היא אחות אקדמאית ומדריכה קלינית, בת 34 ואם לתאומים, עובדת למעלה מעשר שנים ביחידה לטיפול נמרץ ילדים, המרכז הרפואי הדסה עין כרם – הכירו את פאדיה עבר פתיחה:
כאחות ביחידה לטיפול נמרץ ילדים, מתמודדת פאדיה עם ליווי של משפחות הזקוקות לתמיכה רבה ותמיד שמחה להיפרד מן הילדים העוברים למחלקות הילדים, להמשך טיפול. לעיתים מלווה התהליך דווקא בפרידה עצובה, ועל מיזם ייחודי שהקימה, לפרידה נכונה ביחידה לטיפול נמרץ זכתה פאדיה באות הנשיא.
"הכל התחיל בטלפון שקיבלתי מהרופא במשמרת לילה: יש לנו ילדה בת שלוש, חולה אונקולוגית, מצבה מדרדר, צריך לקבל אותה ליחידה". לאחר כמה דקות נכנס סניטר עם הדסי (שם בדוי), ילדה קטנה, תשושה, חיוורת, מחוברת לחמצן, בליוויי הורים דומעים המשוועים לעזרה". עמדתי מול ההורים, כואבת איתם, אוספת את כוחותיי, ממצה את היכולות והמיומנויות שרכשתי כאחות אקדמאית וטיפלתי בהורים ובהדסי בשלב הכל כך סוער של מחלתה. לאחר כיומיים, מצבה של הדסי החמיר, בצענו החייאה, נתנו תרופות חזקות וחיברנו אותה למכונת הנשמה. עשינו כל שביכולתינו, אך מצבה הלך והדרדר. בשיחה עם ההורים, הסברנו להם שמצבה של הדסי קשה על אף הטיפול המרבי שהיא מקבלת וכרגע כל שניתן לעשות זה להתפלל. בהמשך היום ותוך כדי הטיפול ניגשה אליי אימא של הדסי ובקול חלוש אמרה לי: "בכל שלוש שנותיה, הדסי ישנה בידיים שלי ואתם לקחתם לי אותה, פאדיה, התגעגעתי אליה מאד". הרגשתי שהדמעות חונקות את גרוני, לראשונה הבנתי את המשמעות האמיתית של המילה "התגעגעתי". כאב לי. שאלתי אותה: "את רוצה להחזיק אותה עכשיו"? אימא של הדסי הייתה מופתעת ולא הייתה בטוחה שאני מתכוונת ושזה בכלל אפשרי. אמרתי לה: "זה יהיה קשה ומסובך בגלל כל הצנרת והמכשירים אבל אני בטוחה שגם הדסי התגעגעה אלייך, בואי נעשה את המאמץ ואלוהים יהיה אתנו". בצעתי את כל ההכנות, הרמתי את הדסי והעברתי אותה לידיים של אימא. הדסי ואימה התחבקו מחדש לאחר ימים רבים של פרידה וגעגוע. הדמעות החמות של האם הרטיבו את הפנים התמימות של הדסי וראיתי זיק של חיוך ושלווה על פניה של האם. בחצי השעה של הקרבה ביניהן, אמה של הדסי חיבקה ונישקה אותה, לחשה באוזניה מילים מתוקות. אני עמדתי בצד בכדי לא להפריע לרגע שלהן ולאחר מכן צילמתי אותן יחד ושלחתי את התמונה לאבא, בהתאם לבקשת האם. לאחר מכן החזרתי את הדסי עם כל הצנרת ומכונת ההנשמה למיטתה.
רוצים להישאר מעודכנים?
לאחר אותה משמרת חזרתי הביתה מרוגשת, לא יכולתי להשתחרר מהתמונה שראיתי בעיני רוחי, תמונה של האיחוד המחודש וההתמזגות של שתי הנשמות יחד.
למחרת בבוקר, קיבלתי הודעה מהאם: "פאדיה, הדסי עזבה אותנו היום והלכה לשמיים עם השם. תודה על הכל, השם יברך אותך על החסד שעשית, שנתת לי להחזיק אותה בידיים פעם האחרונה בחיים. תודה תודה". הרגשתי שהתודה השנייה היא מהדסי, שנתתי לה הזדמנות להיפרד מאימה וללכת בשקט ובשלווה לעולמה. בעקבות הפרידה פאדיה הובילה את המיזם "פרידה נכונה" ביחידה לטיפול נמרץ.
ספרי לנו על מיזם "פרידה נכונה". מיזם "פרידה נכונה" היא תכנית שבמסגרתה האחיות יוצרות את התנאים המאפשרים חיבור קרוב בין הילדים החולים למשפחתם בעיקר ברגעיהם האחרונים. זוהי מתנה משמעותית שהאחיות בהדסה מעניקות למשפחות, מתנה שתישאר איתם כל החיים.
תגובות