דעה | הפועל או ירושלים? המאבק בין ארגון הברגידה לבין ההנהלה הוא על זהות

העונה של הפועל ירושלים הסתיימה באופן מאכזב בשבוע שעבר, אבל נדמה שההתרחשויות החשובות במועדון קרו השנה דווקא ביציעים. המאבק המתוקשר בין ארגון האוהדים 'בריגדה מלחה' לבין הנהלת הפועל היה, לטעמי, יותר מאשר התנצחות בין ארגון אוהדים לבין הנהלה, אלא מאבק על זהות המועדון.

האתוס המכונן של הפועל ירושלים נוצר בשנות ה-90'. יותר מאשר אלטרנטיבה תחרותית, הפועל ירושלים הציגה אלטרנטיבה אידיאולוגית למכבי תל אביב. בעוד מכבי תל אביב ייצגה כוחנות, דורסנות ושליטה של הכסף הגדול, הפועל ירושלים יצגה ערכים אחרים. כאלה שבהם, הניצחון חשוב, אבל הוא איננו חזות הכל. זה בא לידי ביטוי בסלוגן שטבע עדי גורדון "יש בנו אהבה והיא תנצח". רומנטי וקלישאתי ככל שיהיה, הסלוגן הזה משך אוהדים רבים, שיכלו להזדהות עם הרעיון לפיו גם ירושלמים פשוטים ונאיביים, שאינם ציניים ומניפולטיביים כמו מכבי תל אביב, יכולים לנצח.

עדי גורדון פרש כבר לפני יותר מ-20 שנה, אבל דור שלם שגדל על האתוס הזה בשנות ה-90' המשיך לאהוד את הפועל ירושלים ולפקוד באופן קבוע את משחקיה באולם מלחה. ואז, לקראת סוף העשור הקודם, התרחשו במקביל שני תהליכים בצד האדום של העיר: האחד, הקמתה של קבוצת האוהדים הפועל קטמון בכדורגל, והשני, הקמתו של ארגון 'בריגדה מלחה' בכדורסל. מדובר, על פי רוב, באותם אנשים שאוהדים את הפועל קטמון ושחברים או מזדהים עם ארגון הבריגדה.

כאשר קמה הפועל קטמון המטרה המוצהרת שלה היתה לחלץ את הפועל ירושלים מידיו של יוסי סאסי ולהתאחד עם הפועל ירושלים לקבוצת כדורגל אדומה אחת בעיר. בהתאם לכך, רבים מאוהדי הפועל בכדורגל, על אף הקושי שבדבר, עזבו את קבוצת האם והצטרפו לקטמון. הפועל קטמון קיימת כבר 12 שנים והספיקה לעבור כמה תהליכים מעניינים בזמן הזה. חלק לא מבוטל מאותם אוהדי קבוצת האם לא הצליחו להתחבר לאורך הזמן לזהות הליברלית-פרוגרסיבית ששיוותה לעצמה קטמון, ונשרו מהיציע. למרות ההצלחות המקצועיות, עליות הליגה והיומרות להגיע לליגת העל, כמות האוהדים ביציעי קטמון לא רק שלא גדלה בשנים האחרונות, אלא הלכה וירדה. למעשה, חלק גדול מאוהדי וחברי העמותה בהפועל קטמון כיום לא היו בעבר אוהדי הפועל ירושלים. ואילו אוהדי הפועל ירושלים מנסים להריץ כיום מיזמים שונים אחרים בניסיון נואש נוסף לחלץ את קבוצת מידיו של יוסי סאסי.

במקביל, ארגון 'בריגדה מלחה' הפך לגורם הדומיננטי ביציע הפועל כדורסל. בדומה למקרה של הפועל קטמון, גם שם אפשר היה לראות דגש בעיקר על "הזהות האדומה" ופחות על הזהות הירושלמית. רבים מחברי הבריגדה אינם ירושלמים או שהם ירושלמים לשעבר. מבחינתם הפועל ירושלים היא קודם כל "הפועל". הם, למשל, לא רואים בעין יפה את העובדה שביציעי הארנה ישנם אוהדי בית"ר רבים שאוהדים את הפועל בכדורסל.

איציק אלפסי (צילום: הדר אלפסי)

אבל הכוח של הפועל ירושלים בכדורסל במהלך השנים נבע מהעובדה שהיא פנתה לקהלים רבים ושימשה כגשר המחבר בין מגזרים. ביציעי הארנה ניתן למצוא ימנים ושמאלנים, אנשי השכונות ואנשי רחביה, דתיים וחילוניים, ואפילו חרדים. בכך מייצגת הפועל את הפסיפס האנושי המורכב והייחודי של ירושלים. ובעוד הפועל קטמון – שקבוצת אוהדים העומדת בפני עצמה יכולה להתגאות בהישגים רבים על המגרש ומחוצה לו – הלכה והצטמצמה לקהילה קטנה והומוגנית, הפועל ירושלים בכדורסל הלכה וגדלה מבחינת כמות הקהל והמנויים והצליחה לחבר אליה קהלים חדשים, כמו למשל הקהילה בגוש עציון. במובן הזה, אם הפועל ירושלים בכדורסל רוצה להמשיך ולגדול ולחבר אליה אנשים שונים מקהילות מגוונות, תיחום ההשפעה של הבריגדה מלחה, הוא צעד נכון.