בואו נצא מנקודת הנחה, שכל האנשים בעולם טובים. כולם דואגים לנו, רוצים בטובתנו וחושבים רק על לסייע ולהקל עלינו.
אם כך תסבירו לי בבקשה, איך זה שתמיד אנשים מרשים לעצמם להתערב לנו בחיים. לא סתם להתערב. ממש להכתיב לנו, ליידע אותנו, ולתכנן עבורנו. וזה לא בנושא אחד. זה בהכל.
הרווקים בחבורה מכירים את זה, שהולכים לחתונה, וכולם מברכים "בקרוב אצלכם" או המשקיענים: "נו מה יהיה, את לא נהיית צעירה… את יודעת".
הנשואים מכירים את גרסת: "נו, מה חדש?" שבהרחבה ובתרגום חופשי ומתומצת מוודא את מצבכם לגביי רכישת בית והרחבת המשפחה. בעיקר הרחבת המשפחה.
וההורים שבינינו יזדהו עם: "מזל טוב איזה יופי זה ילד/ה. עכשיו תעבדו מהר על עוד אחד/ת שלא יהיו לבד, שלא יהיה הפרש גדול, ויגדלו להיות חברים".
ובאמת, באמת שחשבתי שאלו השיאים. אבל השבוע נוכחתי לשמוע גם: "מזל טוב על הלידה. אבל למה חיכיתם עד עכשיו לשלישית. לא חבל".
מודה שהתרגזתי ממש. בעיקר שמדובר באשה שאני פוגשת אחת לתקופה ויחסנו מתומצתים ל"שלום-שלום". כאילו… גברת, מה???
אנשים מרשים לעצמם לשאול אותנו כמה אנחנו מרויחים, לשאול כמה עלה לנו הבית, מתי נוציא תואר, מתי נתחתן, מתי נביא ילדים. ובקיצור נדמה שלעולם לא נגיע לנחלה. לפי כל הנשמות הטובות יש לנו תמיד לאן עוד לשאוף. כי אף פעם לא מספיק להם. הם שוכחים שזה שלהם… לא שלנו. ובעיקר הם שוכחים שלרוב זה פשוט לא עניינם!
ואם הם לא שואלים הם מעניקים לנו טיפים מבלי שהתבקשו. (צרפתי לכם תשובות מומלצות על הדרך) אז:
איזו אמא עם מנשא לא שמעה את המשפטים: "נח לו ככה?" ו/או "הוא נושם שם?".
תשובה: "לא נח לו, אני מחשלת אותו." ו/או "לנשום? הוא אמור לנשום במנשא?"
איזו אמא מניקה לא שמעה: "הוא נראה רעב, את בטוחה שיש לך מספיק חלב?".
תשובה: "כלום לא בטוח, אני מקווה שיש. מקסימום אין".
וכמובן כל עוברי האורח שחשים עצמם חזאים במהדורה המרכזית: "יהיה לו קר ככה, תלבישי לו משהו הוא יתקרר" או "מאוד חם היום, הלבשת יותר מידי –- הוא יתייבש".
תשובה: "תודה על הדאגה, תשאירי מספר בפעם הבאה אתייעץ לפני היציאה".
אז נכון שאפשר להשתעשע עם תשובות שנונות, אבל בעיקר אפשר להתפלל ולקוות שהתכונה הזאת תחלוף מן העולם. או שיהיו בנו הכוחות לענות לזרים תשובות מנומסות, אבל שיגרמו להם להסס בפעם הבאה לפני שמעירים. ומהקרובים לנו אפשר פשוט לבקש לכבד את הפרטיות וכמובן תודה כשנרצה עצה נבקש.
חשוב לזכור שמה שלא יודעים נשמר בפרטיות מסיבות מסוימות. ועלינו לכבד אותן כדי חלילה לא לפעור פצע שמחלים, לא להכאיב יותר ללב מדמם, לא להוציא לאור דבר שנח לו בפינה אינטימית.. אם תהיה בשורה היא תצא בסוף, וכולם ידעו מבלי לחקור ולהכאיב.
אז שנזכה כולנו להתבשר תמיד רק בדברים טובים. מבלי לשאול ומבלי לחפור – פשוט לחכות שיבואו לגלות.
הטור של מיכל: חופשת לידה, לא מה שחשבתם
ביונסה מאחורינו, גם וירג'יניה וולף
חי
שנונה מאוד