לכעוס בכל הלב על ההנהלה של הקבוצה שלך זה כמו להשתכר באמצע שבוע: מדובר ביכולת שהולכת לאיבוד עם הגיל. אני מכיר את תחושת הזעם שמופנית דווקא לבוס של הקבוצה שאתה הכי אוהב ויודע איך הגוף מרגיש כשאתה משוכנע שהוא, דווקא הוא, הדבר הכי גרוע שקרה למועדון. אני גם זוכר את האמונה הפנימית שלצעוק "תתפטר!" ו"הרסת את הקבוצה!" זה לא שחרור אגרסיות אלא מעשה ערכי וראוי. פנאטיות כמופע של אזרחות טובה – זה לוקסוס של אוהדי ספורט בלבד.
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
לי היה את הקטע הזה עם דני קליין. הייתי משוכנע שהוא תוקע את הפועל ירושלים ושכדי לפאר את האגו שלו הוא כופה עליה להתבוסס תחת ניהול שכונתי ופרובינציאלי. שנים חשבתי שהוא ה-בעיה ושהוא חייב ללכת, אבל עד שזה קרה כבר הייתי בן יותר מ-30 ואת האמונה שהאנטי שלי אליו מייצג עמדה מצפונית החליפה אדישות וסימפטיה לאיש, כולל לפרובינציאליות שלו. הדעות שלי לגבי חלק מההחלטות של קליין מתקופתו כיו"ר הקבוצה לא בהכרח השתנו, אבל אני השתנתי. לא רציתי עוד לבוז לאוהד הפועל עם כוונות טובות ולמדתי לאהוב את "השכונה" שנמצאת בכל אחד מאיתנו.
15 שנה עברו. גיא הראל החליף את קליין בתור הבוס של הפועל, את תפקיד בני ה-20 הפנאטים ממלאים חברי הבריגדה ואת המוטיבציה לעקוב אחרי תולדות הטינה שלהם כלפיו איבדתי מזמן. כל קבוצה זקוקה לגוש פנאטים ולכן אני נוטה לתמוך בבריגדה באופן אינסטינקטיבי ומתאהב בהם כל פעם שמודלקת אבוקה אדומה ביד אליהו. מצד שני, אני הרבה יותר קרוב בגיל להראל ויכול להבין מה עובר עליו. להתעקש על זכותך להוציא לבנאדם אחר את החשק לעבוד בשם "חופש הביטוי" – הצדדים הרי עשו סולחה אבל השלט נגדו עדין מונף, ולאחרונה נפתחה על ידי חלק מאוהדי הפועל (אולי חברי בריגדה ואולי לא) עצומה שקוראת לחרם מנויים עד שהראל ילך – זה דבר מעאפן, והרי לא מדובר בפוליטיקאי מושחת, אלא באוהד הפועל שהסתדר על הג'וב הכי טוב שהעולם הזה מציע לאוהדי הפועל.
עופר מתן (צילום: פרטי)
לגופו של ענין אני חושב שהראל עושה עבודה טובה בסך הכל. המבחן העיקרי שלו בעיני היה המשימה למנוע קריסה מקצועית ואנרגטית סביב הפועל אחרי עזיבתו של אורי אלון, ובזה הוא עמד יפה. חבל לי שאת הווייב הצודק והראוותני של הבחירה לעזוב את היורוקאפ בגלל המבנה החולה של מפעלי היורוליג השונים הראל ואיל חומסקי לא מביאים גם לישיבות מנהלת הליגה. אם היורוליג מושחת כי הוא נותן לאלופת היורוקאפ כרטיס חד עונתי בלבד, אז העובדה שאלופת ישראל לא מקבלת כרטיס ליורוליג כי מכבי משוריינת שם זה פי 10 יותר שחיתות.
ברור לי שברגע שהפועל הפכה לקבוצה גדולה, תקציבית ותדמיתית – האינטרסים שלה ושל מכבי במנהלת חופפים בהרבה מקרים. ובכל זאת, הראל וחומסקי צריכים לזכור שלא משנה כמה מיליונים יהיו להם בבנק, הפועל עדיין שייכת לליגה של הפועל ת"א, חולון, גליל וראשון לציון, אלה שהאליפויות שלהן לא שוות כלום. בפנטזיה שלי הפועל מובילה מהלך שבו כל קבוצות הליגה מציבות למכבי תנאי: רוצה לשחק בליגה הישראלית? ותרי על השריון ביורוליג. לא מוותרת? מוזמנת לעבור לאדריאטית. אני יודע שזה רדיקלי אבל פאק איט, למה אני אוהד את הקבוצה הזו אם לא בשביל לעשות מהפיכות? בטח שלא בשביל הפיצה העבה מדי במחצית. לפחות בגזרת האוכל אפשר להתגאות: ההיצע של מלחה נדד בשלמותו לארנה.
יודע דבר
מדויק מאוד, סוף סוף אחד עם שכל בקודקוד.