דעה | לאן נעלמים הכישרונות הצעירים שגדלים בירושלים?

העונה הסתיימה, הליגות הבכירות בפגרה וקבוצות הכדורגל הירושלמיות מכינות את עצמן לעונה הבאה. מבחינתי, זו הזדמנות לדבר על משהו קצת אחר – על נושא כואב שמציק להמון שחקנים צעירים ובעיקר להוריהם של אותם הנערים שמסיימים את גיל הנוער.

כולם יודעים כמה זמן, מחשבה, רצון, השתדלות והקרבה, עושים אותם נערים (וגם ההורים שלהם) עד שהם מגיעים לקבוצת הנוער. עד כמה שידוע לי הדבר תופס לכל ענפי הספורט הקבוצתיים, אך ההיכרות שלי היא עם העוול שנגרם לכדורגלנים הצעירים באזור ירושלים ועליו אני אתמקד.

תחשבו כמה זה מתסכל עבור ההורים לראות את הילד שלהם, זה שהשקיע שעות על גבי שעות של אימונים וזה שהקריב המון דברים, מגיע לגיל שבו הוא כבר שחקן בוגר ואז בלית ברירה נאלץ לפרוש מכדורגל.

הבעיה הזו והתסכול הגדול תקפים ככל הנראה בכל הארץ, אך באזור ירושלים המצב חמור בהרבה. באזור המרכז (וגם בצפון ובדרום), יש לשחקנים צעירים, שלא משתלבים בקבוצת האם הבוגרת שלהם,  סיכויים גדולים למצוא קבוצה שתקלוט אותם בין אם היא בליגה השנייה, השלישית ואפילו הרביעית. עשרות קבוצות נמצאות באזור המרכז, וכך כמעט כל שחקן שמסיים גיל נוער ומעוניין להמשיך לשחק מוצא לעצמו אכסניה קרובה קרוב לביתו.

לעומת זאת, בירושלים ובסביבה המצב גרוע ומתסכל. אין כמעט קבוצות פריפריה ושחקן שסיים גיל נוער והתגייס לצה"ל לא יכול לעשות נסיעות יום-יומיות לאזור המרכז. בנוסף, עד לשנה שעברה הקבוצות הבכירות (בעיקר בית"ר) לא ממש דאגה לשחקנים הצעירים שלה, כמו שעושה מכבי תל אביב למשל (ובכך אגע בהמשך).

נורדיה עוד קלטה בשנים האחרונות מספר שחקני נוער כישרוניים שנפלטו מבית"ר, אבל מעבר אליה אין כמעט שום דבר. הפועל ירושלים הידרדרה לליגה ב', מעלה אדומים מאכלסת את ליגה ב' כבר מספר שנים, בית"ר גבעת זאב ירדה השנה לליגה ג' והצטרפה למבשרת ציון – לא בדיוק להיט גדול.

רונן שוויג (צילום: מגד גוזני)

שחקנים צעירים שרק סיימו גיל נוער לא ממש רוצים לרדת לליגות כל כך נמוכות, שם הרמה חלשה ואין שכר. וזו הסיבה שבגללה לא מעט כדורגלנים צעירים נאלצים לפרוש מיד לאחר שהם מסיימים גיל נוער, נאלצים לוותר על החלום ונאלצים לראות את כל ההשקעה יורדת לטמיון.

כאן, ברשותכם, אחזור למכבי תל אביב שהיא יוצאת דופן מבחינת הדאגה לשחקניה הצעירים. מכבי תל אביב דואגת לשחקנים הצעירים, היא לא מוותרת עליהם ועוד יותר מכך – לפני מספר שנים היא הפכה את בית"ר תל אביב רמלה למעין קבוצת בת, שבה היא נותנת לכישרונות להשתפשף, להשתחל ולהיות מוכנים להמשך הקריירה.

דבר דומה הייתי שמח לראות קורא גם בבית וגן. הציפייה שלי מראשי בית"ר היא לנסות ולהרים את הכפפה הזו, לנסות לחקות אפילו באופן חלקי את הצהובים מתל אביב. לא חייב ישר לפתוח קבוצת בת, אבל כן לשמור על קשר עם השחקנים שלה, כן לנסות לדאוג להם. אני משוכנע שמהלך כזה יתרום מאוד גם לבית"ר וגם לשחקנים עצמם ועוד יותר חשוב – ייתן אופק לילדים הללו, שרבים מהם הולכים לאיבוד בגיל 18.