הפינה ההיסטורית: אמת המים הקדומה לירושלים

בגן דשא מטופח בסמוך לשכונת ארמון הנציב, נמצאים 6 פירים אנכיים עמוקים, שהיו בעבר חלק ממערכת מים קדומה. כדי להתגבר על המחסור הגדול במים שהיה בתקופת הבית השני, כאשר ירושלים התרחבה ואוכלוסייתה מנתה כ-100 אלף נפש והוכפלה בזמן שלושת הרגלים, יזמו החשמונאים ואחריהם הורדוס והשלטון הרומי שתי אמות מים מרכזיות. הן הובילו מים ממעיינות אל ערוב ועין כוזיבה שבאזור חברון לעיר. בלב המערכת מדרום לבית לחם, היה מאגר המורכב משלוש בריכות ענק (מאגר שזכה לכינוי "בריכות שלמה" על ידי נוסעים נוצרים במאה ה-19). הקיבולת של כל הבריכות היא 280 אלף מ"ק – ובנוסף למי שתי האמות המים – הן קיבלו מים גם משני מעיינות נוספים. המהנדסים שבנו את שתי האמות – "התחתונה" ו"העליונה" – ניצלו הפרשי גובה בין אזור הנביעה לירושלים (כ-50 עד 70 מטר בלבד). המים זרמו מכוח הכבידה (גרביטציה) בשיפוע מתון מאוד – כי משאבות לא היו בנמצא בעולם הקדום. את השמות לשתי האמות (התחתונה והעליונה) שהובילו מים מבריכות שלמה לירושלים נתן הבריטי צ'ארלס וילסון, מחלוצי הארכיאולוגים בארץ, שמצא שאחת מהן נמצאת במפלס גבוה יותר מרעותה.

המרחק בין המעיינות באזור חברון לירושלים הוא כ-20 ק"מ, כדי לעקוף את המכשולים בדרך ולשמור על השיפוע הקל, נמשכה האמה התחתונה על פני 67 ק"מ והביאה מים לבית המקדש. האמה העליונה היתה קצרה יותר, פחות מפותלת ואורכה מבריכות שלמה לירושלים היה כ-14 ק"מ, והיא הובילה מים מואדי אל-ביאר. מי אמה זו, בהגיעם לירושלים, נאגרו ב"בריכת ממילא" של ימינו ומהבריכה זרמו לאזור המגדלים (פצאל, מרים והיפוקוס) – ליד מגדל דוד. מי האמה העליונה שימשו את חיילי הלגיון הרומי העשירי אחרי חורבן ירושלים ובית המקדש בשנת 70 לספירה.

מהלך אמת המים התחתונה (צילום: אדם אקרמן)

אמת המים התחתונה נזכרת במקורות רבים, ובעיקר בתלמוד הירושלמי והבבלי, בזיקה לבית המקדש. כך כתוב למשל "עין עיטם גבוה מקרקע העזרה עשרים ושלוש אמות" (בבלי, יומא לא), וכן מציין התלמוד כי מימי עין עיטם שימשו לכהן הגדול לטבילה. עין עיטם, שממנה יצאה אמת המים להר הבית, מזוהה עם ואדי "אל-עטן" – הנמצא למרגלות בריכות שלמה.

מתחת לארמון הנציב, בשולי שכונת תלפיות-מזרח, נמצא פסיפס מרשים (שעד לפני מספר שנים היתה מעליו סככת עץ עגולה), שמסביר את מהלך האמה התחתונה. במרכזו נמצא אחד מהפירים מהקטע החבוי, התת קרקעי – שעומקו כ-30 מטר. במפת הפסיפס שולבו תיאורי כלי מדידה (כפלס מים) בתקופה הרומית. האמה התחתונה פעלה עד המאה ה-20. בשנת 1541 החדירו מהנדסים טורקים צינור חרס לאמה, והמשיכו לתחזק אותה, עד כניסת הבריטים לירושלים ב-1917. ממשל המנדט החליט על בניית קו מים מודרני לירושלים, עם משאבות שניבנו ליד ראש העין. מהנדסי היום מלאי התפעלות מהגאוניות של המהנדסים הרומים, שהצליחו עם כלי מדידה פשוטים, לקיים מדידות מדויקות להפליא.

הפסיפס של האמה התחתונה (צילום: אדם אקרמן)

כל ששת הפירים של האמה התחתונה נחצבו לעומק רב, העמוק שבהם מגיע ל-43 מטר. בסיום מלאכת החציבה הקשה הזו, שהיתה מבצע הנדסי מסובך, הצליחו החופרים ליצור את המנהרה האופקית שחיברה ביניהם. מטרתה של המנהרה באזור זה, היתה להתגבר על רכס גבוה במקום ולחסוך בכך כ-4 ק"מ, במקום לעוקפו. הפירים שימשו גם לסילוק הפסולת מהאמה ואוורורה, והמנהרה הגדילה גם את שיפועה של האמה. בשנת 1901 העמיקו הטורקים את המנהרה כדי שתשמש מאגר מים, והניחו בה צינור ברזל שנועד לספק מים לתושבי העיר העתיקה. סעיף מצינור זה הגיע לברכת הסולטן, במטרה לספק מים לשכונות שקמו מחוץ לחומות. חוויה מרגשת היא ההליכה במנהרה החוצה את בטן ההר, שאורכה כ-400 מ' ורוחבה כחצי מטר. ליד הפיר הראשון, המרוחק ביותר מארמון הנציב בשולי הגן, נמצא פתח הנעול בדלת ברזל. מעל לסורג העליון ישנו שלט המספר על המנהרה, הוראות ההליכה בתוכה והאפשרות לתאם הליכה בה באמצעות עמותת עיר דוד. היציאה ממנה היא בפתח הנמצא מתחת לאולם האירועים בטיילת האז, סמוך לכפר ג'בל מוכבר.

פתח הכניסה לאמה התת קרקעית (צילום: אדם אקרמן)

ליד הפיר העמוק ביותר, הנמצא בכניסה לטיילת גולדמן, ישנו שלט נוסף התלוי על הגדר המקיפה אותו. שלט זה מסביר את שלבי בניית אמות המים מימי החשמונאים. האמה התחתונה הזרימה מים מעין עיטם ומבריכת שלמה. היא החלה בגובה 765 מטר מעל פני הים ועברה מרחק של כ-21 ק"מ – פי שניים מהמרחק האווירי שבין עין עיטם להר הבית (שגובהו היה 735 מטר). מתחת לבית לחם עברה באמה גם מנהרה נוספת, שאורכה הוא 360 מטר. קטע שמור היטב מאמת המים התחתונה, ניתן לראות ממרפסת תצפית הסמוכה לתחנת הרוח של מונטפיורי. קטע זה נמצא למרגלות משכנות שאננים, ומכוסה בלוחות אבן, שהגנו על המים מפני התאדות וחדירת לכלוך. המשך האמה נמצא בעלייה להר ציון. בעבר, כדי לחצות את בריכת הסולטן וגיא בן הינום, היה קיים גשר קשתות. בראשית המאה ה-20 ניתן היה עדיין לראות את הגשר, ורישומים ממנו מתועדים בציור שנעשה במאה ה-17 בידי צייר בריטי.

באזור גוש עציון, בסמוך ליישוב אפרת ומדרום לבריכות שלמה, נמצאת אמת הביאר שאורכה כ-5 ק"מ. מועצת גוש עציון עושה מאמץ להפוך את אמת הביאר לאתר תיירות לאומי. אמה זו היא הקצרה, אך המרשימה באמות המים מימי בית שני. האמה כוללת מנהרה תת-קרקעית ומערכת של 25 פירים (מתוך כ-80 שהיו חצובים בעבר) – וממחישה את עוצמת מפעל המים הקדום. באמה זו הנביעה היא רצופה באורך 2.8 ק"מ, וישנה בה מחילה קרסטית מרשימה, שאורכה 84 מטר. ניתן לחוות בה חוויה של הליכה מתחת לאדמה במי-בוץ. האמה מתחילה במעיין "עין אמה" והנחל הזורם מתחתיה נקרא "נחל הפירים". מקור המים הוא במחילה קרסטית טבעית, הנחשבת לעמוקה ביותר מסוגה בארץ. המעיין נקרא בערבית "עין ביאר" שמשמעותו נחל הבארות, על שם הפירים הרבים הקיימים לאורך המנהרה – שמהם היה ניתן לשאת מים כמו מבארות. בשנת 2000 הוכשר קטע להליכה באורך של 150 מטר מהמעיין, דרך אולם קרסטי, ומהפיר שבו ניתן לעלות במדרגות לולייניות חצובות. המבקרים מקבלים ציוד מיוחד להליכה במים הקרים, שלעיתים מגיעים עד גובה המותניים. המטיילים יורדים והולכים במחילה הצרה, עם כובע מגן ופנס המותקן לראשם, כדי להאיר את הדרך.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

העסקה שחלמתם עליה מחכה כאן. היכנסו לזירת הנדל"ן של ירושלים

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון