באוגוסט 2011 נפתחה לציבור הרחב הרכבת הקלה בירושלים בהפעלת חברת סיטיפס והיא כיום מערכת התחבורה הציבורית המתקדמת ביותר בישראל ומערכת הסעת ההמונים היחידה בארץ. הרכבת מהווה עורק תחבורה מרכזי בעיר, ועבור רבים היא כלי התחבורה המרכזי אתו הם מתניידים בה. בעוד שבשנה הראשונה לפעילותה נסעו ברכבת כ- 30,000 נוסעים ביום, שנתיים לאחר מכן כבר השתמשו בה כ- 90,000 נוסעים ביום, ואילו עתה, היא משרתת מעל ל-160,000 נוסעים ביום. כל רכבת מכילה שני קרונות, שיחד יכולים להכיל בין 500-600 נוסעים ובכך היא נותנת מענה למספר גדול יותר של תושבים.
לרכבת יש ביקוש גבוה לאורך כל שעות היום, ולכן תדירותה עומדת על 6 דקות בין השעות 7:00 ל-18:00, כשזמן ההמתנה הממוצע לרכבת הוא 3 דקות בלבד. היא מקרבת אנשים משכונות העיר למרכזה, כשהזמן המרבי להגעה מתחנות הרכבת הקיצוניות למרכז העיר הוא 15-20 דקות. נתון זה יוצא מן הכלל ביחס לזמני ההגעה שקדמו להקמת הרכבת, כשהתושבים נאלצו להתמודד עם תנועה סואנת ופקקים יומיומיים.
הרכבת הקלה (צילום: באדיבות סיטיפס)
פריחה תעסוקתית
בזמן עבודות הנחת תשתיות הרכבת הקלה במרכז העיר, נפגעו הרבה בעלי עסקים שחנויותיהם נמצאות על אותו התוואי. אולם כיום, ערך הנכסים באזור עלה ורבים מהם מעידים כי הסבל והסבלנות השתלמו, ועכשיו הם קוצרים את פירותיהם ונהנים מפריחה תעסוקתית. הם מדווחים כי כמות האנשים שעוברים סביבם היא עצומה, המדרחוב נאה ושוקק חיים וניתן להגיע בקלות למרכזי המסחר. כמו כן הם מוסיפים כי יש אוויר נקי ושקט, שכן לפני עידן הרכבת, סבלו הרחובות האלה מפיח ומרעש שנגזר מהאוטובוסים והמכוניות הרבות שעברו בכביש.
כיוצא בזה, שיפרה הרכבת את מדד איכות הסביבה במרכז העיר. בתחילת פעילותה ערך המשרד להגנת הסביבה ברחוב יפו מדידה הנוגעת למצב זיהום האוויר ברחוב, ונמצא כי מאז שהחליפה הרכבת הקלה את התחבורה הציבורית הישנה, יש כ- 70% פחות זיהום אוויר באזור.
בשיחה עם עוזאל ותיק, דובר סיטיפס, הוא מציין כי "אחד מבעלי החנויות סיפר לי כי בעבר מדי בוקר נאלץ לנקות את חלונות הזכוכית של החנות שלו ברחוב יפו שהיו מלוכלכות מפיח, ואילו היום הוא כבר לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שעשה זאת".
הרכבת הקלה (צילום: באדיבות סיטיפס)
נגיש בלי כביש
השפעה חיובית נוספת שהביאה אתה הרכבת היא הנגישות לבעלי מוגבלויות. כיום, אנשים עם כיסאות גלגלים משכונות כמו פסגת זאב או שועפאט יכולים להיכנס לרכבת ולהגיע למרכז העיר בקלות, דבר שפעם היה קשה יותר. על מנת לעלות לאוטובוס צריך הנהג לרדת ולפתוח רמפה ייעודית, בעוד שברכבת הקלה, המתוכננת בצורה שתהיה נגישה לכולם, מפלס הרכבת הוא כמפלס התחנה, וזה מאפשר יציאה וכניסה מהירה ונוחה לכולם.
עוד סיפר עוזאל בהקשר זה, "אחד הדברים המרגשים שאני זוכר הוא שבאחת מהנסיעות הראשונות של הרכבת נכנסה אליה משפחה בתחנה בשועפאט. אב המשפחה היה מרותק לכיסא גלגלים עם בלון חמצן שמחובר אף הוא אל הכיסא. הם נכנסו לרכבת ואמרו שזו הפעם הראשונה, מאז שהוא נתון בכיסא גלגלים, שהוא נוסע למרכז העיר, כי עד היום לא הייתה לו את האפשרות לעשות זאת, והוא לא הצליח להתנייד באוטובוסים".
בנוסף לנגישות לנכים, מותאמת הרכבת גם לכבדי ראייה, שעבורם יש עזרים קוליים, וגם לכבדי שמיעה, שעבורם יש אמצעים ויזואליים. כל המידע מועבר לציבור הנוסעים הן בכריזה והן בכתב, ובשלוש שפות- עברית, אנגלית וערבית.
כשהושקה הרכבת נערכו לעיוורים הדרכות כיצד להתמצא במרחב הרכבת. רוב האנשים לא מודעים לכך, שבתחנות עצמן יש מרצפות מסוימות מחוספסות, והן מסמנות לעיוורים את המקום הקבוע על הרציף שבו תיפתח דלת הרכבת עם הגעתה לתחנה, ושם עליהם לחכות.
רוצים להישאר מעודכנים?
גם מרכז השירות של סיטיפס, שממוקם במרכז הקו (סמוך לתחנת הדווידקה), נגיש לבעלי מוגבלויות, אשר זכאים לקבלת תור מיידי ללא צורך בהמתנה.
הרכבת הקלה (צילום: באדיבות סיטיפס)
בשלל צבעי הקשת
"הרכבת הקלה היא מבחינתי מיקרוקוסמוס של ירושלים", אומר עוזאל, "כל מה שקורה בירושלים קורה ברכבת והפוך- לטוב ולמוטב. כשטוב בירושלים אז טוב גם ברכבת, ושקצת פחות טוב מרגישים את זה גם ברכבת. אבל בעצם מה שייחודי בניגוד לשאר התחבורה הציבורית שהייתה עד עכשיו, זה שאת כל הגוונים של ירושלים רואים ברכבת. תוואי הרכבת, שהוא לא כזה ארוך, בסך הכול 13.8 ק"מ, עובר במרכז העיר, סמוך לשכונות חרדיות וערביות. יש שם הכול – חילונים, חרדים, דתיים, ערבים מוסלמים וערבים נוצרים, מבוגרים, סטודנטים וילדים. מה שנחמד זה שהכול עובד באופן מאוד טבעי ועל מי מנוחות. כולם נכנסים לרכבת ויכולים לשבת אחד ליד השני, ולאחר מכן לצאת בתחנה שלהם. אני לא זוכר שראינו את זה קודם לכן בתחבורה ציבורית. אז כל אחד היה נוסע באוטובוס שלו ואילו ברכבת כולם נוסעים ביחד. גם העובדים שלנו מייצגים את כל גווני החברה, בדיוק כמו הנוסעים".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מתפייט הדובר… את מי מענינים הגיגיו? הרכבת הקלה פרויקט מדהים והזכויות להצלחתו מגיעים ליוזמיו ראש העיר אולמרט ואנשיו שבמשך עשור תיכננו תיקצבו ולמעשה הוציאו את הפרויקט לפועל. עבודות ההקמה אחרי תקופתם היו מופת של איוולת ציבורית ואיכות התפעול היומיומי עלובה עד שלמדינה לא נותרה ברירה אלא לפצות את סיטי פס בסכומי עתק ולהעיף את החברה מפעילה מהעיר נקווה שהמפעילים החדשים יעניקו לירושלים את השירות הראוי לכולנו.