אמא ירושלמית – הטור של מיכל | התארגנות בוקר: איך צולחים אותה?

לפעמים יש לי תחושה, שהזמן הכי טוב של מרפי זהו זמן הכנות בוקר בימי השבוע. כאילו לא מספיק מאתגר ולחוץ, גם כל הניסים והנפלאות של העולם קוראים בו, נכון?

לדוגמא, כל השבוע צריך לריב עם הילדים שיצאו מהפוך, לעומת שבת. שם הם קמים עוד לפני נץ החמה, מלאי אנרגיות ושמחת חיים.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

דוגמא נוספת, נגיד שהפרי האהוב עליהם הוא תפוח. אבל אם בבוקר הם קמו טיפה עקום ובדיוק קלטו תפוח בדרך לקופסת האוכל. זה יוביל לבכי וצעקות כולל סשן השתטחות על הרצפה ופסילת התפוח כאילו שמנו רעל בתוכו. אגב הם לא יעזרו בבחירת פרי חילופי. הם פשוט יצעקו לנו "לא".

וכמובן הדוגמא הקלאסית, ביום בו קמים ומתארגנים בחליפה הטובה ביותר, כולל איפור ושיער, לפגישה סופר חשובה ומוקדמת שאסור לאחר אליה, זה היום בו בדרך לאוטו נקבל פליטת קשת מרשימה מהשיער ועד החגורה.

אז איך אפשר לנצח את המרוץ המטורף הזה? איך אפשר להתארגן, לארגן את הילדודס, ולהגיע שפויים למסגרות?

במילה אחת: לשחרר.

צריך להבין שחלק מנוכחות ילדים, זה הפתעות, יציאה ממשבצת וניסיון תמידי לשבש את השגרה. וככל שנפנים ונשלים עם זה, ייטב לנו.

בנוסף, לארגן כמה שיותר דברים מראש. וכשזה מראש אפשר לשתף את הילדים בהחלטות ולהימנע מחיכוכים.

לדוגמא, את הבגדים אפשר לבחור יחד בערב קודם. ממש להוציא מהארון סט כולל גרביים ונעליים ולהניח על כסא/שידה ליד המיטה. זה גם חוסך ריבים, וגם מעניק להם עצמאות להתארגן לבד עם מה שנתון להם.

לתכנן יחד את מהלך הבוקר. אפשר להיעזר בטבלה לקטנטנים שתעשה להם סדר ותעזור להם להיות אחראים.

לדוגמא: התעוררות, שטיפת פנים וצחצוח שיניים, התלבשות, נעילת נעליים, ארוחת בוקר.

כל פעולה שהילד מסיים הוא מסמן לעצמו סמיילי ליד הפעולה, עד שכל הטבלה מלאה. ואז הוא מוכן ליציאה.

גם את המזון, ניתן להחליט יחד בערב מה רוצים בקופסת האוכל למחרת. ואפילו להכין יחד דברים סגורים. לדוגמא להניח כבר חטיף בריאות או מעדן בתוך הקופסא, ובבוקר רק להכין את הכריך והפרי ולהוסיפם.

נכון שאין קסמים בבוקר. כולם לחוצים יותר, עדיין רדומים יותר, ומאותגרים יותר. אבל חפשו יחד כמשפחה מה נקודות הרתיחה, ונסו לנטרל לפחות אותם. יחד. ממקום של הבנה ותאום ציפיות. מניסיון, זה יכול להציל את השפיות ואת מצב הרוח לכל היום.

בהצלחה!

מיכל

מיכל פישמן-רואה (צילום: יולי שוורץ)

• איך נעניק לילדינו כלים כדי לזהות את סימני האזהרה לאלימות קשה?
• מה כל כך נורא באיסור על הפלאפונים בבתי הספר?
•  "80 וארבע" בועטת ומרגשת – מי מרים את הכפפה בירושלים?