העזיבה של יוגב לרמן את הפועל קטמון, מסמלת יותר מכל דבר אחר, את תהליך הדעיכה של האדומים. קטמון, שבשנים האחרונות היתה מוקד עלייה לרגל של שחקנים צעירים ומוכשרים, אבל גם של ותיקים ובעלי שם, שרק רצו לעלות על אילון דרום לעבור את שער הגיא, להגיע לירושלים ולחתום, כבר לא עושים זאת הקיץ. יתרה מכך – לרמן, הקפטן והמעוז הבלתי מעורער בקו האחורי, שם דבר בכדורגל הישראלי שנחשב למי שמחובר מאוד למועדון, לאוהדים, לחברים בוועד המנהל ולמנהל המקצועי שי אהרון, בחר בסוף השבוע שעבר לוותר על החוזה המקוצץ שהוצע לו והעדיף לעזוב לטובת הפועל רמת השרון.
אתם הבנתם את זה? הפועל רמת השרון, קבוצה שאולי יש לה יומרות להפתיע בעונה הבאה אבל יש לה גם עם שניים וחצי אוהדים, אותה העדיף לרמן, על פניה של הפועל קטמון המבוססת, העוצמתית, המסודרת כל כך כלכלית. אז נכון, ההצעה שקיבל לרמן נמוכה מהחוזה שלו בעונה החולפת, אבל עדיין – להמיר את קטמון ברמת השרון? להחליף אריה בכבשה? לעזוב את קטמון, שאמנם הולכת לעונה פיננסית ורזה, לטובת רמת השרון, שסיימה את הפלייאוף התחתון במקום ה-13 בטבלה? קבוצה שניצלה בעור שיניה מירידה?
אם אתם שואלים אותי, לרמן, ממש כמו אותם בעלי חיים שחשים את בואה של רעידת האדמה מספר שניות לפני שהיא מתרחשת, כנראה ידע היטב לקרוא את המפה. אמנם בני סיוון ויוסי ליפקין עשויים, כמו שקרה לא פעם, לחזור לחיידק ושוב לשפוך כסף על מנת לעבות את התקציב, אבל לרמן כבר לא האמין. הוא קיבל מהמנכ"ל אורי שרצקי הצעה בסיסית שהיא נטו כספים של קטמון, ללא התוספת שתופסת אותה מביאים סיוון וליפקין מהבית, לא האמין שהכסף הגדול יגיע.
יתרה מכך – נראה כי עבור לרמן קטמון לא שווה בלי סיוון וליפקין וכנראה שלא רק מבחינתו. אחרי שתי קדנציות בקטמון, שהביאו להיכרות עמוקה שלו עם הקבוצה ומוסדותיה, כנראה שהוא כבר לא האמין שהכסף הגדול, אם יגיע, יוכל לחולל שינוי בקטמון.
הפרידה מלרמן חייבת להוות תמרור אדום לראשי קטמון וגם למנהל המקצועי שי אהרון. אהרון האמין בלרמן, ולהיפך. היה לשניהם חיבור ישים ומדהים. וכאן עולה התהייה איך למרות הקשר החם לרמן בוחר לעזוב? ועוד לרמת השרון? מילא היה הולך לקבוצה מליגת העל. מילא עובר למכבי פתח תקוה, שכבר כעת נחשבת למועמדת כמעט בטוחה לעלייה. אבל לרמת השרון?
איזה ערך סגולי מביא איתו שי אהרון כמנהל מקצועי לקטמון, אם אינו יכול להשאיר שחקן כמו לרמן בבית? איפה הנאמנות של לרמן לאהרון? איפה הדיבור הצפוף שמשאיר כוכבים? לא בקטמון כנראה. וכך, בלי שום סנטימנטים, לא למנהל המקצועי, לא לאורי שרצקי, לא לאוהדים ולא למיזם, לרמן ראה רק את טובתו האישית ובעיקר חשש מהעתיד.
ניר גרוסמן (צילום: פרטי)
ועכשיו, אחרי שגם לרמן עזב, האוהדים של קטמון מוטרדים מבריחת הנכסים. ובצדק. אבל מאוחר מידי. האשמה היא גם שלהם. הם בעלי המניות, הם אלה שהיו צריכים לקום ולזעוק שצריך לבוא שינוי. היו צריכים לדרוש את השינוי.
והנה עוד תהיה שלי לסיום – האם קבוצה כמו קטמון, שהולכת (כרגע לפחות) לעונה פיננסית עם תקציב נמוך מאוד, צריכה בכלל מנהל מקצועי?
איציק
אתה לא מתעייף מלתקוף את אותו אדם. לגופו של עניין לרמן מקבל לפי נתוני המקומון של רמת השרון 69,000 ש"ח יותר מאשר היה מקבל בקטמון . לא מכיר הרבה אנשים שהיו מוותרים על סכום כזה ועוד גר מחוץ לירושלים.
אדום
לקמן ירק לבאר ושי צריך לעוף
שונא קטמון
תחילת הסוף
דני
קראתי היום במקומון ירושלים ראיון עזיבה עם לרמן,יש שם אמירה מאוד תמוהה ומקוממת כשנשא למה הסיבה שלא עליתם ליגה?
תשובתו היתה:אין לי תשובה כמו שאין לשאר השחקנים שגם הם לא מבינים למה ומדוע,רק טיפש מנותק יכול לתת תשובה כל כך אומללה,אגב לרמן,שיבדוק מה חלקו וחלק כל שחקני ההגנה האומללים והאדיוטים ויקבל תשובה,שיספור כמה שערים קיבלו ובאיזו קלות מרגיזה …
אבל לא רק לרמן וההגנה אשמים,האשם מספר אחד שלצערי לא לוקח אחריות ועף לקיבינמט זה שי אהרון,איך אפשר ששחקנים יעלו למשטח הדשא במשחקים גורליים כשסכין חדה בין השניים ומודעים לכך שהמשחק הזה חייבים לנצח ויהי מה כשהמנהל המיקצועי כל חיו כשחקן היה לוזר,אפשר לדרוש מלוזר שיטריף וידרבן את שחקניו? בחיים לא כי מעולם לא חווה ווינריות מהיא.
יש לא מעט כולל לרמן שאומר דרסנו את הליגה בחצי הראשון של העונה,נכון,כי כל הקבוצות היו חלשות וחזרו לעצמם במחצית השניה,וכשהם חזרו קטמון שקעה כי זה היה כוחם האמיתי.