שינוי היחס בחוגי המרכז הלאומני כלפי מנהיג ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הוא מפחיד. לאיש יש כוח אלקטוראלי מסוים, וראש עיריית ירושלים משה ליאון נחשב לאיש שלו. שנאתו העזה לראש הממשלה בנימין נתניהו יכולה לגרום לנו קורת רוח זמנית. ליברמן מכיר היטב את נתניהו וזה המקור לזעם האדיר נגדו. הוא מבין שביבי חושש מבית הכלא, וזה רק מחזק את המוטיבציה הכמעט סדיסטית שלו לגרום לנתניהו לשלם בכל מחיר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
יש להדגיש שלא מדובר כאן במאבק על טוהר מידות או לנאמנות לשלטון החוק. ליברמן רחוק מלהיות מופת ופעמים לא מעטות יצא מחקירות ממש בעור שיניו. זה נכון שיש לו הומור וגם תאווה לחיים הטובים, והוא, כאיש חילוני החי בין דתיים לאומנים ומתחרד"לים, התלבט במשך שנים בין נאמנותו לציבור בוחריו מקרב עולי ברית המועצות לשעבר, לזיקתו הלאומנית ולשותפיו הטבעיים במחנה החרדי. לאחרונה הקצינה הדילמה, ואם ליברמן ינסה למכור שוב את קורבנות הכפייה הדתית מקרב העולים וצאצאיהם, המחיר האלקטוראלי יהיה בלתי נסבל מבחינתו. מי שמטפח שנאה לחרדים, מקבל קיתונות של בוז ואיבה מהרבנים. לליברמן עוד סלחו בשל לאומניותו אבל עתה הפך הנושא הדתי לדגל היחיד שלו, ובזכותו הוא זוכה לאהדתם של מצביעים חדשים.
ליברמן נוח ללובי העיוור שמזהם את הזירה הציבורית בסיסמה "רק לא נתניהו" ובכך מבטל את הצורך בדיון ממצה בבעיות של שלום ומלחמה, כלכלה מעורבת או קפיטליזם צרוף ואלים (שבו דוגל ליברמן) ואת סוגיית האזרחים הערבים וזכותם לחופש ושוויון מלא במדינתם. תומכי ליברמן החדשים המתגאים ב"מקוריותם" מתעלמים מעמדותיו הקיצוניות של ליברמן בכל הנושאים, אפילו מהעובדה שהוא היה יד ימינו של נתניהו במשך שנים רבות. ייתכן שבזכותו של ליברמן יוחלף מנהיג הליכוד באיזה ניאו פשיסט שנשבע לו אמונים בלית ברירה. האיש שהגה תוכנית מטורללת לפוצץ את סכר אסואן במצרים ימשיך להיות פעיל מרכזי בזירה הפוליטית שלנו, והוא יותר זן חדש של פוליטיקאי ימני: איש בלתי צפוי, שיש לו אינטרס לקעקע את הדמוקרטיה כאן לא פחות מאשר לנתניהו.
בנושא הכלכלי-חברתי אימץ ליברמן עמדה דו פרצופית: הוא ניאו-ליברל קנאי ומתעב כל ניסיון לבנייה חברתית שוויונית; ועליו להיראות כמי ששואף לשפר את מצבם של בוחריו, שלרובם יש אינטרס ברור בקיומה של מדינת רווחה. כיום זה לא אופנתי בתקשורת הליברלית למחצה להטיח דברים כאלה בפניו של העסקן הימני. חלק ממבקריו מנסים להשכיח את פרשיות השחיתות שהיה מעורב בהן ואחרים פשוט מתפללים לכך שהוא ידיח את נתניהו מהשלטון.
קראתי את הביקורות על בני גנץ, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. המבקרים מתרכזים ב"שפת הגוף" שלו ורואים בעילגותו תכונה מופלאה שמעידה על יושר מול הדמגוגיה הפופוליסטית של נתניהו. כמו במקרה של ליברמן, קיימת התעלמות רבתי מיחסו האלים של גנץ כלפי הערבים, בעיקר בעזה. הוא רוצה להיזכר כשופך דמים מובהק, שחיסל את ההתנגדות העממית ברצועה. מנקודת ראות זו מנהיג "כחול-לבן" ומנהיג "ישראל ביתנו" הם שותפים טבעיים. אם השותפות הזאת תביא לקואליציה בין השניים יראו בכך תזוזה של ליברמן "שמאלה". במה מתמצה השמאל הזה? בהחמרת היחס לאזרחים הערבים? בתוקפנות הולכת וגוברת כלפי הפלסטינים בשטחים? בריסון תביעות שכר מוצדקות של השכירים? בהתנגדות לכל הצעה של עמיר פרץ לכרסם ברכושנות הפראית ולשפר את מצב של העשירון התחתון?
ליברמן הוא אויב השלום בדיוק כמו נתניהו וגנץ, אבל יחסו ל"ערבים" בכלל הוא אלים ובוטה ומשקף אולי את היחסים בין העמים הסלאביים לבין המוסלמים בעת הזאת. האם ראש עיריית ירושלים ליאון הוא עושה דברו של הפטרון שלו ליברמן? האם הברית אריה דרעי-ליברמן-ליאון יכולה להמשיך להתקיים בתנאים הנוכחיים? לדעתי, בעירנו היא יכולה לפרוח, חרף הרטוריקה המתלהמת של ליברמן נגד החרדים. הם ימשיכו לקבל תקציבים מנופחים גם בעתיד, ונושא הגיוס ירד בהדרגה מן הפרק.
עד כה התנהלותו של ליאון היא סבירה ותיבחן בעתות משבר. ליברמן עסוק במערכה נגד החרדים, שמבטיחה לו את תמיכתם של יוצאי רוסיה ושל חילונים מהמרכז הלאומני. אף אחד לא מעוניין באמת בגיוס מסיבי של החרדים. בירושלים יביא כל ניסיון לבצע גיוס המוני להתקוממות של ממש. מוטב להיות בני ערובה של החרדים מאשר של הדתיים הלאומנים.
גיוס החרדים הוא נכון מבחינה חברתית, ומממש אידיאלים חברתיים. ליברמן איננו מתעניין בשוויון אבל רוצה להצר את צעדיהם של החרדים בדרך שבאמת תכאב להם. הוא בז בכל לבו למעריציו החדשים ברמת אביב או בגבעתיים. ליברמן מעצם טבעו ודרך חינוכו מתעב נאיביות ונוטה לציניות. הוא תמיד תיעב את יפי הנפש מכל הסוגים, למעט אולי הקומוניסטים שבהם ראה אנשים עקביים ולא סתם ורדרדים הנוהים אחרי כל מגמה חדשה הרווחת בציבור שלהם. כתוצר נוף מולדתו הוא מעריך את הריכוזיות ואת היד החזקה של השלטון הסובייטי הישן אבל בוחל לגמרי בסיסמאות של שלום, שוויון ואחוות עמים. הוא העריץ את נתניהו בתחילת דרכו והוקסם מהאנטי סוציאליזם הרעיוני של ביבי ומתמיכתו ביסודות הימניים ביותר בארצות הברית. במשך הזמן הגיע למסקנה שנתניהו הוא איש רך ומרוכז בעצמו. בקרב חבריו הקרובים הוא נותן ביטוי לבוז שלו כלפי ראש הממשלה. לרמזים ברשתות החברתיות שליברמן מכנה את נתניהו "סמרטוט" אין אישור ויש להתייחס להן כאל שמועות בלבד. מכל מקום הוא באמת הכשיל את ביבי בזמן אמת, וזה מקנה לו אמינות בקרב ישראלים רבים שמאסו בהתחייבויות ומעריכים מעשים משמעותיים בשטח.
קשה לדעת מהו יחסו האמיתי של ליברמן לירושלים, למעט חזרה על הסיסמאות הימניות הלעוסות. באמצע שנת 2019 ליברמן לא חש בשום לחץ משום כיוון "לעשות וויתורים" בירושלים. יש להניח שאם יתחיל לחץ בינלאומי לסגת מחלקים מהעיר ליברמן יטיף להתנגד לו אבל אולי יחפש דרכים להגיע לפשרה, בעיקר עם רוסיה של ולדימיר פוטין. הנוכחות שלו בעיר איננה גדולה. ראש העיר מטעמו לא הצליח לעבור את אחוז החסימה למועצת העיר ונבחר בזכות החרדים, בעיקר אנשי ש"ס. אנשיו בעיר שומרים על פרופיל נמוך, ומקבלים הוראות מלמעלה. עתיד היחסים בינו לבין דרעי לוט בערפל. דרעי עלול להגיע שוב לכלא, וליברמן מחפש בני ברית אחרים בקרב המזרחים של ש"ס. האיש "מחרף את מערכות ישראל" ובעת ובעונה אחת שומר על קשריו עם בכירים מש"ס. הפוליטיקאי הכי ממולח במדינה בועט לכל הכיוונים ויהיה מעניין.
נ.ברוך
ליברמן מפחיד לא במובן הפוליטי אני חרד מהרכב רשימתו שהיתה בעבר והיום רב הניסתר מהגלוי.מוצא פיו הבלתי אחראי מעלה את החשש שהאדם אינו אחראי למוצא פיו ולמעשיו.
עלכן יש לנו להזהר בבחירתו ועדיף גנץ מאשר אחד שאינו אחראי או יתנה את התחברותו למפלגה זו או אחרת בדרישות קיצוניות המזיקות למדינה או להרכב הממשלה הבאה.
לא מספיק לצעוק ביבי ביבי לביבי יעמוד בפני אישום ובית המשפט יכריע.
אז אני לא בוחר ליברמן בדעה צלולה.