אז נעלמתי לשלושה שבועות. הנסיבות תודה לאל טובות. בשעה טובה המשפחה גדלה והצטרפה אל החבורה נסיכה חדשה.
ביליתי מספר ימים לא מבוטל בשערי צדק, ומספר רב של שעות קסומות בחדר לידה, ובסוף הגברת הגיעה ביום השואה. בהתחלה קצת התבאסתי על התאריך, מודה. ואז הבנתי שזה הניצחון הפרטי שלנו ותשובה לכל הזוועות שעברו יהודים לפנינו בשואה. #עםישראלחי.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- הזירה של אתר "כל העיר"
ויתרתי על הפינוקים של בית החולים (ובאמת שהתפנקתי שם) והשתחררנו לבית. מאז אני עסוקה ברענון: רענון נהלי הנקה, רענון נהלי החתלה, רענון סטריליזציה, מעקב תזונה, מוצצים וכמויות פליטה. או בשם הקסום של התקופה "חופשת לידה".
ובאמת, ביננו, מי ה&%^* שבחר את השם המופלא? ראשית, זה בכלל לא מרגיש אחרי לידה. זה בעצם הריון שעבר לגור על הבטן במקום בתוך הבטן.
החודש הראשון מרגע הלידה, משמש את הקטנים להכיר את העולם, והם לא באמת מעוניינים להתרחק מאיתנו. אז אנחנו מוצאות את עצמנו הולכות עם הרכש החדש לכל מקום. לאכול, לשתות, לישון ואפילו לפיפי.
אין ספק שצריך למצוא שם מדוייק יותר לתקופה הקסומה הזאת. אולי "חודש עשירי – אינסייד אאוט". אבל ממש ממש לא, חופשת לידה.
חופשה היא מילה שמתחברת לנו עם מנוחה, ארוחות טובות, שירות חדרים והמון פינוקים. בפועל, חופשת לידה היא זמן שבו לשינה אין מה להציע לנו, אנחנו אוכלות "על הדרך", דברים מהירים וקלילים שנספיק לסיים לפני שניקרא שוב ליורשי העצר החדשים, הכל סביבנו בכאוס כי אין לנו כוחות או דקה פנויה לעצמנו או בכלל להספיק דברים, ופינוקים אלו חיבוקים שהילדים הגדולים מעניקים לנו בזמן אפיסת כוחות, וארוחות שאמא וחברות שולחות כדי להקל במטלות.
אז בפעם הבאה שתחשבו חופשת לידה, תריצו לעצמכם בראש, חודש עשירי של הריון זה כבר יכניס אותכם לפרופורציות.
אבל… אם נתעלם מהמינוח המטופש, ונתמקד פשוט בתקופת ה"אחרי לידה" נוכל לומר תודה על הטוב שזוכים בו.
לידה היא מתנה לנשמה ולמשפחה. לאמהות שסחבו חודשים בחרדה גדולה, לזוגיות שמקבלת עוד חיזוק לאהבה שלה, למשפחה המתרחבת ומביאה אור לביתה.
ובעיקר, לידה אינה מובנית מאליה. היא נס. מתחילת ההריון ועד הבכי הנכסף בחדר הלידה. נס.
אני מאחלת מכאן לכל אשה בעולם, שליבה מחכה כבר לבשורה, להתעגלות, לבכי, שתזכה להתבשר עוד השנה, ולחבק בידיים מלאות את הנס הפרטי שלה.
תגובות