נאמן לדרכו

ביל גייטס החליט לערוך כנס ענק של מועמדים למשרת יו"ר מיקרוסופט אירופה. לכנס הוזמנו 5,000 מועמדים שהתכנסו באולם גדול. אחד מהמועמדים היה מוריס כהן, יהודי טוניסאי המתגורר בפריז.
ביל גייטס הודה לכל משתתפי הכנס וביקש כי כל אלה שאינם יודעים להשתמש בתוכנת JAVA יקומו ויעזבו. 2,000 אנשים עזבו את האולם. מוריס כהן אמר לעצמו "אני לא מכיר את התוכנה הזאת, אבל מה כבר אני יכול להפסיד אם אשאר? אני אנסה!".
ביל גייטס הוסיף וביקש כי כל מי שאין לו ניסיון בניהול קבוצתי של 100 איש ומעלה, יקום ויעזוב את האולם. 2,000 אנשים נוספים קמו ועזבו. מוריס כהן חשב לעצמו "אמנם אין לי ניסיון כזה, אבל מה אני כבר יכול להפסיד? מה כבר יכול לקרות?", ונשאר באולם.
לבסוף אמר ביל גייטס: כל מי שאינו דובר את השפה הסרבית-קרואטית מתבקש לעזוב. מוריס כהן חשב: אני לא דובר סרבית-קרואטית, אבל לעזאזל, אין לי מה להפסיד – אני נשאר. 998 מועמדים עזבו את האולם והוא מצא את עצמו באולם הגדול עם עוד מועמד אחד בלבד שנשאר. ביל גייטס הצטרף אליהם ואמר: כנראה שאתם המועמדים היחידים המדברים סרבית-קרואטית. לכן אני מבקש לשמוע שיחה קצרה שתנהלו ביניכם בשפה זו. בקור רוח פנה מוריס לעבר המועמד השני ואמר לו:
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?". המועמד האחר השיב: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה".
המשחק מול הפועל באר שבע חשף, שוב יש לומר, את הבינוניות בה שבויה בית"ר. הוא גם חשף את תקרת הזכוכית של המועדון בימי אלי טביב. הוא אפילו חשף, בעקיפין, את ההתנהלות המקצועית הקלוקלת של הבעלים. התנהלות שמשמרת את הבינוניות ומשאירה את תקרת הזכוכית על קנה.
בית"ר מספקת עונה טובה. תחת שרון מימר היא מייצרת כדורגל אטרקטיבי, היא התברכה בשחקן זר איכותי מאוד שהצטרף בינואר, יש לה מספר שחקני רכש ישראלים מלהיבים שפורחים במדים הצהובים, בהרכב משחקים שחקני בית איכותיים (גם ורד בעיני שחקן בית), אירופה בהישג יד, והכי חשוב הקהל דוחף. בקיצור, נדמה שהכל צהוב. זהו שלא!
כשמסתכלים צעד אחד קדימה, ממש מעבר לפינה, כלומר אל עונת המשחקים הבאה, לא רואים שום בשורה. ההפך. מה שהיה הוא מה שיהיה. וכאוהד או ספורטאי, בטח במועדון כמו בית"ר, אפשר ממש להיכנס לדיכאון (ספורטיבי) מעצם הידיעה שזה המקסימום שתגיע אליו. שאין לך יותר לאן לשאוף. והכל הודות להתנהלות של הבוס.
תהרגו אותי אם אני מבין למה מדי שנה, למרות שהמאמן שלו מצליח ומספק את הסחורה, טביב מתמהמה עם ההחתמה שלו לעונה הבאה. תהרגו אותי אם אני מבין למה מדי שנה, למרות ששחקני הבית פורחים, טביב לא ממהר להשאיר אותם במדים הצהובים. תהרגו אותי אם אני מבין למה מדי שנה טביב מתעכב עם החתמת הכוכבים שלו. תהרגו אותי אם אני מבין למה מדי שנה אנחנו מגיעים לקיץ עם חוסר ודאות.
רק לפני שאתם הורגים אותי, תעשו טובה ותשאלו את טביב את הכושיות האלה.