סיפור קצר לשבת: רומן לא מוסתר בבקעה

לקלרה הניג משכונת בקעה היה מאהב והפרשה נמשכה 25 שנים. הגבר האחר, שמוליק אבוטבול, היה רווק וקבלן עצמאי, ולא חיפש שינוי ממשי בחייו. קלרה היתה חשוכת ילדים, ובעלה גדי לא בא אליה בטענות. הוא רק רצה לשמור על הסטטוס קוו לאורך כל החיים, והיה מנומס, לעתים אפילו מקסים. הניאוף של קלרה היה שם דבר בשכונה, אבל ברבות השנים כולם התרגלו לזה. היא היתה אהובה על כל שכניה, וצחוקה המתגלגל הקרין משהו אופטימי על כל שוכני רחוב יהודה. היא הקפידה על כבודו של בעלה, לא נפגשה עם אבוטבול במקומות פומביים ורק עם חברותיה הטובות ביותר דיברה על מעלותיו של המאהב בתחום האינטימי. הבעל גדי ידע היטב על מעלליה של קלרה, והשלים עם המצב. הוא רק רצה שתישאר עימו עד יום מותו וזה היה ההסכם הבלתי כתוב בין שניהם.

הדרישות של הניג בנושאי מין היו מינימליות, וקלרה עשתה כמיטב יכולתה לשעשע אותו. היא נהנתה מעצם העובדה שבעלה היה מרוצה וחייה היו טובים יחסית. היא שמה לב שגדי נוהג לשוחח עם השכנה מהדירה ממול, שהיה לה דוקטורט בפסיכולוגיה. ד"ר חיה זמל לא הפחידה את קלרה, וכך נמשך מצב העניינים במשך כל השנים. אבוטבול התעניין בעיקר בגופה של קלרה ושוחח עימה רק כדי לצאת ידי חובה. השכנה ד"ר זמל סברה שקלרה מנהלת מערכת יחסים בריאה שמתאימה לגחמותיה המיניות ולאישיותה בכלל. אבוטבול עצמו חשב שד"ר זמל היא אישה יבשושית לגמרי, אבל היא לא הפריעה כלל ליחסיו עם קלרה.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

קלרה עבדה בבנק במרכז העיר ונחשבה לכוכבת. הלקוחות הקשיבו לה ולעתים קיבלו את עצותיה. גם בגיל העמידה נחשבה לאישה יפה ומושכת, ואפילו בעלה הבחין בכך לפעמים. אשר למאהב, הוא העריץ את מדרך כף רגלה אבל התייחס בביטול לדעותיה בנושאים שונים. לאבוטבול היה כסף רב, אבל כמו קלרה הוא אהב חיים צנועים למדי והם הסתפקו בארוחות משותפות במסעדות בשולי העיר. הניג לא הסכים בשום פנים ואופן שקלרה תיסע עם מאהבה לחוץ לארץ. היא העדיפה לא ללחוץ. בסך הכול בעלה היה סביר מאוד ולא החצין שם סימני מצוקה או אפילו סקרנות מורבידית לגבי אבוטבול. איכשהו הם הצליחו לא להיפגש לעולם והניג ייחס את הדבר לתבונתה של אשתו. אחיו של הניג, שגר בבאר שבע הגיע לירושלים לביקורים נדירים ותמיד רטן על החרדים הרבים שראה בעיר. הניג לא הבין ולא רצה להבין. החרדים לא התערבו בחייו, ובבילוייו בבתי הקולנוע עם קלרה ובלעדיה הוא פשוט לא ראה אותם.

באחד הלילות טלפן אליו חבר ילדות שהתגורר בגבעה הצרפתית וטען שהוא ראה את קלרה עם איזה גבר עשיר ומנופח ליד קניון "הדר". החבר, אבי, היה נסער מאוד אולי משום שהוא בעצמו חמד את קלרה במשך השנים, אבל הניג הרגיע אותו. הוא טען שהאיש שאבי ראה הוא דודנה של קלרה מבית זית. אבי בלע את הגרסה הזו די בקלות. האנשים האלה במושבים עושים כנראה כסף טוב, חשב לעצמו, ונזכר במכונית האמריקאית הענקית שממנה הגיחו קלרה ואבוטבול ליד שער הקניון. כיוון שהניג גנז את הנושא, גם אבי לא המשיך לדוש בו. בשיחותיו עם אשתו עליזה הם קראו למאהב "הדודן" והתפקעו מצחוק. לא היתה להם שום סיבה לשמוח לאידו של הניג האדיב והנחמד, למעט אולי התכונה האנושית ללעוג קצת לאחרים. עליזה נתקפה לפתע בסקרנות רבה וחקרה את אבי על אודות הנשים בסביבתו. אבי ביטל את הדברים. לא היו לו שום שאיפות בתחום הרומנטי, והוא התעניין בעיקר בכסף.

הניג החל לבקר באחד מבתי הכנסת הרבים בשכונה. אביו עלה מגרמניה בשנת 1933, אבל אימו נולדה במרוקו. הרב ביטון היה צעיר ממנו, אבל התייחס אל הניג בפטרנליסטיות מוחלטת. הוא הזמין את הניג לשיחה בלשכתו הצנועה, ושאל אותו מדוע נסוכה על פניו עצבות כזו. הניג התחמק, השיא תרומה נוספת לבית הכנסת, והרב לא חקר אותו עוד. קלרה לא רצתה לשמוע על בית הכנסת, וטיפחה איבה אופנתית לחרדים. היא נשארה בבית, שוחחה עם חברותיה בטלפון והדי צחוקה חלחלו לחדר המדרגות הגדול בבית המשותף. לחברתה הטובה ז'נט אמרה שהיא מצאה לעצמה "סידור" נפלא לחיים. היא קיוותה ששום דבר לא ישתנה.

• מזעזע: אב ביצע עבירות מין בבתו – בעלת צרכים מיוחדים
• מכת החולדות בשכונת מוסררה
• הביקורת החריפה על הפארסה בחקירת רצח הזוג כדורי ז"ל
• האסון המחריד על פסי הרכבת הקלה: "הנהג היה בהלם; החברות שלה צרחו"
• פרידה עצובה מאתי בן יעקב ז"ל האחות הראשית המיתולוגית

דווקא בעלה העיר אותה בשבת בבוקר, וסיפר לה שאבוטבול נהרג בתאונת דרכים ליד מוצא. חברו אבי טלפן וסיפר לו על התאונה. הניג היה המום, לא ידע איך להגיב וניסה לנחם את קלרה. הוא שנא שינויים משמעותיים בחייו, וכבר בשעה עצובה כזו חשב שקלרה  בוודאי תמצא לעצמה מאהב חדש. קלרה התקלחה, התאפרה והכינה את עצמה להתייצבות חדשה בפני החיים. מקץ כמה שעות טלפנה לד"ר זמל שקיבלה אותה מיד. זמל היתה זהירה מאוד, ולא חשפה את הכרותה המעמיקה עם הניג. קלרה הפקחית הבינה מיד, שבעלה שפך את לבו בפני הפסיכולוגית. היא הסתפקה בשיחה לא ארוכה וקיבלה מרשם לכדורים מרגיעים מזמל שהיתה רופאה עם סמכות להנפיק תרופות. קלרה שבה לדירתם, נכנסה לחדרה וטרקה את הדלת.

הניג לא ידע את נפשו מצער. הוא רצה מאוד להרגיע את קלרה, אבל היא חסמה אותו אפילו במחשב. להלוויה היא הלכה עם חברותיה, ולא שיתפה אותו כלל באירוע. הוא ישב על המרפסת, שתה קצת ויסקי ועישן סיגריות צרפתיות. קלרה לא אהבה את הניחוח של סיגריות הז'יטאן החביבות עליו, אבל הניג חש שהוא זוכה עתה לעצמאות כמעט מלאה שאחריתה מי ישורנה. אחרי ההלוויה בגבעת שאול, כאשר קלרה חזרה בערב לדירה, היא נכנסה שוב ישר לחדרה, עם חברה ותיקה שהניג הכיר היטב. שתיהן נמנעו מלברך אותו לשלום, והניג לא הבין מה היה חטאו הגדול. כדרכו בימי מצוקה נפשית קרא את "ייסורי ורתר הצעיר" של גתה והזיל שוב דמעות לזכרו של הצעיר האובדני, שהאהבה הנכזבת ללוטה חרצה את גורלו. הוא ידע שהזדהותו עם הצעיר שהתאבד היא שטחית. לקלרה לא הגיע קורבן כזה מצדו, והגיע הזמן שהוא יחזור לחיים של ממש.

שנתיים תמימות נוספות חיו קלרה ובעלה זה לצד זה, בדו קיום חשוך, ובשקט כמעט מוחלט. כאשר הניג חלה בסרטן כבר היה מאוחר מדי כדי לאחות את הקרע שנבעה ביניהם. הוא מת בשקט בהוספיס הצרפתי וקלרה התפנתה לשקם את שברי חייה.