אמא ירושלמית – הטור של מיכל | כיתה חילונית לבנות בלבד בירושלים – האם הפרדה באמת מעצימה?

כמי שאוהבת לשמוע, לראות ולגלות חדשנות בתחום החינוך. יש פרויקט ירושלמי שהתרשמתי ממנו מאוד כשיצא לאור: תחרות "חולמים עושים" שזאת בעצם הזמנה להקים את בית ספר החלומות.

מדובר בפרויקט שהושק על ידי מינהל החינוך בעיריית ירושלים בתחילת השנה, וקרא ליזמים, אנשי חינוך ואזרחים גדולים וקטנים, לשתף בחלומותיהם על איך צריך להראות בית ספר לדעתם.

הפרס הוא הקמת מוסד חינוכי על פי החזון הזוכה. ללא ספק פרויקט מרשים, והזדמנות נהדרת להתחדש ולשפר את מוסדות החינוך (ובכך את איכות החינוך) בעיר.

והנה יוצאת לדרך סנונית ראשונה העונה לשם "ענבר". מסתבר שענבר הוא פרויקט במסגרתו תוקם בשנת הלימודים הבאה בירושלים, לראשונה בישראל, כיתה לבנות בלבד. לא על רקע דתי, אלא דווקא במוסד חילוני לחלוטין. כשהרעיון העומד מאחורי המהלך על פי היזמים הוא אפשרות להעצים בנות בכיתה משלהן.

מודה, אני מאמינה בהענקת אפשרויות בחירה, ובזכותם של כל ילד וילדה ללמוד במסגרת הטובה והנכונה להם. אבל לא יכולה שלא לתהות, האם באמת מהלך כזה יעצים את הבנות? ואם עושים כיתת בנות, מחר יעשו רק כיתת בנים?

ההנחה היא שבתחילה תפתח כיתה אחת כזאת בירושלים באחת מחטיבות הבינים החילוניות. זאת תהיה כיתה צומחת שתתחיל בכיתה ז' ותתקדם שנה אחרי שנה. הכיתה היחידה הזאת היא פיילוט. ואם יגבר הביקוש, התוכנית היא שבעוד שנתיים כבר יוקם בי"ס לבנות בלבד בירושלים.

שוב, מדובר בחינוך ציבורי חילוני לבנות בלבד, כשה"חלום" מאחוריו הוא העצמה נשית.

ואני, כאישה חילונית תוהה, האם להפריד אותי מבנים יעצים אותי? האם לקחת קבוצה של בנות ולחזק אותן בכיתה, ייתן להן באמת כוחות להתמודד אחרי זה עם עולם הגברים שם בחוץ? האם לא עדיף לתת להן לגדול לתוך חברה שוויונית המחנכת לשיוויון במקום להפריד אותן מהקושי בטענה להעצמה נשית?

כשאומרים שהמהלך יוביל תחושת מוגנות – האם במידור נשים לתוך כיתה משלהן, אנחנו לא יוצרים אשליית מוגנות? שהרי כשתצאנה לחייהן אחרי בית הספר הסכנות עוד יארבו להן, והן תדענה עוד פחות כיצד להתמודד עם הצד הגברי של המשוואה.

אין ספק שאם בתי תגדל ותעדיף להיות בכיתת בנות אאפשר לה. ייתכן אפילו שכך תתרכז יותר בלימודים מאשר בשיגעונות נוטפי הורמונים שמאפיינים את גיל ההתבגרות, אבל הייתי שמחה לדעת שהיא נמצאת בכיתה כזאת לרווחתה וטובתה ולא תחת סיסמאות, שנדמה, אפעס, קצת מחטיאות את המטרה.

מזמינה כל הורה לחשוב, האם היה תומך בהקמה של כיתה כזאת תחת הכותרת הקיימת של העצמה ומוגנות. או שמא הרעיון מבורך והקונספט טוען שיפור?

אני חושבת שזאת הזדמנות נפלאה לברך את מינהל החינוך העירוני על הפרויקט המיוחד והחשוב כל כך, ולקוות שאכן מציון תצא הבשורה, ונביא פיתוח התקדמות וחדשנות בחינוך לעיר ולמדינה. אך אנא בבקשה, השתדלו לחשוב היטב האם מידור מגדרי הוא הגדרה נכונה להעצמה.

ושיהיה לכולנו בהצלחה!

מיכל

מיכל פישמן-רואה (צילום: יולי שוורץ)