחת אבושדיד. כאשר התברר שאיתמר מוכן לוותר בנקל על הנדוניה, שכלה ספרדייה מעניקה לחתן, וגם על הירושה המגיעה לה, נסללה הדרך לאירוסין. משפחת אבושדיד דרשה גם שתחלוף שנה וחצי לפחות עד החתונה, בה ייבחן החתן ביכולתו לפרנס את הכלה. בזמן החתימה על הסכם האירוסין עדיין קיוותה ריינה, כי הכלה תתחרט, ולא תרצה לבחור כבעלה את "הילד העברי הראשון" שכתיבתו היא פרנסתו – ולחשה באוזניה: "לאוטשה, עוד בידך להתחרט". בשנת 1912 הועמדה החופה במלון אמדורסקי בשער יפו. מאות אורחים מכל העדות והמעמדות והדתות הגיעו לחתונה המפוארת, בסגנון ספרדי. לאחר החתונה גרו בני הזוג בבית הקשתות בצמוד למשפחת אבושדיד. ריינה ואחיה אברהם צדקו. איתמר היה עני כל ימיו, אך גדול בחזונו וברוחו הלוחמנית בכל המערכות שניהל. לאה צדקה אף היא, בזאת כי זכתה באהבה עזה ובלב טוב ורחב של בעלה. איתמר נאסר על ידי הטורקים ואחר כך על ידי הבריטים, בשל המאמרים התוקפניים שכתב נגדם. עיתונו נסגר והציוד של בית הדפוס עוקל בשל חוסר יכולתו לעמוד בחובות – אך איש לא יכול היה לקחת ממנו את אהבתו לאשתו ולבנותיהם. לאה היתה רעייה נאמנה והיתה לו לעזר רב בחוש המעשי שלה.
רוצים להישאר מעודכנים?
בשנת 1939 הידרדר מצבו הכלכלי של איתמר והוא היגר לארה"ב עם משפחתו. שלוש בנות נולדו להם, אחת נפטרה בילדותה, הבת האמצעית דרורה, שלימים היתה עובדת בכירה בתחנת הרדיו "קול ישראל", נישאה לקריין משה חובב ובנם הוא העיתונאי גיל חובב. הבת הצעירה רינה, נישאה לרוקח אבי רז בעל בית המרקחת "אלבא", בנם הוא פרופ' איתמר רז.
צילומי קיר ברחוב החבצלת של לאה אבושדיד בצעירותה (צילום: אדם אקרמן)
איתמר בן אב"י נפטר בשנת 1943 (בהיותו בן 55) בארה"ב מהתקף לב. עצמותיו הועלו לקבורה בירושלים בהר הזיתים רק ב-1947. לאה אבושדיד, שזכתה לחיות עוד כ-40 שנה עד מותה בגיל 93 (בשנת 1982) – לעולם לא הצטערה על בחירתה באיתמר. מספר שנים טרם פטירתה, היא אמרה לנכדה גיל חובב: "באמת היה בנסיון (בן ציון בפיה) עני מאוד, אבל מה היה יוצא לי מהעשירים; האחד היה קמצן, השני אמו היתה אומרת לו מה יעשה בכל רגע, השלישי נסע לקושטא ואיבד כל כספו. בנסיון היה עני, אבל לפחות לבו היה רחב. הוא היה נדיב ויפה נפש. נסיך יהודה קראו לו כולם".
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
יגאל
סיפור יפה אמיתי ומרגש, אגב התמונות באבן שנקבעו שם הן חלק מהרבה אחרות שנמצאות במקומות שונים בעיר :בכיכר ספרא, במקומות שונים בנחלאות, על קיר ברחוב בצלאל, בשכונת כרם אברהם, ליד הביטוח הלאומי בשוק העירקי במחנה יהודה ועוד ואפילו במוצא זהו מפעל הנצחה מרשים שהוקם ביזמת הגברת דבורה אבידן שהחלה אותו בנחלאות לדעתי.