לא חלמתי שאזכה להגשים חלום כה גדול כמו להגיע לארצות הברית, בפרט לניו יורק.
אחרי הטיול הגדול ליפן חשבתי שלא יהיה שיא כדומה לו. כל שנה בתואר מוצעים לנו מספר יעדים, מחוץ לאירופה, לטובת סיור לימודי שכולל בו כמו בכל עבודת מחקר – תצפית, שיחות עם חקלאיים מקומיים ויצרנים נישתיים כאלו ואחרים. יחד עם כל יעד שאנחנו נדרשים לבחור עלינו לנמק את הבחירה ולציין מדוע העדפנו כל בחירה.
לא היה פה ספק שהבחירה הראשונה שלי (בערך מ-1991) תהיה ניו יורק, מתוך אופציות כמו מקסיקו, קניה, יפן (כבר הייתי, קולטים?), ברזיל וקנדה. ואכן התגשם לי חלום וקיבלתי את שרצתה נפשי (עדיין צובטת את עצמי לוודא שאיני חולמת). רק מלכתוב שוב על התהליך ולשחזר את הרגע בו גיליתי שאני עומדת לסמן V על אחד החלומות הגדולים בחיי זה מרגש. אני לא יודעת מה עשיתי בגלגול הקודם שכל הטוב הזה ממשיך להציף אותי מפעם לפעם, כנראה שהייתי בסדר גמור.
ברוקלין (צילום: ויטוריה ראפונה)
ומה לגבי האוכל? היה הרבה ממנו, אני עדיין מעכלת. לא זכור לי רגע בו הייתי רעבה, שלא לדבר על גוועת. השפע, בין אם מדובר באיכות או לא – הוא עצום! הכל מהכל זמין ונדמה שכל אחד יכול להשביע את רצונותיו ללא הפסקה. מ"פיין-דיינינג" ועד לאינספור אוכל מהיר כמו סניפי 'צ'יפוטלה' שנמצאים בכל בלוק.
ניו יורק היא בדיוק כמו בסרטים, המוניות הצהובות והאדים שעולים מהכביש, נוף הבניינים האינסופי ושיק היסטרי של אנשים יפים. טיפוסים מוזרים ברכבת התחתית ושכונות כמו קווינס בהן מרגיש שלאורך רחוב אחד ניתן לטעום ולחוות את דרום אמריקה. ברגעים אינטנסיביים בהם חשתי במעט געגוע – היה מספיק להסתכל הצידה ולראות חב"דניקים בכל פינה. זה היה בדיוק בחנוכה. וכמעט כמו בכיכר החתולות או בכיכר ציון הם יצאו לרחובות לחלק חנוכיות ולמלא מצוות.
הכריך הגדול בקווינס (צילום: רות פון שטראוס)
אם כבר יהדות – כמה שהיא מורגשת בעיר הזו. לא להאמין! זה התבטא בעיקר בהד שייצר לעצמו ה-מאכל – בייגל. באמת שהייתי סקפטית. מעולם לא אכלתי את הבייגל בגרסה האמריקאית. ובכן, הרעש מסביבו מוצדק לחלוטין! יכול להיות שזה ה'בילד-אפ' שעושים לו או שבאמת יש משהו במאכל הזה שהוא הגרסה ה'לא כבדה' לאוכל מנחם. בינתיים לא מצאתי מי שיכול לסיים אותו בשלמותו בלי הפסקות. לקחתי את הקלסיקה – שמנת, גרבלקס ובצל אדום. וואו! כמה פשוט, ככה טעים.
טורטיות תירס טריות, קווינס (צילום: רות פון שטראוס)
וזה לא הכל! בין השיאים הקטנים שהגשמתי כמו להנות ממופע בברודווי, לבקר במגזין האוכל הנחשב 'בון אפטיט' ולדבר עם עורכת המדיה שלהם (אני יודעת, וואו), יצא לי לעלות לאפ-סטייט ניו יורק להמפטונס וליהנות מפאתי העיר. ביקרנו דייגים בעיירות רפאים ואכלנו אוייסטרים וסקלופס ללא הכרה, הלכנו למעשנות כדי לבחון את תרבות הברביקיו ובגדול חיינו את החלום.
מזל עושה את ניו יורק (צילום: נטעלי צוברי)
אני מאמינה שעוד אין ביכולתי לסכם חוויה כזו גדולה כמו ניו יורק. אני מרגישה שאני עוד בתוך בועה ולא בא לי לנפץ אותה, אבל עד אז כן אספר לכם שאחרי עשרה ימים בניו יורק ובעיקר בסוף השבוע, כל מה שהתחשק לי זה לזחול לדירה שלי בברה ולאכול אוכל מנחם ולהדליק נרות בשיחות וידאו עם המשפחה שלי בארץ. אני מאחלת לעצמי, ולכל אחד ואחת מכם, להגיע לניו יורק ופשוט להיכנס לסרט של חייכם!
לכן עם חזרתי לאיטליה הנפלאה, הדבר הראשון שהתחשק לי לאכול אחרי פיצה, ג'לאטו ואספרסו נורמלי זה אוכל פתיליות עם ריח של בית. הכנתי מלפוף מחשי ואלוהים כמה שהוא היה טעים!
מצרכים:
כרוב לבן בינוני
חצי כוס צימוקים
חצי כוס אורז בסמטי
רבע כוס מש
רבע כוס חיטה
צרור פטרוזיליה קטן
גזר אחד גדול
שני גבעולי סלרי
שומר אחד
בצל סגול אחד
2 לימון פרסי
מלח
פלפל שחור
(צילום: רות פון שטראוס)
אופן הכנה:
מביאים סיר מים לרתיחה, חורצים את השורש שלו ומפרידים אותו מהכרוב עצמו. מניחים במרכז הסיר עד שהעלים מופרדים מהמרכז באופן עצמאי. שכל כל עלי הכרוב הופרדו יש להוציא ולהעביר מיד למסננת ולהפריד ידנית את העלים ולהניח לקירור.
יש לשמור את מי חליטת הכרוב!
במסננת נשטוף את הקטניות ואת האורז היטב.
למילוי:
במגרדת יש לגרד את הגזר ולשים בקערה יחד עם הקטניות השטופות, יש להוסיף פטרוזיליה קצוצה, צימוקים קצוצים וסלרי חתוך לקוביות קטנות ככל הניתן. להוסיף מלח פלפל לפי הטעם.
כעת נעבור למילוי עלי הכרוב, נמלא כל עלה בהתאם לגודלו, לרוב יתאפשר לשים בין כף גדושה לכף וחצי.
מסדרים יפה בתבנית לקראת העברה לסיר.
לרוטב:
בסיר רחב שוליים, נטגן את הבצל האדום והשומר לאחר שפרסנו אותם לפרוסות דקות, לאחר שהושחמו נוסיף את הלימון הפרסי בשלמותו, נבזוק מעט ממי הכרוב שנשארו לנו (מצקת אחת בתור התחלה). לאחר צמצום הנוזלים נתחיל למקם את הממולאים בסיר בצפיפות ככל הניתן, נוסיף מעט צימוקים ואת מי הכרוב עד לכדי כיסוי, להוסיף מלח ופלפל שחור, להנמיך את הלהבה ולחכות בסבלנות למשך שעה וחצי.
בון אפטיטו ראגאצי!
מזל
תגובות