כמויות של סבלנות וסובלנות, לצד הקשבה עצומה ויכולת לחדור לנפש של המתאמנים שלה, אפשרו לחדוה סגל לבנות קליניקה מגוונת ולפתח גישה המבוססת על משלים ומטאפורות. גישה זו מקרבת את המתאמנים שלה לעצמם ומראה להם בדרך חדה את המסרים והתובנות שאותם באו ללמוד.
חדוה בוגרת מכללת דוד ילין, אוחזת ברזומה של תעודות והתמחויות מגוונות בתחומי האימון האישי והנחיות קבוצתיות ממכללת גישות, ומתמחה בטיפולי NLP (ניתוב לשוני פיזיולוגי). עם השנים והניסיון שצברה פיתחה חדוה גישת טיפול משלה, ועודנה מפתחת – גישת "המשלים". חדוה בת ראשונה למשפחה חרדית מרובת ילדים. גדלה באשדוד ועלתה חזרה לירושלים לאחר שחזרה בשאלה.
איך התחיל הקשר שלך עם העולם שמחוץ לעולם החרדי?
"קראתי. קראתי הרבה מאוד. מאחר שאני בת למשפחה חרדית, הספרייה העירונית היתה מחוץ לתחום, אבל לאחר תחנונים הסכימה אמי לאפשר לי להחליף ספרים בתנאי אחד: שאעטוף את כל הספרים כדי שלא יראו מה אני קוראת. מכאן התחיל תהליך של היכרות עם עולם אחר, שבסופו חזרתי בשאלה בגיל 18. הייתי הראשונה במשפחה שאמרה שהיא צמאה לעולם".
איך את רואה את משמעות הקאוצ'ינג?
"'אין אנו מחדשים דבר – דרכנו רק להאיר את החבוי בכל אחד ואחת מאיתנו' (ציטוט של הרבה מקוצק). אני יוצאת תמיד מנקודת הנחה שהמתאמנים שלי יודעים הכי טוב על עצמם ובתוכם טמונה התשובה לכל שאלה. אך רבים בעולם אינם מוצאים את התשובה וכאן אני נכנסת לתמונה. התפקיד שלי הוא לשקף להם בבהירות את מצבם, לחדד את היכולות שלהם ולהראות להם זוויות ראייה חדשות ומגוונות שהם לא ראו עד כה.
כל אחד ואחד שמגיע אלי הוא שונה ומיוחד, ושום אימון לא יחזור על עצמו בקליניקה באותו האופן. אני מאמינה בייחודיות הזו ותמיד מתאימה כלים שונים ומדוייקים לכל אחד. לפעמים אני אפילו מוצאת את עצמי משנה כלי, או יוצרת כלי חדש, תוך כדי תנועה במיוחד לאדם שמולי. אחד הדברים החשובים בעיני הוא החיבור ביני לבין המתאמנים. בעיני קשה, ואף בלתי אפשרי, לעבור תהליך משמעותי, אם אין את אותו חיבור אמיתי בין המאמן למתאמן. אם אני מרגישה שהחיבור והשיטה לא נכונים לו, או שאני קולטת סימנים מסוימים שמצריכים איש מקצוע אחר, אני אפנה אותו למי שצריך".
צילום: אבי קליין
האם יש "משל" שמנחה אותך עם כל מתאמן?
"אין משל או מטאפורה שמתאימים לכולם, אבל אתן דוגמה אחת שנוגעת בהרבה מאד אנשים: רבים מגיעים אלי חסרי ביטחון כשהם יושבים על הכיסא מולי באי נוחות ובתחושה של חוסר אמונה עצמית. אני אומרת להם שהכיסא הזה הוא בעצם משל של החיים שלהם. אני מסבירה להם שישנם אנשים שיושבים דרך קבע על קצה הכיסא ואומרים לכל האחרים "שבו אתם קודם ואנחנו נסתדר, מקסימום נעמוד…." אנשים אלה אינם מעריכים את עצמם. לא תופסים את מקומם ושמים תמיד את האחרים לפניהם. החשוב הוא לשבת על הכיסא של החיים עד הסוף, להתרווח, להישען, לדעת שאנחנו נמצאים כאן בעולם בזכות ולא בחסד. מגיע לנו. המשל הזה גורם לכל כך הרבה אנשים ללמוד לתפוס את מקומם ולהרגיש ראויים".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך את מתמודדת עם סיפורי חיים קשים של מטופלים?
"אני לחלוטין לא לוקחת איתי מטענים של מתאמנים, אסור בתכלית האיסור. אם אני רוצה להיות מאה אחוז בתהליך איתם ולתת את כל כולי, אסור לי לאבד את השליטה על האימון, לכן אני יודעת היכן לשים את ה'קאט'. עם הזמן אני גם יודעת באילו טונים נכונים להשתמש ואיך. כדי להעניק אימון יציב אני צריכה להיות יציבה בעצמי, לפיכך אני מקבלת לא יותר מארבעה מתאמנים ביום, וזאת בשביל לשמור על אוזן קשבת ולא ליצור כובד על אף אחד מהצדדים. אני מאמינה שייעודי הוא להיות מאמנת ואני מתעקשת לקרוא להם 'מתאמנים'. הם אינם מטופלים ולא קליינטים, כך שני הצדדים מבינים את מעמדם זה מול זה ומגיעים להצלחה בתהליך".
איפה את רואה את עצמך בעתיד?
"מתמידה בהתפתחות. יש בי רצון להכיר עוד עולמות של אנשים, כל אדם בעיני הוא עולם ומלואו, לשמוע עוד סיפורים, לעזור ולפתח עוד כלים חדשים ומיוחדים. במקביל להפעיל סדנאות ולהמשיך לעבוד על הרצאות מגוונות שמשקפות את העבודה והגישה הייחודית לי. זהו אתגר שממלא אותי בשמחה ובסיפוק".
מה הטיפ שלך למי שרוצה להתחיל אימון מסוג זה?
"חיבור. ביפן כשנשבר כלי חרסינה עדין, יפה ושברירי, לא זורקים את החתיכות אלא מקבלים באהבה, אוספים כל חלק וחלקיק ומחברים חזרה בדבק עשוי זהב, מה שיוצר בסוף כלי ייחודי ומיוחד פי כמה. השברים קיימים בכולם וזה בסדר. ומה הלאה? קדימה והלאה! התקדמו!".
טלפון: 054-6663604
אתר: hedvasegal.co.il
פייסבוק: חדוה סגל אימון אישי
מייל: [email protected]
תגובות