הפינה ההיסטורית: הכיכר בירושלים על שמו של "שינדלר היפני"

כיכר נאה ומטופחת, שנמצאת בין הרחובות קוליץ ופנמה בשכונת קרית מנחם, נחנכה באחרונה על שמו של חסיד אומות העולם – הדיפלומט היפני צאונה (סמפו) סוגיהארה (1986-1900). בשנת 1940 הוא נשלח לקובנה בירת ליטא, לשמש בה כקונסול יפן. סוגיהארה, שנחשב לדיפלומט מבריק, שלט היטב ברוסית ובגרמנית – ובמסגרת תפקידו היה עליו גם לאסוף מודיעין על תנועות הצבא הרוסי והגרמני, כך שיפן תדע מראש על ההתקפה הגרמנית הצפויה על רוסיה. ביוני 1940 סופחה ליטא לברית המועצות (במסגרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עם גרמניה הנאצית). כל הדיפלומטים הזרים נתבקשו לעזוב את ליטא עד סוף אוגוסט. פליטים יהודים רבים מפולין התדפקו על דלתות הקונסוליה היפנית על מנת להשיג ויזת יציאה ליפן (שאפשרה גם מעבר דרך רוסיה). סוגיהארה הסכים לקבל משלחת של חמישה מנציגיהם, ובראשם ד"ר זרח ורהפטיג, לימים שר בממשלת ישראל. סוגיהארה התרשם עמוקות ממצוקתם והבין את הסכנה הנשקפת לפליטים כאשר גרמניה תפלוש לליטא. הוא פנה לממונים עליו במשרד החוץ היפני וביקש לאפשר להם, מתוך שיקולים הומניטריים, לקבל את הוויזות. להפתעתו הוא נענה בשלילה מוחלטת. לאחר שבקשתו נדחתה שלוש פעמים סוגיהארה הממושמע והקפדן, המרה את פי הממונים עליו – והחל להנפיק בכתיבה ידנית מאומצת משך כחודש וחצי 2,150 ויזות. למעשה מספר הניצולים נאמד בקרוב ל- 6,000 (כי אשרות הכניסה למבוגרים כללו גם את ילדיהם). ישנם אומדנים לא-רשמיים המעריכים כי הוא הציל כמעט כ-10 אלפים נפש.

בין הניצולים היו כל 300 תלמידי ישיבת מיר, אשר הקימו בהמשך את משכנה המוכר של הישיבה בשכונת בית ישראל. אחדים מהם היו לרבנים יידועי שם, שייסדו ישיבות בארץ ובארצות הברית. נוסף לזרח ורהפטיג, בלט גם מנחם סבידור – שהיה לח"כ וגם ליו"ר הכנסת. אלפי הניצולים עברו דרך ארוכה עד שהגיעו לחוף מבטחים. הנסיעה ברכבת הטרנס-סיבירית, שחצתה את רוסיה ארכה 11 ימים. הנוסעים הגיעו לנמל ולדיווסטוק, ומשם הפליגו באוניה ליפן. צאונה סוגיהארה הנפיק ויזות עד שעתו האחרונה בתפקידו על אדמת וילנא. כאשר הגיע לרציף הרכבת עם משפחתו ליציאה לברלין, להמשך עבודתו הדיפלומטית – הוא הספיק להנפיק עוד 6 אשרות ליהודים שצרו עליו. במעשיו חשף את אשתו וילדיו לפגיעת הגרמנים. ברם, אלו אף שידעו על פעילותו למען היהודים לא פגעו בו, ככל הנראה מהסיבה שיפן היתה בעלת ברית של גרמניה. ביומנו כתב: "פעלתי אך ורק מאהבת אדם – לא יכולת לתת לבני אדם אלו למות. הם באו אליי לקבל עזרה – כאשר המוות מרחף מעל ראשם והחלטתי לפעול על פי מצפוני".

ב-24 ביוני נכבשה קובנה על ידי הגרמנים, שהחלו מיד ברציחות המוניות של היהודים בעזרת אוקראינים. מחצית מתוך 36 אלף יהודי העיר והפליטים שנותרו בה נרצחו כבר בחודשים הראשונים לכניסתם לעיר. בסיום המלחמה נותרו רק כ- 2,000 יהודים מיוצאי קובנה, ששרדו את התופת הנאצית.

מתוך לוח ההוקרה לכבודו של צ'אונה סוגיהארה במוזיאון מרתף השואה (צילום: באדיבות מוזיאון מרתף השואה בהר ציון)

בסיום מלחמת העולם וכיבוש ברלין בידי הרוסים, סוגיהארה נעצר עם אשתו וילדיו בידי הסובייטים ושהה למעלה משנה במחנה מעצר. ב- 1947 חזר ליפן וסולק ממשרד החוץ. הוא נאלץ להתקיים מעבודות מזדמנות – עד שב- 1960 קבל משרה בחברה מסחרית ברוסיה שעסקה בסחר עם יפן. הנהלת יד ושם איתרה אותו ברוסיה והוא הוזמן ארצה ב- 1969 לקבלת תעודת הוקרה מידי המוסד. שר הדתות זרח ורהפטיג ערך לכבודו טקס חגיגי, בהשתתפות חלק מהניצולים בזכותו. בשנת 1984 הגיע סוגיהארה שוב ארצה לטקס הכרזתו כחסיד אומות העולם. הוא לא הסכים לקבל תמורה כספית או טובת הנאה כל שהיא, מלבד מלגת לימודים שניתנה לבנו נובוקי (ללימודי כלכלה באוניברסיטה העברית). סוגיהארה היה אדם צנוע ומיעט להתראיין וכל מה שאמר בראיון נדיר היה: "עשיתי את הדבר הנכון. ידעתי שצפוי לי עונש מצד ממשלתי על הפרת ההוראות שניתנו לי – אך לפני עמדו אנשים חפים מפשע – שכל רצונם היה להישאר בחיים".

מהפליטים היהודים בקובנה הוא בקש לקרוא לו "סמפו", לאחר שנכח כי הם מתקשים לבטא את שמו "צאונה", ובכך למעשה גם ויתר על כל גינוני כבוד כלפיו כקונסול. הוא נפטר ב-1986 ביפן וכל שלושת ילדיו היו לאוהדי מדינת ישראל. בני משפחות הניצולים הגישו בקשה ליד ושם להנצחתו בירושלים. בשנת 1998 דואר ישראל בשיתוף יד ושם הנפיק בול הנושא את דיוקניהם של חמישה דיפלומטים חסידי אומות העולם – וביניהם סוגיהארה. החברה הממשלתית למדליות ומטבעות הביעה הוקרה למעשיו בהטבעה ב-2003 של מדליה מיוחדת לזכרו. בשנת 2019 נקבע שלט הוקרה לכבודו, בטקס חגיגי שנערך בחצר מוזיאון מרתף השואה בהר ציון. השלט המתאר את פועלו נקבע בסמוך מאוד לשלט לזכרו של מציל היהודים הגרמני ארתור שינדלר. ברם, מלבד הדמיון ששניהם תעדו את שמות הניצולים ברשימות שהוקלדו במכונות הדפסה ידניות פשוטות – מניעיהם היו שונים. אצל שינדלר בלט גם השיקול הכלכלי בהצלת יהודים שעבדו במפעלו – בעוד שסוגיהארה פעל רק ממניעים מצפוניים והומניטריים. שניהם זכו לפרסום בזכות הסרטים שהופקו על פועלם: "רשימת שינדלר" היה לסרט עטור פרסים. וכך גם הסרט בו ביים רוברט קורק את דמותו של סוגיהארה (תחת התת-כותרת "קשר וחסד"). חברת הסרטים הגדולה ביפן הפיקה ב- 2006 סרט מצויר (קומיקס), על "סמפו" – במטרה להגביר את מודעות היפנים לנושא השואה. בירושלים נחנכה כעת הכיכר בקרית מנחם על שמו של סוגיהארה, במעמד ראש העיר ושגריר יפן. בטקס אמר ראש העיר משה ליאון: "סוגיהארה עשה כל מה שביכולתו ופעל ללא לאות להצלת יהודים מציפורני הנאצים. המעט שיכולה לעשות העיר ירושלים למענו, הוא להנציח שמו לאות הוקרה על מעשיו הנעלים".

(צילום: אדם אקרמן)

בשני העשורים האחרונים נעשית ביפן ובליטא הנצחה נמרצת של "סמפו" סוגיהארה. ביפן נבנו מוזיאונים והיכלי זיכרון הנושאים את שמו. בעיר בה התחנך נגויה – הוקם פסל ענק בו רואים את "סמפו" מושיט ויזה לפליט יהודי – כשלצידו אשתו ובנו הקטן. בעיירת יאוטסו בה נולד – הוקם פארק לכבודו בשם "גבעת האנושיות" ובתוכו מוזיאון "סוגיהארה". על הגבעה המשקיפה על העיירה, הוצבו 3 מגדלי פעמונים שכתוב עליהם "אומץ", "אהבה ו "נשמה". הנמל דרכו הגיעו הפליטים ליפן, צורוגה – זכה לכינוי "נמל האנושיות" והוצבה בו יצירת אמנות המדמה שער שחרוט עליו "השער לחירות". רבבות יהודים ותיירים מבקרים באתרי הזיכרון האלו ומורשתו נלמדת בבתי הספר. מטרתו של מסע ההנצחה הזה היא למעשה לשפר את התדמית האכזרית שנוצרה כלפי יפן בזמן מלחמת העולם השנייה – וכ- 20 שנה קודם לכן – כאשר צבאה כבש את סין וגרם סבל רב לתושביה.

ממשלת ליטא מנסה אף היא להפוך את התחנות בהן פעל סוגיהארה בקובנה למוקדי תיירות. בניין הקונסוליה היפנית היה למוזיאון, רחוב ראשי נקרא על שמו ולוחות זיכרון הוצבו במלון בו התגורר ובתחנת הרכבת ממנה עזב את העיר. ב- 2001 הוקם פארק עצי סאקורה בווילנה, לציון 100 שנים להולדתו של סוגיהארה. בליטא מנסים בעזרת דמותו של "סמפו" לכפר על השאננות כלפי השואה והפליטים שנטבחו – ולהגביר את ההזדהות עם פועלו של הקונסול האמיץ שהיה סמל לאהבת הזולת.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון