ב-24 במרץ השנה נפגשה נבחרת ישראל באצטדיון בנתניה עם נבחרת רומניה, למשחק ידידות. על כר הדשא התרוצץ החל מפתיחת המחצית השנייה מספר תשע של הנבחרת, בהופעת הבכורה שלו. הוא הביא לשינוי גדול ביכולתם של הבחורים בכחול-לבן, אבל בסופו של דבר הרומנים ניצחו 2:1.
למחרת המשחק, הניצחון הרומני על ישראל דווקא עניין פחות את האוהדים מהרפובליקה המזרח-אירופית. מה שעניין אותם יותר היה משקלו של אותו שחקן, ערן לוי שמו. כהנה וכהנה ביקורות לעגניות פורסמו ברומניה סביב משקלו של לוי, וזאת למרות הקונצנזוס בנוגע ליכולתו הטובה ב-45 הדקות שבהן שיחק.
גם במכבי נתניה, שבה כיכב לוי בחמש העונות האחרונות, הוא היה קונצנזוס. משקלו היה גם אז מעל למשקלו הממוצע של שחקן כדורגל טיפוסי, אך מה ששבה את לב האוהדים בכל הארץ היה דווקא משקלו הסגולי על המגרש, בעיקר לאור היכולת הגבוהה שהציג. לפעמים נדמה היה שראוי לשנות את שם הקבוצה ולקרוא לה ‘מכבי ערן לוי נתניה’.
ערן לוי (צילום: הארץ)
אבל נתניה מבחינתו של ערן לוי היא היסטוריה. לפני חודשיים הוא חתם בבית”ר, למרות שהמאמן גיא לוזון לא התלהב לצרפו, בלשון המעטה. עם או בלי קשר לכך, מספר 10 החדש של בית”ר ירושלים השלים 90 דקות פעם אחת בלבד מאז שהגיע – במשחק ההפסד להפועל חדרה. בכל חמשת האחרים הוא נכנס כמחליף במהלך המחצית השנייה ולהבדיל מהיכולת הגבוהה בנתניה, העונה הוא נראה כבד הרבה יותר, איטי יותר וייתכן שגם שוקל מעט יותר – משקל שכנראה כבר פוגע ביכולותיו המקצועית, במיוחד כשמדובר בשחקן שלפני חודשיים חגג 33.
ז’אן טלסניקוב היה עוזר מאמן בית”ר ירושלים בעונת 2012/13, והוא אימן אז גם את ערן לוי. כיום הוא מרצה ומאמן מנטלי מוערך. “כשאני מסתכל על ערן לוי, אני לא רואה לפניי את יוסיין בולט או את הפיזיולוגיה המושלמת של רונאלדו. אלה העובדות ואין להתכחש להן. אבל כשאימנתי אותו היתה לו תשוקה, היתה לו מחויבות גדולה בכל אימון, ולא היה עוררין על היכולת שלו. עניין המשקל שלו תמיד עלה, אבל ידענו איך לכוון אותו על המגרש ולהראות לו כמה הוא חשוב. מדובר בבחור טוב, אחד שאלוהים נגע בו: יש לו כישרון מטורף. לצערי, ולצערו עוד יותר, הכישרון שלו לא מומש כפי שהיה צריך להתממש, אבל עדיין – ערן מביא את מה שהאוהדים אוהבים לראות, וזה יצירתיות. פשוט צריך לדעת איך לגעת בו. כן רצה או לא רצה אותו – גיא לוזון צריך לעבוד עם מה שיש, אבל התנועה צריכה להיות חיובית. אין כמו לשים דברים על השולחן, גם כשזה לא נעים לאוזן. כמו שיוסי מזרחי אמר לי יום אחד, כשעוד שיחקתי: ‘שמע, ז’אן, עלית במשקל. לא תרזה – לא תשחק’, חד וחלק".
"הייתי רוצה לראות את ערן, דווקא בגלל האיכויות שלו, לוקח את עצמו למקום איכותי גם ברמה הפיזיולוגית”, ממשך טלסניקוב. “ערן נמצא בנקודת זמן קריטית והוא צריך לעשות שינוי ולקחת את עצמו בידיים, כי השנים חולפות, מניסיון. אם אני הייתי ערן לוי הייתי עושה הכול כדי שבעונה הזאת בבית”ר אהיה הכי טוב בליגה”.
רוני הלל, מאמן הכושר של בית”ר בעבר, טוען בשיחה עם “ספורט כל העיר” כי “כמו שהמשקל של ערן לא היה עד היום פקטור, הוא לא פקטור גם כעת. אני מכיר אותו באופן אישי וחושב שזאת יותר שאלה של כמה ביטחון אתה מקבל מהמערכת. שחקן שעולה ל-20 דקות לא מקבל ביטחון. ערן תמיד חי עם המשקל שלו בשלום. ברור שאם הוא היה מוריד מעט במשקל, לא הרבה, זה כן היה מקל עליו. עברו דרכי המון שחקנים, ואין להרבה שחקנים מה שיש לערן ברגליים. ערן צריך שיהיה לו כיף, וכרגע לא כיף לו, הוא לא שמח. הוא מקבל חיבוק מהקהל, אבל זה לא מספיק. המאמן צריך לבוא ולהגיד לו: ‘ערן, אתה האקס פקטור שלי’. אם המצב יישאר כפי שהוא היום, ערן לא ימשיך בבית”ר”.
מאמן הכושר הוותיק רון ציבלין, שאימן שנים רבות את שחקני הפועל ת”א וגם את שחקני נבחרת ישראל: “יש כנראה גורמים מסביב שבשלב זה של העונה, במחזור השישי, לא מאפשרים לו להתרומם. הרי לקחו אותו בגלל איך שהוא נראה בשנה שעברה. המשקל שלו? היו לי בעבר שחקנים ששיחקו עם משקל עודף, ולא אנקוב בשמות. ככל שהתמיכה של המערכת ביכולות שלו תהיה גדולה יותר, ערן יוכל לחזור לכושר שבו היה עד לפני כמה חודשים. אין לי מושג אם ערן עלה במשקל או לא, אבל צריך גם לזכור שעבר עליו קיץ לא קל. נוסף על כך, לא מדובר בשחקן טניס: הוא נמצא בתוך מערכת ולא רק הוא לא מגיע לרמה שהציג בשנה שעברה".
תגובות