לפני הכל אני אמא.
אני אמא שרוצה להבטיח את ביטחון וחינוך ילדינו.
לפני כשנתיים השתנו חיי. בתי הבכורה, יובל, נולדה והפכה אותי לאמא מאושרת. מאז עולמי השתנה מקצה לקצה וגם השליחות הציבורית שלי, אשר הובילה אותי לפעול יותר בנושא הגיל הרך. בשנתיים האחרונות נחשפתי לכשלים רבים במערכת החינוך בתחום מעונות היום, לבעיות בתחנות טיפת החלב בירושלים ובסוגיית החיסונים. כל אלה מדירים שינה מעיניי וגורמים לי לכתוב טור זה, לראשונה לא רק כנבחרת ציבור, אלא כאחת מכם, כאמא מודאגת.
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
לא ראיתי את הסרטונים האחרונים שהופצו ברשת על התעללות הגננת מראש העין כי פשוט לא הייתי מסוגלת. התיאורים בתקשורת הספיקו לי כדי לצאת מהבית ולהגיע להפגנה שהתקיימה השבוע בירושלים. הייתי מוקפת שם בהורים רבים מודאגים כמוני, שמעתי את הסיפורים שחשפו אמהות על מקרי התעללות שחוו ילדיהם ולא יכולתי שלא לדמוע. הבטן התכווצה. התחושה היתה שעלינו להוביל לשינוי דרמטי ומהיר, כי המציאות הנוכחית לא יכולה להימשך.
- דורשים אחריות: מאות בהפגנת ההורים מול בית ראש הממשלה
- המהפכה בשבתות: ההחלטה ההיסטורית של העירייה למען המשפחות
- לראשונה בירושלים: סיירת הורים וירטואלית
ההבנה הזאת מלווה אותי כבר זמן רב, מאז שיובלי נולדה, אמנם אני זכיתי בצוות מסור של מטפלות ומנהלות מדהימות ואני מודה על כך בכל בוקר, אך בקלות גם המציאות שלי יכולה היתה להיות אחרת.
עינב בר כהן ובתה יובל (צילום: פרטי)
זו ההבנה שהובילה אותי ליצור את תוכנית "שני השלבים", יחד עם חברותיי לתנועת התעוררות – יערה שילה, ימית אברמוב ושלומית ראונר. תוכנית שכל מטרתה לטפל בסוגיה המורכבת הזאת ברמה העירונית ולהבטיח ביטחון וחינוך לילדינו. התוכנית עוסקת בצמצום כמות המעונות הלא מפוקחים בירושלים, זאת על ידי הגדלת מספר המעונות החדשים שנבנים בעיר מידי שנה לצד יצירת תו תקן עירוני שיתמרץ עוד ועוד מסגרות קיימות להפוך למפוקחות. כדי ליישם את התוכנית, העירייה היתה צריכה רק דבר אחד: להכיר בבעיה ולהחליט שהיא מטפלת בה.
לצערי, זה עדיין לא קרה, גם בהפגנה שהתקיימה בירושלים לא היתה כל נוכחות של נבחרי הציבור מהנהלת העיר, וגם קולו של ראש העיר משה ליאון, עדיין לא נשמע. זאת בניגוד לשאר ראשי הרשויות בארץ שכבר הפנימו שגם עליהם מוטלת האחריות. אבל האמת, שזה עדיין לא מאוחר, וירושלים אשר שמינית מילדי מערכת החינוך בישראל חיים בה, יכולה עדיין להיות שותפה למהפכה.
להחלטה הזאת יש משמעות עצומה על עתיד ילדינו, זו סוגיה שכואבת לכל אמא ואבא, חילונים, דתיים, מסורתיים וחרדים. זו גם אחת מהזדמנויות שלנו לפעול יחד כדי להוביל את השינוי המתבקש, כולם, נציגים מכל המפלגות. עיריית ירושלים חייבת לאמץ את התוכנית למענה, למעננו ההורים ולמען ילדינו.
עינב בר כהן, אמא ליובל, חברת מועצת עיריית ירושלים, מס' 2 בסיעת התעוררות.
רחל
צודקת!