השבוע, בגיל 35, הודיע קשר הפועל קטמון עוז צבאג על פרישה מכדורגל. "לקראת סיום העונה שעברה נפצעתי, אני סובל מקרע מלא בגיד האכילס, שזו פציעה שלא קל לחזור ממנה, בטח שלא בגיל שלי", משתף צבאג בראיון מיוחד עם "ספורט כל העיר". "אני רוצה שיזכרו אותי בטעם טוב, אני לא רוצה לחזור סתם למגרשים, להיות פחות טוב ולסיים עם טעם רע. לכן החלטתי שדי".
איך מסכמים קריירה די מרשימה כמו שהיתה לך?
"אני חושב שזה גדול לומר שהיתה לי קריירה מרשימה. הייתי לא יותר משחקן בליגה השנייה, למרות שבקטמון נתנו לי הרגשה שאני עושה קריירה גדולה. אני חושב שזה הרגע להודות לאוהדים הנפלאים ולמועדון שעשה את זה בשבילי".
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- ברוכיאן: "ההחלטה שאעזוב נבעה מכך שאני דומיננטי מדי"
אתה מרגיש שהקריירה שלך התפספסה?
"אני מאמין שבסופו של דבר כל אחד מגיע לאן שהוא צריך להגיע. אני לא חושב שאני פספוס גדול, הייתי בקטמון ונהניתי בכל שנייה".
יש משהו שאתה מתחרט עליו?
"לא. שנים שיחקתי בליגה א' והכדורגל היה אצלי לגמרי תחביב. פתאום קטמון הוקמה ונכנסה לחיים שלי, ומשם התחלתי להרגיש את המהות של הכדורגל האמיתי. הפועל קטמון הפיחה בי חיים ונתנה לי קריירה. היה לי טוב במועדון ואפילו לא ניסיתי להגיע למקומות אחרים".
עוז צבאג (צילום: גיא יצחקי באדיבות katamon.co.il)
צבאג, אחד מסמליה הגדולים של הפועל קטמון וכל הנראה אחד השחקנים הכישרוניים המפוספסים ביותר שצמחו בעיר, הצטרף לקטמון בשנת ההקמה שלה, כשהקבוצה היתה מאוחדת עם הפועל מבשרת ציון, שבה הוא שיחק. כשקטמון החליטה לצאת לדרך עצמאית הוא נשאר בעל כורחו במבשרת, שלא שחררה אותו, וחזר לקטמון עונה אחת לאחר מכן. מאז, הוא באדום של הפועל קטמון, זוכה לאהדה גדולה ביציעים ומכונה על ידי האוהדים "הקשר הטוב בעיר".
"הפועל קטמון זה משפחה וזה הכי לא קלישאה בעולם", מדגיש צבאג. "זה מועדון שעבר הכל. הוא התחיל מלמטה ואפשר לראות איך בכל עונה ועונה הוא צבר וצובר יותר ניסיון ועוצמה. אין לי בכלל ספק שבקצב ההתפתחות הזה, המועדון יגיע בקרוב לליגת העל. זה המקום של קטמון. יש הרבה אנשים טובים מסביב למועדון וכל עולם הכדורגל יודע את זה. עובדה שכולם רוצים להגיע לקטמון. וכמובן שיש את האוהדים הנהדרים, שעם מאות מהם אני בקשר. הם שולחים הודעות ונותנים תמיכה אדירה, שאין במקומות אחרים. זה מקום נעים, כזה שלא סובל מנוכחות של עסקני כדורגל, אלא כזה שעושה רק טוב, גם לשחקנים וגם לקהילה מסביב".
אוהדי קטמון הפכו אותך לסמל, תתגעגע אליהם?
"בוודאי. אין לי מילים להביע את מה שאני מרגיש כלפיהם. קיבלתי מהאוהדים הערכה ואהדה מדהימים. שחקנים גדולים ממני לא זכו ל-20 אחוז מהאהבה שקיבלתי בקטמון, ועל זה אני מוקיר להם תודה גדולה. אוהדי הפועל קטמון גרמו לי לחוויות שלא אשכח בחיים, אני אוהב אותם".
אם כבר חוויות, איזה משחק היה מבחינתך המשמעותי ביותר?
"נגד אורתודוכסים לוד בליגה א'. קיבלתי שם כדור מהשוער, עברתי חצי מגרש וכבשתי. זה השער הכי יפה בקריירה שלי".
הפנמת כבר שהכדורגל הוא נחלת העבר מבחינתך?
"עדיין לא, כי הפרישה של היא די טרייה. אני מנסה לעכל את זה במחשבה. אני מאמין שיהיו לי משברים בעניין הזה, אבל כמו גדולים וטובים ממני אצטרך לדעת להתמודד. חשוב לומר, לא תכננתי לפרוש, האמנתי שאני יכול להמשיך לעוד עונה אחת או שתיים, אבל הפציעה הכריעה אותי וטרפה את כל הקלפים".
ומה הלאה, תקבל תפקיד בקטמון?
"לא. פחות מדבר אליי להשתלב בתפקיד מקצועי כזה או אחר. כמובן שקטמון הציעו לי תפקיד והם יאפשרו לי להיכנס אם ארצה, וגם על זה אני מוקיר להם תודה, אבל אני פחות מתחבר לזה".
עוז צבאג (צילום: דאפי ספונר באדיבות katamon.co.il)
לפני כשלושה וחצי חודשים, כשצבאג נפצע, היתה קטמון חזק בתמונה העלייה לליגת העל. בראיון שנתן אז ל"ספורט כל העיר", כשהוא החל לגלגל בראשו את נושא הפרישה, הדגיש צבאג כי "קטמון בליגת העל זה חלום, ואני בטוח שהוא יתגשם השנה". זה, כידוע לא קרה, והקבוצה די התרסקה במשחקי הפלייאוף העליון וסיימה עוד עונה עם טעם של אכזבה.
"זה בהחלט פספסוס שקטמון לא בליגת העל", אומר השבוע צבאג, "ובשנה האחרונה זה היה הכי בולט. היתה הזדמנות מאוד טובה לעלות ליגה, היינו בתמונה לאורך כל הליגה הסדירה, גם בתקופה הפחות טובה שבה צברנו נקודה אחת בשישה משחקים. הרמה של הליגה הלאומית השנה, ואני לא מזלזל, היתה די בינונית והיתה הזדמנות נדירה לעלות. זה לא קרה. אבל כמו שאני רואה את הדברים ואיך שהם מתנהלים, אני בהחלט חושב שקטמון עוד תגיע לליגת העל".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה לדעתך היו הסיבות לכך שהקבוצה לא הצליחה במשימה?
"חוסר יציבות, ואם להיות כנים ולקרוא לילד בשמו – לא היינו מספיק טובים. היה לנו חומר שחקנים ממש טוב, בין הטובים בליגה בוודאות, אבל בשורה התחתונה לא היינו מספיק טובים כקבוצה ובסופו של דבר זה הוביל לכך שלא נעלה".
מי אשם במצב?
"כולם, כל אחד בחלק שלו. אני חושב שהרבה שחקנים בולטים, שהיו צריכים להוביל את הקבוצה, לא עשו את ההבדל כפי שהם היו אמורים לעשות. כמובן שגם לליאור זדה יש את החלק".
אחד השחקנים המובילים האלה הוא אבירם ברוכיאן, החבר הטוב שלך, שהורד לספסל בפלייאוף. בשבוע שעבר הוא גם שוחרר מהקבוצה. אתה חושב שקטמון טעתה לגביו?
"אני לא אובייקטיבי בנושא של אבירם. כולם יודעים על האהבה והחברות בינינו. אבירם עשה המון למען קטמון. הוא הגיע לקבוצה שהיא היתה בליגה א', הוא העלה את הקבוצה ללאומית, שמר שהיא תישאר בלאומית והוא עשה עונות טובות ותרם רבות למועדון. באופן אישי, כואב לי שזה הסתיים כמו שזה הסתיים, אבל זו כבר החלטה של מועדון".
של מועדון או של מאמן?
"אני לא רוצה להיכנס לזה. אני גם חושב שההתעסקות בנושא היא מיותרת. הדברים כבר קרו וההחלטות התקבלו. מהן הסיבות, צריך לשאול את ליאור זדה, את שי אהרון ואת הנהלת קטמון".
מה אתה שומע מברוכיאן?
"אני מדבר הרבה עם אבירם. הוא לא מסתיר את זה שהוא פגוע מקטמון, אבל זה הכדורגל. החיים ממשיכים, הוא חתם בקבוצה אחרת, יש לו מטרות חדשות. מה שהיה בעבר לא מעניין".
לסיום, מתי לדעתך תצליח קטמון במשימה ותעלה ליגה?
"בשנתיים הקרובות".
קטמון
מלך! תודה על כל מה שנתת
יאיר
למה לא רואים את הראיון?