ירושלים היא העיר הגדולה ביותר בישראל, גם מבחינת שטח וגם מבחינת אוכלוסייה (למעלה מ-900 אלף איש ב-126 קמ"ר). מנוה יעקב ופסגת זאב שבצפון, דרך רחביה ובקעה במרכז העיר ועד חומת שמואל וגילה, בדרומה – מגזרים שונים ורקעים שונים.
בעיר כה גדולה ועם אוכלוסייה כה רבה, חובה, לטעמי, לשמור על האיזון הקדוש, שבין השטחים הבנויים, לשטחים הפתוחים, המהווים את המקומות שאליהם אנחנו הולכים בשעות הפנאי שלנו, על בסיס יומי, או אחת לכמה זמן כדי לנוח, להירגע ולנפוש.
- דעה | האמת נמצאת ברחובות – את ירושלים צריך קודם כל לנקות מלמטה
- דעה | למה ירושלים היא לא מלכת אוכל הרחוב העולמי?
- דעה | גן החיות של כל המשפחות הירושלמיות
את 40 שנות חיי הראשונות ביליתי בתל אביב, אבל בשנים האחרונות אני גר בירושלים ואני חייב לציין, שלולא כמה אתרים, בהם אני נמצא כמעט מדי יום, אני מתקשה לראות את עצמי חי כאן.
הראשון שבהם, הוא "המשרד השני שלי" – התחנה לחקר ציפורי ירושלים. אתר טבע עירוני, הנמצא סמוך לכנסת, מול בית המשפט העליון. מוקד משיכה למאות אלפי ציפורים צבעוניות ואלפי מטיילים, מירושלים ומחוצה לה, כמו גם לצפרים מקצועיים ולצלמי טבע. מעמדת המסתור של התחנה, ניתן להשקיף על הבריכה ועל כל מה שקורה סביבה, 24 שעות ביום, כל יום, ללא כל תשלום – עורבנים, שלדגים, צופיות, ירקונים, ירגזים, בולבולים, שחרורים, פשושים, שיחניות, עלוויות, סבכים, ינשופים, נצים, בזים, קיכלים, כחולי חזה, אדומי חזה, וזו רק רשימה חלקית. זה גם המקום בו הילד שלנו – עילאי, נמצא בו הכי הרבה.
מרחק שלוש דקות נסיעה משם, נמצא עמק הצבאים: בשטח של כ-250 דונם, בלב העיר, מול פרויקט הולילנד, הנמצא בין שכונות מגורים וכבישים סואנים. לאחר כמה שנים של מאבק ציבורי, שהצליח למנוע הקמת שכונת מגורים במקום, הוקם הפארק, שבו ישנו כיום עדר של למעלה מ-30 צבאים. מלבדם, מסתובבים להם בפארק זוחלים, מכרסמים ומגוון יפה של ציפורים ובעלי חיים אחרים – צפרדעים, אילניות, קרפדות, זיקיות, צבים, לבניות גדולות, אנפות שונות, טבלן גמדי, סופיה מצויה, דוכיפת, נקר סורי, סרטן הנחלים ועוד. הפארק מהווה אתר טבע עירוני משמעותי בירושלים ומבקרים בו מאות אנשים ביום, וכמויות גדולות יותר, בסופי שבוע וחגים. הוא פתוח כל ימות השבוע והכניסה אליו היא חינם. לאחרונה הוקמה בפארק עמדת מסתור לצפרים ולצלמים. בעמק יש מסלולי הליכה מסודרים, שילוט ברור, פינות מוצלות, ספסלים ועמדות מנוחה ועמדות תצפית על הצבאים.
לא יותר מעשר דקות נסיעה, לכיוון רמות – תחנו את הרכב ליד גן הקיפוד ורדו ליער רמות. מדובר באחד מאתרי הטבע העירוני האיכותיים והחשובים ביותר בירושלים, נכס טבע בפני עצמו וחלק מרצועה ירוקה ומשמעותית, הדרושה לצורך הבטחת תפקודן של המערכות האקולוגיות שמסביב. ביער יש מספר גדול של יונקים, בהם צבאים, דורבנים, שועלים ועוד. תגיעו לשם מוקדם בבוקר, כשעוד לא חם מדי, שבו על אבן, בצל, ופשוט תמתינו לבעלי החיים שיגיעו. והם יגיעו. אולי מרחוק, אבל עדיין – מתי לאחרונה ראיתם צבי בטבע?
בשנת 2007, נדחתה במועצה הארצית לתכנון ובנייה, תכנית ספדיה, לבנייה רחבת היקף במערב ירושלים, על שטח של למעלה מ-26 אלף דונם. עיקר הבינוי היה מיועד בשני מתחמים – הר חרת ורכס לבן. מאז, למרות שהתוכנית הגדולה והכוללת נדחתה וחלף למעלה מעשור, חלקים ממנה ממשיכים לנסות ולהרים את ראשם ולהתקדם במוסדות התכנון. ארגוני הסביבה, בליווי תושבים מקומיים, מנהלים מאבקים בלתי פוסקים, כדי לשמור על השטחים הפתוחים שבעיר ומסביב לה, החיוניים כל כך, לאיכות ורווחת החיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
אז קריאה שלי, לפרנסי העיר – קניונים חדשים זה יפה, בנייה למגורים זה נדרש, מאזורי תעשייה אתם מרוויחים הרבה ארנונה וגזירת סרטים בכבישים חדשים, זה תמיד טוב לכם, לבחירות הבאות. אבל, תושבי העיר גם רוצים טבע. הם מייחלים לשטחים פתוחים, כמהים לשקט, לשלווה ולמקומות לבלות בהם, לבד, או עם המשפחה. לכו לבקר בסטף בימי שבת, ותבינו על מה אני מדבר. אפשר וצריך לשמור על האיזון הדרוש, בין הפיתוח לפתוח, כך שכל הצדדים ירוויחו, או לפחות לא יפסידו – אלה שרוצים לפתח ולהרחיב את העיר, מצד אחד, ואלה שרוצים לשמור על הטבע שבתוכה, או מסביבה, מצד שני. צריך רק רצון טוב, ראש פתוח, נכונות לפשרות ויכולת הקשבה, מצד מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות.
דב גרינבלט, דובר החברה להגנת הטבע, תושב ירושלים.
כן למצעד הגאווה דווקא בירושלים.
יש לילד פרצוף יפה, חבל שהוא הסתיר חצי ממנו עם המצלמה שלו.