כשהבנתי לראשונה מה זה אומר להיות מעצבת ירושלמית תחושת כובד נחתה עלי. עם סיום לימודי בבצלאל, דרך מסע עיצוב מרתק בעיר בירה מרכזית, הרגשתי שאין לי מקום אחר בעולם לעצב בו חוץ מהעיר שלי. כשטובי חברי המעצבים המריאו לבירות הנחשבות באירופה הגנתי בתקיפות שיש חיה כזאת "עיצוב ירושלמי" והטובים ביותר מעצבים כאן. נולדתי כאן ובחרתי להמשיך לחיות ולעצב כאן, לנשום אוויר הרים מעורבב באספלט.
אני מרגישה תחושת אחריות לנופף בדגל ולהגיד: "זה ירושלמי, זה עוצב בעיר שלי, הבשורה יצאה ממנה". מדוע הצורך הדחוף הזה לשווק את העיר? להוציא לאור מעצבים/יוצרים משלנו?
לאורך שנותיה של העיר, פועלים בה יוצרים ומעצבים יוצאי דופן, מתקיימים חללי עיצוב שונים, בתי ספר לאומנות ועיצוב הנחשבים ביותר בישראל נמצאים כאן ונדמה שעדיין כתר העיצוב ניתן לערים אחרות. ירושלים זוכה להדר היסטורי ,לאירוח כנסים ואירועים בינלאומיים, ומעט מאוד מתעטפת בגאווה של עיצוב ואומנות מקומיים.
ויש לה במה להתהדר.
הגיע הזמן להשתחרר מכבלי ההיסטוריה ולתת יותר מקום להווה המופלא שלה. ההיסטוריה של העיר, שכוללת מפעלי ענק של מלכים ואושיות תרבותיות, צריכה לפנות מקום, לא הרבה מקום כי יש כמה יצירות – כירושלמית אני לא מוותרת עליהן, למתרחש כאן ועכשיו.
עיצוב זו שפה לא כתובה ולא מדוברת, רק צריך לפקוח עיניים והיא שמה.
כמו ארכיאולוגית אני מוצאת את עצמי מפשפשת בין קירות העיר למצוא ניצנים של חדשנות, מעצבים ופרויקטים מעוררי גאווה והשראה שיש לעיר להציע. אחד המעניינים שבהם הוא "המפעל".
למפעל נחשפתי בדרך המקרה, כמו הדברים הטובים באמת. קסם מהלך ללא הגדרה, או כמו שהגדיר אותו טל הרדה, ממייסדי המקום: "המפעל הוא סוג של עבודות אומנות בתנועה". המפעל מורכב מחללים שונים הכוללים גלריות, חדרי עבודה הופעות והרצאות.
קשה להגדיר אותו, להכניס את סוד הקסם שלו לתבנית, שכן מתקיימים בו חללי עיצוב ופגישות עסקיות לצד אירועים ומסיבות. בראשו עומדת חבורה של בערך עשרה משפיעים, והם מתעקשים לא להגדירם ככאלו: "המקום הזה נבנה מאנשים שבאים אליו, הם אלו שמשפיעים על האופי שלו ואף על האירוע הבא שיתקיים, זו ההרפתקה שהמפעל הולך אליה..".
למפעל רצוי להגיע בלי מטרה מכוונת או תוכניות מסודרות. פשוט רק להיות בו. להרגיש את רעש הגלגלים של הרעיונות והמפגשים שמתקיימים בו.
המפעל הוא מקום ירושלמי מובהק: תמהיל של סטודנטים, מעצבים פילוסופים ואומנים לצד קבוצות עוברי אורח ותיירים.
המקום פועל כבר שנתיים עם קהל קבוע ומתחלף, ומניף בשורה שוקקת של עיצוב ואומנות ירושלמיים.
זו העיר שכדי לעצב בה צריך להזיז כמה אבנים, להעלות על נס כמה מעצבים ולצאת להרפתקה כל פעם מחדש.
צאלה פרסמן-גרנות,
מעצבת ירושלמית
רוני לורן
וואו בהחלט חשוב שיהיו עוד כתבות כאלו . עיצוב ירושלמי