למה אני רצה בלי מוזיקה?
כשהתחלתי לרוץ אי שם בשנות ה-90 היה את הווקמן. מכשיר קטן, ועם זאת מסורבל, שמכניסים אליו קלטת עם סליל. זוכרים? מי שמכיר אותי יודע שאני חולה על מוזיקה ומרבה בהאזנה אליה.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- הזירה של אתר "כל העיר"
פה ושם התנסיתי בריצה עם מוזיקה והחלטתי שזה ממש לא בשבילי. הרבה פעמים בהקשר זה שאלו אותי בפליאה את השאלה הבאה 'את לא משתעממת?' אז התשובה היא – ממש לא! באיזה מקום אני מרגישה שיש לי מספיק רעש בראש, כזה שיכול למלא לי ריצה שלמה. כן, אפילו ריצת מרתון.
כיום הרגעים השלווים ביותר שלי ביום הם אותם הרגעים שאני יוצאת מהבית, הגדוש בצעקות של ילדים ורעש של מכונת כביסה ומדיח כלים, אל תוך מסלול הריצה הקבוע שלי, שכמעט אינו עובר בשטח עירוני, אלא בשביל קסום וירוק ברובו. צריך להוקיר ולנצור רגעים כאלה בתוך שגרת היום הקדחתנית שלנו.
בשביל רצות ורצים שונים קצב הביטים זה מה שמניע אותם ונותן להם את המוטיבציה והקצב לסבול את אימת הקילומטרים.
אני מכבדת את זה לגמרי.
אבל, עצרו רגע, או יותר מדויק – תורידו רגע את האוזניות – האם ניסיתם פעם לרוץ ללא מוזיקה?
5 סיבות למה אני רצה ללא מוסיקה:
- קצב הנשימות – אחד הדברים שהכי הפריעו לי כשרצתי עם מוזיקה הוא שלא יכולתי להאזין לנשימות שלי. הרגשתי שחלק מהקשב החשוב הזה מתערער בעקבות המוזיקה שהכתיבה קצב שונה לחלוטין. פתאום קצב קל נראה לי קשה בעקבות קצב מהיר של מוזיקה. זה ממש שיבש לי הכל.
- סכנה בטיחותית – כשאתם חוצים כביש או נמצאים בשטח מבודד עליכם להיות ערניים וזהירים. יש מספיק סכנות בדרך גם כשאתם ללא אוזניות חוסמות שמע.
- חושים מחודדים – בריצה כל החושים במצב שיא בעקבות ההורמונים הרבים שמשתחררים לתוך המערכת שלנו. אני מרגישה שכל צליל מבחוץ שאני שומעת משפיע עלי יותר, כל מראה יפה יכול לרגש אותי וריח נעים של פריחה חודר אלי ומעורר אותי ממש כמו כוס קפה. רעש של מוזיקה רק ממסך את כל זה.
- מדיטציה – ריצה היא מונוטונית. צעד אחר צעד. נשימה אחר נשימה. אני קוראת לזה מדיטציה בתנועה. הרגע שאני הכי אוהבת בריצה הוא שהרעש בתוך הראש שלי נרגע ואני מחוברת רק לקצב הרגליים.
- מספיק עם הטכנולוגיה – תנו לגוף שלכם לעשות לבד את מה שהוא יודע הכי טוב. השאירו את כל המכשירים הטכנולוגים בבית והתנתקו לרגע מהכל. ממילא אנחנו כבר מכורים לטלפון הנייד, שמסיט את תשומת ליבנו ברוב שעות היום. מגיע לכם גם רגע של שקט. החיבור היחיד שאתם צריכים הוא החיבור לעצמכם.
רותי זינדל-אוכמן,
מאמנת ריצה מקצועית בירושלים והסביבה,
בעלת תואר ראשון בחינוך גופני מוינגייט,
רצה ואמא לשלושה מתוקים.
תגובות