עלייה וצמיחה – ירושלים מספר אחת בקליטת עולים בארץ

שבוע העלייה שהתקיים בשבוע שעבר בישר לנו שירושלים היא מספר אחת בקליטת עולים בארץ. לנתון הזה חשיבות רבה מבחינה כלכלית וחברתית לעיר ירושלים. הבחירה של העולים לארץ מזכירה ומוכיחה לנו כמה מדינת ישראל היא סיפור הצלחה, והיום העלייה היא לא רק לבנות אלא גם להיבנות בה.

מיקום ירושלים בראש הטבלה מוכיח כמה העיר אטרקטיבית ואבן שואבת. העולים החדשים, שמעל מחצית מהם צעירים עד גיל 35, יביאו ברכה רבה לעיר מבחינה כלכלית, אבל יותר מכל ימשיכו את המסורת של ריבוי העדות והתפוצות שנותן את הגוון ואת הייחודיות של העיר, שהיא הלב של העם היהודי ולכולם יש בה מקום – "ולא אמר איש צר לי המקום שאלין בירושלים". עלייה בגיל צעיר מגדילה גם את הסיכוי להישארות והיטמעות בעיר לשנים רבות ולא רק כתחנה בדרך.

שבוע העלייה הוא יוזמה חדשה יחסית, שלהערכתי תשתרש יפה מהסיבה הפשוטה – כולנו עולים או בני עולים. השבוע הזה מזכיר לכולנו מאיפה באנו ולאן אנו הולכים, ומעלה בנו זכרונות שמתובלים בניגונים, מאכלים ובית. העולים מזכירים לנו את המסע של העם היהודי לארץ ישראל, ושגם יש עוד ייעוד והמסע עוד לא הושלם. במהלך השבוע יש יוזמות יפות בבתי הספר, כל יום על עדה אחרת, מאכלים סיפורים ודמויות מרכזיות – אין ספק שהיצירתיות בשבוע הזו רק התחילה וכולנו נצא נשכרים בשנים הקרובות מהשבוע הזה.

מאז שהשתחררתי מהצבא לפני 13 שנה, יצא לי לעבוד עם מאות עולים חדשים בשנה, אשר הגיעו ממדינות רבות, ובנוסף גם הקמתי את מכינת הראל, מכינה קדם צבאית לעולים חדשים דוברי רוסית כאן בירושלים. אבל א(ע)ליה וקוץ בה – לא הכל זבת חלב ודבש בארץ, והעולים עומדים בפני קשיי קליטה רבים שכוללים קשיים כלכליים, פערים תרבותיים ותחושת זרות ובדידות פעמים רבות. חובה עלינו לסייע להם להרגיש חלק ושותפים בחברה הישראלית כמה שיותר מהר.

ישי חדד (צילום: רפי פרלשטיין יחסי ציבור)

לאורך השנים פגשתי מאות עולים, שכאשר שאלתי אותם מה הדבר שאתם אוהבים בארץ הם ענו "האנשים", וזה שאכפת להם ממך, שתמיד יש יחס, אתה לא מרגיש לבד, התשובה הזו היתה תמיד הרבה לפני המצב הכלכלי בארץ, גם אם אותם עולים בחרו להגיע לכאן כדי לשפר את מצבם הכלכלי. התעניינות, היחס, והמילה טובה חשובים לא פחות מעזרה כלכלית. העולים בשנים האחרונות מארצות דוברות רוסית באים עם המון רצון ומוטיביציה להשתלב בחברה, אך הם חסרים רקע וידע ביהדות.

כדי לסייע לתלמידי המכינה ללמוד ולהתחבר לחברה הישראלית ולהעמיק את הקשר היהודי, חיברנו אותם למשפחות ירושלמיות מדהימות – דתיות, חילוניות ומסורתיות – שפתחו את ביתם וליוו (וחלקם עדיין מלווים גם שנים אחר כך) את הצעירים והצעירות הללו כדי לסייע להם להרגיש בבית. התמיכה של המשפחות הללו קריטית לתחושת החיבור של העולים הצעירים. כיום המדינה נותנת סיוע כלכלי הרבה יותר טוב מבשנים עברו, ולנו, האנשים הפשוטים, נותר לסייע לאחינו להרגיש רצויים.

הבחירה של העולים בירושלים היא תעודת כבוד לתושבים ולעירייה על הכנסת אורחים ודאגה. אגב, השנה עברנו במעט את תל אביב בכמות העולים – יש כמה פעולות פשוטות ולא יקרות ברמת העירייה שיכולות לעזור ולסייע להשאיר את אותם עולים. לא ארחיב יתר על המידה, אבל אחת הדרכים היא לסייע בהקמת קהילות קטנות – דבר שיתן להם עוגן בשנים הראשונות של העלייה. תחושות הביטחון וקשרי החברות בסופו של דבר יסייעו להם גם להישאר בעיר לאורך שנים.

• הכותב הוא מקים ומייסד המכינה הקדם צבאית "הראל – פורצי דרך" בעיר.