אמא ירושלמית – הטור של מיכל | ספיישל חודש החינוך בירושלים

כל אשה שהופכת לאמא, מגלה את הלביאה שבה. לא רק בטבע הפראי קיים אינסטקנט הגנה על הגורים. גם אנחנו בני האדם, מקבלים לידינו את האוצרות הקטנים האלה בחדר לידה, ומספיק מבט אחד קטן שלנו בהם, כדי לדעת שנעשה הכל עבורם. אבל הכל.

נעניק להם את הטוב ביותר, נעשה בשבילהם את המקסימום, נחצה ימים, נצעד יבשות, ונוודא שתמיד יהיה להם טוב. לא סתם כאמירה אלא באמת משורש הנשמה.

העניין הוא, ששם בחדר הלידה, אנחנו אפילו לא יודעים כמה אתגרים עוד נכונים לנו כהורים. נדמה כי כל דאגתנו מסתכמת במזון, קורת גג ולבוש. עם השנים אנחנו למדים עוד ועוד דברים. עלינו כהורים, ובעיקר על צרכיהם של ילדים.

מיכל פישמן-רואה עם ח"כ יעקב מרגי (צילום: פרטי)

נושא עיקרי נוסף וחשוב איתו אנו מגלים צורך להתמודד הוא חינוך הילד. מעבר לערכים שאנו מקנים לו בבית. נימוס, דרך ארץ, נתינה, עזרה וכבוד לזולת. אנו מחפשים מסגרת נכונה, שתדריך לחיים, להתנהגות ושאיפות לעתיד, בצורה מקבילה לחינוך מהבית.

מסתבר שבחירת מסגרת אינה דבר קל, כבר מההתחלה. אם בעניין מטפלות/מעונות שנכון להיום נטולי פיקוח. דווקא בגיל הכל כך רגיש הזה, שהילדים אפילו לא יכולים לספר לנו אם משהו מפריע להם. ואם בגני עירייה שם הביוקרטיה חוגגת בבקרים, ובצהרונים טרם התקבל כוכב מישלן למזון.

מיכל פישמן-רואה עם ח"כ חיליק בר

וכך לא פעם, אני מוצאת את עצמי כאמא מתמודדת עם לבטים, מבינה שנדרש שינוי, ועושה כמיטב יכולתי להביא את השינוי.

שינויים נעשים כשיש מספיק אמהות שרוצות בכך, ומניעות יחד ככוח. זכיתי ואני מנהלת ומובילה את קבוצת האימהות הירושלמית "אמהות ירושלמיות (והסביבה)" וכך ניתן להזיז הרים. לא סתם סיסמא אלא הלכה למעשה.

בקבוצה הובלנו שינויים עצומים, כגון: שיפור המזון בצהרונים, ואבטחת גני ילדים ומוסדות חינוך. יחד עם טובי ההנהגה הישראלית. בלי ימין או שמאל, רק עם מטרה משותפת, טובת הילדים.

בעיני חינוך זה לא רק גישה, צוות חינוכי ומבנה ראוי. הוא מכלול של כל התנאים סביב. סביבה מוגנת, מזון ראוי, ציוד תיקני, ופיקוח קשוב המספק פתרונות ראויים.

לכן בחודש חינוך 2018, אני רוצה לאחל לקהילת האימהות שלי לגדול, להמשיך להיות מגובשות, אכפתיות, ולהוביל שינויים פורצי דרך. למען הילדים של כולנו. למען עתיד טוב יותר, על ידי השגת תנאי אקלים מצוינים.

זאת הזדמנות נהדרת להודות לכל אמהות הקבוצה המופלאה שלי "אמהות ירושלמיות (והסביבה)" ובעיקר לאפרת אמיתי ובתאל פריאשטט, האמהות שלצידי, העוזרות לי לשמור עליה להיות מה שהיא, משפחה.