ישעיהו (שייק'ה) לקס, נהג אוטובוס בן 51 ממצפה יריחו, נשוי פלוס חמישה ונכדה אחת, יצא לפני כמה ימים לשירות מילואים. למרות גילו הוא המשיך להגיע ליחידה, וכך התכוון לעשות גם באותו היום – אלא שכמה דקות לפני שיצא החל להרגיש לא טוב.
"תקפה אותי סחרחורת, בתוספת כאב ראש", הוא מתאר. "התיישבתי בין הקומות של הבית ולא יכולתי לזוז. רציתי, אבל פשוט ננעלתי. הזעתי והקאתי. הייתי מוטל שם וזהו".
אשתו, ציפי, שמעה אותו נאנק והזעיקה את מד"א. האמבולנס הגיע במהירות, וחָבַר בירושלים לאמבולנס טיפול נמרץ, שהמשיך להדסה עין כרם. עם הגעתו הוכנס לקס מיידית לבדיקת סי-טי, ומשם לחדר הצנתורים, לידי הצוות בראשות פרופ' חוסה כהן, נוירוכירורג מומחה וראש היחידה לצנתורי מוח וצוואר.
"קיבלנו דיווח על מטופל עם חשד לאירוע מוחי מסיבי", משחזר פרופ' כהן. "לפי תוצאות הבדיקה הקלינית התברר עד כמה מצבו קריטי. המטופל נמצא מחוסר הכרה, ללא כל תגובה לגירויים. הוא כבר היה שרוי למעשה בתרדמת, ולקראת מה שאנו מגדירים כמוות מוחי. מדובר במצב קליני המאפיין חסימה של העורק הראשי בגזע המוח, מה שנחשב לַקטלני שבאירועים המוחיים החסימתיים. הטיפול היחיד אשר הוכח כיעיל במקרים כאלו הוא צנתור, ורק מחצית מהמטופלים מתאוששים ממנו, ברמה כזו או אחרת".
להפתעת הצוות, שעות ספורות לאחר הצנתור הראה המטופל סימני התאוששות מהירים וזכר מה שקרה סביבו כאשר טופל. הוא מתאושש כעת במהירות במחלקה לטיפול נמרץ, נמצא בהכרה מלאה ומדבר לעניין, ואף זוכר את כל בני משפחתו ואת העובדה שפספס את המילואים.
"היה נורא ואיום להיות מוטל שם, בלי יכולת לתַקשר", סיפר לקס. "להכרה חזרתי רק לאחר הצנתור, למרות שאני זוכר את הדיבורים סביבי. אני שמח שהצליחו בטיפול, ומחכה לחזור לחיי".
גם פרופ' כהן לא הסתיר את הפתעתו מההתאוששות של המטופל שלו. "למרות התרדמת ולמרות האירוע החמור, ריסק שייק'ה את כל התחזיות. הצנתור היה שגרתי וארך פחות מעשר דקות, והמטופל זכר את שאירע, כלומר 'מתחת' לתרדמת הייתה הכרה. בכעשרים שנות עבודתי בתחום צנתורי המוח, זו הפעם הראשונה שאני נתקל במקרה כזה.
אין לי ספק שרוב הקרדיט להצלחה המדהימה הזו שייך לצוות שפינה אותו בזמן קצר להדסה, וכן לתיאוּם ולמקצועיות של הצוותים שלנו כאן. הדבר משמש כזרקור המורה לנו כיצד יש להתייחס לחשד לאירוע מוחי: זמן תגובה ומקצועיות הם ההבדל בין חיים טובים למוות או לנכות קשה".
תגובות