וינה אהובתי

אני רוצה להקדיש את הכתבה הזו לאבא שלי, שבלעדיו הטיול הזה לא היה יוצא לפועל, ולאחותי המדהימה תמר שיצא לי לחוות עמה את חו"ל בפעם הראשונה.

אז מה הקשר שלי לוינה? ובכן, למי שעוד לא טרח להכיר, אני מחשיבה עצמי לחצי אוסטרית וחצי תימנייה, מעבר לעובדה שאני צברית, מעבר למוצא של אבא שלי – יליד חיפה, שבילה את תקופת גן הילדים שלו בווינה. אז טיול שורשים לעיר המיוחלת הוא לא עניין של מה בכך.

רות פון שטראוס, בבית ילדותו של אביה (צילום: תמר פון שטראוס)

טסתי לווינה לארבעה ימים והתאהבתי. עם מחשבות של סטודנטית לשנה האחרונה לתואר, אני מרגישה שכמה ימים בווינה הספיקו לי כדי להגיע להחלטה שלשם אני רוצה להגיע אחרי סיום הלימודים. לא לשם שאיפות אקדמאיות או לשם התמחות כזו או אחרת, אלא לשם נחת ושלווה. יש מעין קסם באוויר שלא הייתי משווה לירושלים, אבל יש משהו מן הדמיון, תחושת הבית והרוגע שהיא משרה מיד כשמגיעים אליה היא מדהימה. כתושבת אירופה בשנתיים האחרונות אין לי את אותה תחושה שיש למבקרים בה לזמן קצוב. אני כבר יודעת מזה אומר "לחיות באירופה". נכון, כל מקום שונה מקודמו, ואין באמת מה להשוות, אבל אם אני ממש חייבת, לשם הדיון, להשוות אומר לכם זאת – וינה היא המקום להיות בו!

רות פון שטראוס, סאכר טורטה, וינה (צילום: תמר פון שטראוס)

נדמה שאין לאף אחד לאן למהר וכל מה שמעסיק את התושבים זה כמה טוב להם בחלקם ושהצרות כבר מאחוריהם ונשאר רק לחיות ולחייך מאוזן לאוזן. אחותי שטיילה איתי הפנתה את תשומת ליבי להבדל בין קצב ההליכה שלנו לעומת המקומיים, ניסינו ממש לחקות את קצב ההליכה שלהם וראינו שאמנם זה נראה אותו דבר כלפי חוץ, אבל מיד קלטנו שמשהו משך אותנו קדימה לעקיפה כמעט באופן לא רצוני.

האם זה האופי הים תיכוני שמביא אותנו למהירות שכזו? מרגיש כאילו שאני עומדת לפצוח ברצף סיסמאות וקלישאות נכון? ובכן, כן! לאן אנחנו ממהרים? לעבודה? למה? למי זה טוב? לא חבל על הנפש, או על גלגול החיים היחיד שיש לנו על פני האדמה הזו? נראה שאנחנו בישראל נמצאים במעין 'לופ' שכזה שלא מפסיק לרגע – ואנחנו בוחרים להיכנס אליו כל יום מחדש! – חברים זה נראה לי גובל בשיגעון! שמישהו יפסיק את הגלגל – אני רוצה לרדת! וינה ללא ספק הכריחה אותי להוריד הילוך ולהישאר על ניוטרל, או לפחות להיכנס לקצב הרחש של מרכבות הסוסים שממלאות את העיר, אירופה הקלאסית – את משהו!

רות ותמר פון שטראוס, וורסט, וינה (צילום: עצמי)

מעבר ל"כאפת" המציאות שקיבלתי, גם אספר לכם שאכלנו בערך את כל העיר. מפוסט קטן באינסטגרם בו פניתי לקבלת המלצות יצאתי עם מדריך מישלן ביד – אמנם לא פקדתי כל אבן יסוד וינאית, אבל אכלתי בהמון מקומות בזמן קצר מאוד. אני חושבת שהסיבה בה לא יכולתי לעצור בכל תחנה קולינרית היא באשמת דוכני הוורסט (נקניקיות מקומיות שהשטן המציא כדי שלא נפסיק לצרוך אותן מרוב שהן טעימות) – פעמיים ביום לפחות יש לעצור ולאכול אותן – המלצה שלי – לא צריך מעבר! כיוון שאני לא תכננתי לחזור לארץ, אלא בחזרה ללימודים באיטליה, חשבתי שדווקא לאכול אוכל ישראלי בווינה לא יהיה רעיון רע בכלל.

בחרנו לאכול אצל אושיה בשם 'חיה מולכו' במסעדת 'נני' בנאשמרקט – חלקכם בטח ראיתם את הפרק על וינה בתוכנית 'אנחנו על המפית' של ברק יחזקאלי, וגיליתם כמוני שמדובר באהבה אמיתית וכנה לאוכל. האהבה של מולכו ניכרת בתפריט.

אני ממליצה לכם בחום לבקר בעיר הזו, הכל בה נוח ומזמין – התחבורה הציבורית נוחה בצורה שלא תיאמן (מחכה שהרכבת הקלה בירושלים תהיה קרובה לרמה כזו כשאחזור), האנשים אדיבים ברמה מוגזמת עד כדי אי נעימות. לדעתי היא שבווינה אתם תשתו קפה הפוך הכי טעים בחייכם, תאכלו את  האוכל ה-מ-ד-ה-י-ם והפשוט והלא מתיימר להיות מתוחכם, אמנם כן, העיר קצת יקרה יותר מאיטליה, אך כל כך משתלמת. אגב משתלמת, חיי התרבות בווינה מציעה לתושביה להינות ממופעי בלט ואופרה בחינם ברחבת בית האופרה בה מקרינים מידי ערב מופע – אפילו מציעים ספסלים בחוץ לעוברים ושבים! אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני שוקלת ברצינות להחליף כתובת לכמה שנים. תבואו לבקר אם כן?

המתכון לכופתאות לחם אמנם נראה סתמי ו"קר" בתחושה, אך תאמינו לי מדובר בקסם. נשארו לכם לחמניות מאתמול? אל תזרקו! הן בדיוק מה שהיה חסר לכם בחיים עד עכשיו.

מתכון לכופתאות לחם

מצרכים:

5 לחמניות בנות יום/יומיים

צרור פטרוזיליה (בינוני)

חצי צרור שמיר

חצי צרור כוסברה

גזר אחד בינוני

בצל לבן גדול

כוס פירורי לחם

חצי כוס חלב

שתי ביצים

כופתאות לחם וינאיות (צילום: רות פון שטראוס)

אופן הכנה:

פורסים את הבצל לפרוסות ומטגנים היטב, כאשר הבצל הושחם לשביעות רצוננו נוסיף את הלחמניות שלנו לאחר שפוררנו אותן להמשך טיגון קצר וקבלת טעמי הבצל, נוריד מהאש ומיד נעביר לקערה. לאותה קערה נוסיף את כל עשבי התיבול שלנו לאחר שקצצנו אותם היטב, במגרדת (על החורים הכי קטנים) יש לגרד את הגזר ולהוסיף לתערובת. במקביל לערבוב נחמם את החלב.

הוסיפו את החלב החם, הביצים ופירורי הלחם לקערה יחדיו עם כל המרכיבים וערבבו היטב – יש ללוש את העיסה עד לקבלת מרקם אחיד – במידה והעיסה לחה מידי תוכלו להוסיף עוד פירורי לחם או מעט קמח.

תתבלו כרצונכם עם מעט מלח ופלפל. אני אישית לא מתבלת, מכיוון שהבצל תורם המון במהלך הטיגון. הכופתאות עצמן הן תוספת לצלי או למרק או לביצה מקושקשת – לכן עדיף להשאיר אותן מעט ניטרליות.

הכינו לכם קערת מים קרים על מנת שתוכלו להעיזר בה להכנת הכדורים.

הרתיחו סיר עם 2 ליטר מים ומלח גס. כשהמים מגיעים לרתיחה הכניסו את הכדורים – אני מכינה כדורים בגודל אגרוף. יש להשאירם במים כרבע שעה – אמנם הם יצופו לפני על פני השטח אך מבפנים עליהם להתבשל גם כן.

והנה לכם, תוספות מרעננת לצד תבשילי הסתיו והחורף שבאים עלינו לטובה.

אני אישית אוהבת אותן יום אחרי פרוסים ומטוגנים בחמאה או שומן חזיר לצד מקושקשת, אבל זה למושחתים של ממש.

באהבה מווינה,

מזל

רות פון שטראוס בווינה (צילום: תמר פון שטראוס)