רותי המאמנת | תמונת מצב: מסלולי הריצה החסומים בירושלים

זה לא כל כך נעים לראות מסלול סגור.

ירושלים עוברת שדרוג – בפועל זה אומר שכמעט לאן שלא נפנה נראה דחפורים, טרקטורים ומדרכות ושטחים הפוכים. במילה אחת כאוס.

אני מניחה שכל עיר שמתפתחת וצומחת תסבול מעט מהשינויים הזמניים הללו, אך בינתיים נפגעת רווחת התושבים והצפי לסיום לא תמיד ברור או ידוע ברוב המקרים. במקרים מסוימים הצפי ידוע והוא רק לעוד מספר שנים. הרצים, הרוכבים וההולכים בעיר הבירה נתקלים מדי יום במסלולים חסומים, סגורים או תחת בנייה.

לפני כשנתיים נשמעה אנחת רווחה בקרב הרצים, הרוכבים וההולכים בירושלים. מסלולים רצופים, בנויים ושקטים לביצוע פעילות גופנית היו פרוסים לרגליהם של הספורטאים בעיר. השקט של ציוץ הציפורים נשמע לכל דורש. אט אט ציוץ הציפורים הוחלף ברעש גס של דחפורים ועננת עפר שנשארת תלויה ללא הגבלת זמן. בדיוק כשחשבתי שהעיר שלי מתקדמת, בכך שכספי הארנונה שלי הולכים למקומות ראויים שמתגמלים גם אותי כתושבת, התעוררתי מהמחשבה המתוקה הזאת.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת10"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

איפה חסום? להלן מסלולי ההליכה, הריצה והרכיבה החסומים בעיר ירושלים:

פארק המסילה. אין בעצם שביל ששינה יותר את תפיסת החיים שלנו כירושלמים. השביל שמתחיל מתיאטרון החאן, עובר לאורך מסילת הרכבת הישנה ובסופו של דבר מתחבר לשביל ירושלים הוא התגשמות כל החלומות של מי שמבצע פעילות גופנית בעיר הזאת מדי יום. לפני מספר שנים הושלם הרצף של כל המסלול הזה ובאמת חשבנו שמישהו כאן חושב עלינו. אבל מאז נלחמו התושבים בהחלטות שכמעט שינו את המסלול הזה לעד, כגון: מעבר הרכבת הקלה ותכנון תוואי כביש 34 שעוד עתיד לפגוע בתוואי הפארק. מתוך כל זה ומתחת לפני השטח נחסם לו בשקט תוואי המסלול מתחת לבית הספר הדו לשוני. כעת, כל מי שרוצה להמשיך לכיון מלחה ולהתחבר חזרה לשביל צריך לבצע מעקף מאולתר הכולל בתוכו מעבר במגרש חניה ובמדרכות מוגנות על ידי גדרות מתכת שמבעדם מציצים טרקטורים רעשניים.

מסלול הריצה בפארק המסילה (צילום: רותי זינדל-אוכמן)

אם חשבתם שכל זה נגמר אז טעיתם כי לאחר מכן מחכה המתנה של שני רמזורים לפחות עבור מי שירצה להתחבר חזרה לשביל. בנדיבות רבה שמה עיריית ירושלים שלט המתריע על המפגע, מתאר את המעקף ושמה תאריך יעד רחוק ודימיוני של 3.5 שנים עבור סיום הבנייה בקטע הזה. הבנייה שנעשית בקטע זה היא עבור הרכבת (הקלה?).

מסלול הריצה בפארק המסילה (צילום: רותי זינדל-אוכמן)

גן סאקר. הפארק הקסום שכמעט כל ירושלמי יכול לספר עליו בגאווה חסום לסירוגין בעבודות כבר יותר משנתיים. מתיחת הפנים הנפלאה הזאת שבה הושקעו 30 מיליון שקלים היא הצהרת כוונות נהדרת ובשורה נפלאה עבור תושבי העיר. הפארק שהוזנח כבר שנים ונמצא בלב ליבה של ירושלים יהפוך לפארק חדשני ומזמין. אך בינתיים העבודות נמשכות והמסלול המקיף את היקף הגן חסום כבר לא מעט זמן. השביל עתיד להיפתח רק במרץ 2020 ויהיה מוכן עבור אירועי מרתון ירושלים. יש עוד תקווה. בינתיים, אין מעקף ראוי והדבר מרחיק רבים מהמסלול שהכותרת שלו היא "תחת בנייה".

העבודות בגן סאקר (צילום: רותי זינדל-אוכמן)

סכר בית זית. החלקה הטובה הזאת, שהיתה הבריחה המהירה עבור כל ירושלמי אל הטבע השקט, נקטעה ביום בהיר אחד. השביל שמתחיל מהחלק התחתון של עין כרם ומסתיים בחלקו התחתון של מוצא הוא מסלול מתוך שביל ירושלים. בניית הציר החדש המוביל לירושלים – כביש 16, העובר בדיוק מעליו הפר את השלווה שהיתה באיזור. יום בהיר אחד בחודשי הקיץ נפרסו גדרות אלומיניום אפורות ומחוסמות לאורך השביל והעוברים והשבים החלו לשאול שאלות שאף אחד לא ממש ידע לענות עליהם. ימים ספורים לאחר מכן הודבקו מדבקות ענק על הגדרות המתארות את השינויים שעומדים לקרות באיזור. אין משהו יותר מדכא בהריסת שטחים ירוקים שנבנו לרווחת האזרחים ונגדעים ביום אחד למען כבישים. כרגע, עוד ניתן לעבור בשביל משני צידיו אך בקרוב השביל ייחסם לזמן בלתי מוגבל ללא פתרון או מעקף ראוי עבור מאות האזרחים המשתמשים בו מדי יום. באזור אין שלט המסביר מה ומתי יקרה למסלול. לנו נשאר רק לנחש.

סכר בית זית – העבודות לסלילת כביש 16 (צילום: לילך שי)

עיר שרואה ברווחת תושביה כערך עליון לא משאירה אותם ללא חלופות אמיתיות בכל הנוגע למסלולים עבור פעילות גופנית. כרגיל, יש תחושה שהעבודות נמרחות ולנו נשאר לרוץ על מדרכות עקומות ושבורות, לשאוף את עשן המכוניות ולהמתין בציפייה ברמזורים האדומים. ירושלים של זהב, של נחושת ושל חפירות. הרבה חפירות.

רותי זינדל אוכמן (צילום: פרטי)

רותי זינדל-אוכמן,

מאמנת ריצה מקצועית בירושלים והסביבה,

בעלת תואר ראשון בחינוך גופני מוינגייט,

רצה ואמא לשלושה מתוקים.

• "בגיל 16 היה לי מאמן שקבע שאני צריכה לרדת במשקל" – הטור האישי של רותי המאמנת
• פרידה עצובה מאוד מרץ גדול מאוד – יובל לסטר ז"ל
• החשש של הרצות במסלולים בירושלים
• מועדון ה-30 פלוס: האם כדאי לצרוך ג'ל אנרגיה במהלך ריצה?
• משנים כיוון – במה תורמת ריצה לאחור?
• 5 פעילויות ספורטיביות לכל המשפחה