אתר עין חניה, המהווה חוליה אחרונה בפיתוחו של "פארק ירושלים", השוכן על הגדה הדרומית של נחל רפאים – כמו מרבית מקומות הפנאי והבילוי באזור זה, נמצא סביב מעיין.
במלאת שנה לפתיחתו (האתר נפתח רשמית במרץ 2021) – ניתן לסכם כי שכיית חמדה זו, אשר משלבת ארכיאולוגיה והיסטוריה, ירק ומים ונוף תרבות של חקלאות קדומה ופיתוח סביבתי מודרני, היתה לאתר אטרקטיבי לכל גיל. למעלה מ-73,000 מבקרים בכל הגילאים ובני כל הדתות, פקדו את המקום בשנה החולפת. הם לא נרתעו מדמי הכניסה (שאינם גבוהים) ושמרו על כללי התנהגות נאותים ותרבותיים – המיושמים בקפדנות באתר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
עין חניה מנוהל ומתוחזק על ידי רשות הטבע והגנים, שביחד עם הרשות לפיתוח ירושלים ורשות העתיקות – ביצעו את פיתוחו של האתר. במשך מספר שנים נעשו עבודות לשימור ולשיקום הממצאים הארכיאולוגים. הקפת המקום בגדר ובמצלמות, שיקום הטרסות העתיקות, פרישת וסלילת שבילים חדשים, שתילת עצי בוסתן והקמת שירותים שונים לרווחת המבקר. כמו כן נעשה ניקוי יסודי של שתי הבריכות ומערכת המים – הכוללים תעלות ונקבה תת-קרקעית, להליכה חווייתית והחזרת הנימפיאון (מזרקת המים) ליופיה מהתקופה הרומית.
הוצאות פיתוח המקום ושדרוג האתר נאמדים בכ-20 מיליון שקל. פתיחתו של האתר התעכבה משך שלוש וחצי שנים – זאת לאחר שנפתח בסוכות 2018 למשך שלושה ימים ומיד נסגר – בשל בעיות כלכליות וביטחוניות. העיכוב גרר מחאות ציבוריות רבות, אך מאז פתיחתו המלאה לפני שנה המקום הפך ליעד מבוקש על ידי אלפי מבקרים וחובבי טבע. כך נוסף לירושלים גן לאומי, המשמר מקום אשר מייצג נאמנה את נוף הטרסות ומעיינות השכבה, האופייניים להרי ירושלים.
(צילום: באדיבות רשות הטבע והגנים)
בין השנים 2015-2012 התקיימו במקום חפירות יסודיות של רשות העתיקות על ידי הארכיאולוגים אירנה זילברבוד ויובל ברוך. הם חשפו ממצאים החל מתקופת הברזל, ימי מלכי יהודה, בית שני ובעיקר מהתקופה הרומית והביזנטית. בין התגליות היו כלי חרס, שבר כותרת פרוטו-איאולית (מסמלי הבנייה של מלכי יהודה האחרונים), מטבעות, אומנות וכותרות קורינתיות מעוטרות.
עוד קודם, כבר בשנת 1929, בחפירות שנעשו במימון הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית בירושלים ובעידוד הפטריארכיה הארמנית, נחשפו שרידי כנסייה ופסיפסים האופייניים לתקופה הביזנטית. מסתבר כי בתקופה הרומית עמדה כנראה במקום וילה רומית כפרית עם חצר מוקפת בסטווים, ולידה הנימפיאון שסביבו התנהל פולחן אלילי לכבוד אחד האלים (או הנימפות). המסורת הנוצרית מכנה את אתר עין חניה, בשם מעיין פיליפוס הקדוש, אחד משליחי ישו. על פי האמונה הנוצרית, פיליפוס הטביל לנצרות במקום זה את סריסה של מלכת אתיופיה, אשר היה ממונה על גנזיה – אשר הגיע לירושלים וחזר לארצו כאחד המומרים הנוצרים הראשונים. הסיפור מופיע בברית החדשה, בספר מעשה שליחים (פרק ח פסוקים 39-26). צליינים ידועים שהגיעו לארץ משך הדורות וביקרו במקום זה שנודע בשפע מימיו הנציחו את המסורת הזו. הם הפכו את עין חניה לאתר פולחן דתי נוצרי של טבילה בבריכה. עד היום, בעיקר עבור האתיופים הנוצרים והכנסייה הארמנית שחלק משטח עין חניה הוא רכושה, האתר מהווה מקום קדוש. עין חניה עבור האתיופים, הוא בין המקומות החביבים עליהם בביקורם בארץ הקודש.
הבריכות בעין חניה (צילום: באדיבות רשות הטבע והגנים)
מי מעיין עין חנייה נובעים מתוך שלוש מערות קטנות – שהם חדרי נביעה, שאליהם מוביל פתח מרובע. המבנים נועדו להגן על מי המעיינות ולהוביל אתם אל תעלות מערכת ההולכה, לעבר הבריכות והנימפיאון. כמות הנביעה היא 15 קוב מים לשעה –יותר ממעיינות שכבה ידועים כמו עין לבן והסטף – והזרימה בו היא היא עוצמתית לאורך כל ימות השנה. המים צלולים ומשמשים גם לקראת חג הפסח, לאפיית מצות שמורות. עודפי המים מהבריכות ומהנימפיאון (שהמים צונחים ממנו מגובה של 2.5 מטר), ניגרים לעבר נחל רפאים ומתנקזים בו. המעיין נמצא בגובה של 620 מטר מעל פני האדמה. שתי הבריכות שימשו משך תקופות ארוכות, עד שנת 1948, להשקיית שטחים מעובדים לערביי הסביבה – ובעיקר לתושבי הכפר אל-וואלג'ה שלמרגלותיו נמצא עין חניה. אל-וואלג'ה מוקף כיום בגדר הפרדה ומרוחק כ-100 מטר בלבד מעין חניה. קו הפסקת האש ב-1948 הותיר את המעיין בצידו הישראלי, לכן כל המתחם של עין חניה, נמצא בתחום שיפוטה של עיריית ירושלים.
שרידי הכנסייה (צילום: אדם אקרמן)
הבריכה העליונה עומקה כמטר בלבד וגודלה 6X7. הבריכה התחתונה, שעומקה מגיע ל-2 מטר (אך מאחר ואין שרותי הצלה במקום נעשה מאמץ שגובה המים לא יעלה על 1.2 מטר), הינה בגדול 10X8. הבריכה העליונה יצאה מכלל שימוש אחרי התקופה הביזנטית והיא שוקמה בחפירות הארכיאולוגיות האחרונות. בנוסף, הניקבה התת-קרקעית, שאורכה 9.5 מטרים, נוקתה והוכשרה להליכה לילדים ולמבוגרים.
רוצים להישאר מעודכנים?
מתחם המעיין משמש כמקום מפגש בין יהודים ערבים ונוצרים. בנובמבר 2010 נערכה בעין חניה תפילה משותפת של יהודים וערבים, בבקשה לירידת גשמים (מחשש של בצורת באותה שנה).
מה מקור השם עין חניה? אחת ההשערות היא ש"חניה" פרושו מקום לחניה ומנוחה – ומיקומו של חאן דרכים. השערה נוספת היא שבערבית "חניה" פרושו גומחה או חור מעוגל – והכוונה לגומחה הקעורה ("הנישה") הבנויה מאבני גזית של הנימפיאון.
אחת הבריכות בעין חניה (צילום: באדיבות רשות הטבע והגנים)
עין חניה נמצא כ-2 ק"מ מעין יעל, וניתן למצוא דמיון רב בין ההיסטוריה של שני המקומות. בעין יעל נמצאים שרידים של חווה רומית מהמאה השנייה לספירה, שהיא חלק מחווה חקלאית גדולה. מניחים כי הווילה היתה שייכת למפקד רומי בכיר, שנשאר במקום לאחר מרד בר כוכבא. עין יעל הוא שמו הערבי של המעיין שהערבים קראו לו "עין יאלו".
הנימפאון – מזרקת מים רומית (צילום: אדם אקרמן)
המפקד הרומי הוביל את מימי העיין בנקבה תת קרקעית להשקיית מטעים וחקלאות שלחין, שנאגרו בשלוש בריכות קטנות הנמצאות במקום. בשונה מעין חניה, מימיהם עכורים ולא נקיים. בעין יעל נתגלו גם כן שרידים ביזנטיים. אפשרי שגם בעין חניה המרוחקת 2 ק"מ בלבד מבתיר, בו היה הקרב האכזרי האחרון של בר כוכבא, הייתה גם כן חוה רומית של איש צבא בכיר. כחלק ממאמץ הרומאים ליישב את אזור נחל רפאים ולהגביר אחיזתם בו הוקמו אחוזות כפריות של מפקדים שאחרי פרישתם משרות פעיל התיישבו לאורכו של התוואי.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
תגובות