פרשנים חסרי כבוד: אולפן הליגה הלאומית לא מכבד את הקבוצות

לפני כמה חודשים הובסה הפועל קטמון ירושלים 6:0 על ידי אחי נצרת, וכל הפרשנים קיבלו את התוצאה כדבר מובן מאליו. בקטמון ליקקו את הפצעים והמשיכו לשחק לגמרי לא רע בצלה של התבוסה. היכולת לספוג הפסד קשה כזה ולהמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר, היא מחמאה גדולה לחוסנה הספורטיבי של קטמון. הקבוצה היא ברמה בינונית לעומת שאר הקבוצות בליגה הקשוחה הזאת. היכולת המנטאלית היא הישג גדול לאוהדי הקבוצה, שהמשיכו לתמוך בה כאילו לא אירע דבר. כך הגענו למשחק נגד נצרת ביום שישי בטדי ברוח איתנה, וכך ניצחנו 1:6 נהדר.

מילת ביקורת כלפי הפרשנים של הליגה הלאומית בתוכנית הנחמדה בערוץ 5 בימי שישי: כל הליצנים באולפן, שמבזבזים את זמננו בדאחקות חסרות טעם, אינם אוהבים את קטמון. לכן הטילו חשדות לא מבוססים על ה־1:6 הנהדר של קטמון ותקפו בארסיות את מאמן אחי נצרת, שסירב לספק להם את התשובות שבהן חפצו. כך חוּלל במקצת ניצחונה היפה של קטמון ונפגעה יושרתם של אנשי אחי נצרת. תביעה משפטית משותפת של קטמון ונצרת היתה מעשירה את קופות שתי הקבוצות ומלמדת את הליצנים חסרי הכבוד לקח. הם לא חייבים לאהוד אותנו אלא פשוט לשפוט בהתאם לאמות המידה המקובלות כלפי קבוצות אחרות. אני כועס במיוחד על משה סיני, שחייב לדעת את החומר יותר משני עמיתיו הסתמיים.

ובחזרה לקטמון: האם בעונה הבאה ניתן יהיה לתרגם את ההישגים המוראליים של קטמון לתנופה חדשה שתביא אותה להילחם על העלייה לליגת העל? זה בכלל לא בטוח. אם מישהו בהנהלת קטמון יבטיח לנו שהקבוצה תשמור על השלד שלה אבל תעלה בהדרגה שחקנים צעירים להרכב הראשון, אז יש סיכוי טוב להיות בצמרת הלאומית גם בעונה הבאה.

בעיתון שלנו פורסמה ידיעה לא משמחת הגורסת שכוכב קטמון אבירם ברוכיאן עלול לתרגם את כמיהתו למדים הצהובים-שחורים לצעדים מעשיים שיובילו אותו ל"קבוצה הגזענית של המדינה". קיימת איזו השלמה עם ההתפתחות הזאת, כאילו מדובר בסתם שחקן ספסל. אבל אבירם, שלא היה אף פעם אחד מגיבורי חלומותיי, שדרג את עצמו דווקא בקטמון, שרף שטחים בכל משחק, הבקיע ובישל שערים חשובים והפך לדמות אהודה במחנה האדום. ידידי רוני דיאון תמיד המליץ על ברוכיאן בחום, ודיבר על הפוטנציאל העצום החבוי בו. אני חשבתי שהוא שחקן מבוזבז שאין לו תקומה. מסתבר שדווקא דיאון צדק הפעם. נראה שברוכיאן היה זקוק לסביבה אוהדת ולאוהדים נבונים, והטיפוח בקטמון הועיל מאוד לקריירה שלו. כך גם קרה כשהיה שרוי במשבר אישי חמור. קטמון הקימה אותו על רגליו וקיבלה אותו בזרועות פתוחות. לדעתי, פשוט לא כדאי לברוכיאן להתנסות שוב במגע עם אוהדים תובעניים והוא הוכיח שקטמון היא האגודה האידיאלית עבורו. אבל אין טעם לעשות את החשבונות האישיים שלו במקומו.