2021 היתה שנת ההתאוששות שלנו. של כולנו, נכון. אבל של עולם התרבות, יותר משל כולם. מוסדות התרבות, שנסגרו ראשונים ונפתחו כמעט אחרונים – היו מקורבנותיה הקשים ביותר של המגפה. בישראל של ימי הסגר הראשון, להגיד "אני שחקן" היה מעורר משהו בין גיחוך לרחמים. כשהסגר הראשון הלך ונמתח, אח שלי התקשר אלי ורמז שאולי כדאי שאתחיל לחשוב על כיוון אחר לקריירה. הקורונה פגעה בירושלים ביתר שאת – מוסדות התרבות הירושלמים, שנשענים בחלקם הלא מבוטל על תיירות חוץ, חוו את המשבר קשה מכולם, ואם היה לאלו אור קלוש בקצה המנהרה – כיבה אותו לאחרונה, ביושר רב, שר האוצר, כשאמר לכל עובדי תחום התיירות שיחפשו להם מקצוע אחר. כי היתה תחושה כללית באוויר ש'תרבות' , בשנים הקרובות לפחות, תהיה מותרות שווירוס הקורונה ישכנע אותנו שאפשר לחיות גם בלעדיה. אז את אביב 2020 העברתי בבית, כמו כולם.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
או אז "היצר הירושלמי" התעורר אצל כולנו. אותו היצר שגרם למוסדות התרבות בעיר לצלוח תקופות קשות של פיגועים, את הקדנציה של אורי לופוליאנסקי שהרעיב את עולם התרבות, ובאופן כללי את הדיסוננס המובנה שיש בין עיר עם כמות מוסדות התרבות הגבוהה בישראל ובין אוכלוסייה שחלקה הצורך תרבות באופן שוטף הולך וקטן. למוסדות התרבות בירושלים יש איבר מיוחד שצומח רק כאן – זה שלימד אותנו להילחם. לא עם טנקים ורובים, אלא עם חשיבה חדשנית ויצירה.
אז ישבתי בבית באפריל 2020, וחשבתי שאם לא נוכל בחודשים הקרובים להביא את הקהל אל התיאטרון – אולי אפשר להביא את התיאטרון לקהל. וכך יצא שבקיץ 2020 תיאטרון החאן היה לתיאטרון היחידי שהיה פתוח בישראל, והעביר הצגות שלו לשלל מרחבים פתוחים בעיר: בגן הפעמון, על במה מיוחדת בגיא בן הינום, וגם הצגות ייחודיות שהועלו בסמטאות ימין משה ובבית הנסן. את הפקת הבזק של "רומאו ויוליה" הכנו במיוחד כ"הפקת מזוודה", שיכולה להיפתח בכל חצר – והופענו איתה בחצרות של מתנ"סים, על גג של בית אבות ועל הדק של מתחם התחנה. זו לא היתה חלטורה, זו הייתה מלחמה.
מוזיאון מגדל דוד ניצל את התקופה המאתגרת שהיה ברור שתימשך – ובמקום לשבת בחל"ת בבית, פצח בשיפוץ מקיף והקים פארק חבלים אתגרי. פסטיבל ישראל ערך מופע בתוך סניף של רמי לוי בתלפיות, ומופעים היברידיים ברחבי העיר. מוזאונים וגלריות הכינו בזריזות סיורים וירטואליים מקצועיים בחללי התצוגה ובתערוכות.
רוצים להישאר מעודכנים?
ועוד משהו – גם הסולידאריות הירושלמית המפורסמת עבדה שעות נוספות. מוסדות שיכלו נתנו כתף לכאלו שהיה להם קשה יותר. הצורך להעסיק ספקים ירושלמים נהיה חשוב יותר.
ואז הגיעה שנת 2021 ועולם התרבות החל להיפתח. הסתערנו, כמו שרק ירושלמים יודעים להסתער. תיאטרון החאן היה התיאטרון הראשון שנפתח בישראל, ולמעשה בעולם המערבי כולו, תחת כללי התו הירוק. התקשורת הזרה כולה נחתה אצלנו, כמו גם ראש הממשלה, כדי לחזות בפלא הזה של קהל שנכנס לאולם סגור. דבר שהיה בגדר חלום רק חודש לפני כן.
2021 לא היתה שנת התאוששות במובן של חזרה מדויקת למה שהיה פעם. מוסדות התרבות בכלל, והירושלמים בפרט, למדו לחבק את הדברים הטובים שנתנה לכולנו הקורונה: את הפחתת השימוש בנייר, את חינוך הקהל לדבר איתנו באמצעים דיגיטליים יעילים ולא בטלפון ובמכתבים מיושנים, את היכולת לנהל פגישה מצוינת גם דרך מחשב ובלי לשהות שעות בפקקים מידי יום. אז כן, את הבעיטה בתחת הזו כנראה שהיינו צריכים. היה עדיף שהיא תהיה סולידית יותר וללא סכנת אשפוז, אבל על השינויים הטובים שנאלצנו לעשות ב-2021 נודה לעולם לקורונה.
הבית החדש שלכם מחכה בלוח הנדל"ן של ירושלים
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
תגובות