הפושים שהתחלתי לקבל במכשיר הטלפון הנייד שלי, ובאו בזה אחר זה, לא יכלו להשאיר אותי אדיש. שנייה לפני שצללתי לתוכם, חשבתי שאולי מדובר שוב, באיזו תקרית מדאיגה בצפון, אבל מהר מאוד התחלפה לה הדאגה ב"יש" אחד ארוך.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
כשפתחתי את כל אתרי החדשות ואת ההודעות הפרטיות שממשיכות להציף, הבנתי שוב, ושוב ושוב, שדויד, אחי הבכור, הנערץ והאהוב, הוא חתן פרס ישראל לספרות, בשנת ה-70 למדינת ישראל.
הטלפון הראשון היה כמובן אליו, אבל דויד היה "במקרה" בממתינה. מיד עברתי להתקשר להורינו שנמצאים בדיור מוגן בעיר, וגם שם צפצוף הממתינה חזר על עצמו. בעודי מניח את הנייד, ומניח במקביל ש"החתן" מתקשר לבשר להוריו, צלצל אליי, לא פחות ולא יותר מאשר חתן פרס ישראל לספרות, "דויד", שבשבילי היה ויישאר תמיד "דודי" הפרטי שלי.
דויד גרוסמן (צילום: רויטרס)
"ניר, (והוא בדרך כלל קורא לי אחי) שמעת את זה? אתה כבר יודע?". כן, השבתי. "איך ידעת?" הוא תהה, והסברתי לו מיד היכן תפסו אותי ההודעות על זכייתו, והוא סיפר לי על השיחה שקיבל משר החינוך נפתלי בנט. מודה שהתענגתי על הדברים שאמר לו, ואני מקשיב לקולו, שומע את האושר שלו, וכל כך טוב לי לשמוע אותו שמח, מקבל הכרת תודה ענקית על מפעל חייו, שרק הולך ומתהווה, פרי עמלו מזה חמישה עשורים.
רוצים להישאר מעודכנים?
"שריינו לכם את מוצאי יום העצמאות", הוא אמר לי לפני שסיימנו, והתרגשתי שוב, מעצם העובדה שיחד איתו ועם רעייתו מיכל, שהפרס הזה שייך גם לה, יחד עם הוריי האהובים מיכאלה ויצחק, אהיה שם ביחד עם אשתי מירי, כדי לראות אותו עולה לבמה, מקבל את הפרס הכל כך יוקרתי, הכי יוקרתי שיש במדינת ישראל, וסוף כל סוף, אחרי פרסים רבים ויוקרתיים שקיבל בחו"ל, ואחרי שבארץ זכה בין היתר בפרס ספיר ובפרס א.מ.ת, יזכה הסופר הכי ישראלי שיש, הכי אוהב מדינת ישראל שקיים בעיניי, ב'דבר האמיתי' ויקבל גם בארץ את החותמת הסופית שהוא כה ראוי לה, על שנים רבות של כתיבה עשירה, רהוטה, שנונה, מרגשת, נשגבת, בלתי מתפשרת, עוצמתית, חווייתית וייחודית, ששייכת לטוב שבסופריי ישראל. ולמענטש הכי גדול שהכרתי מאודי, שלמזלי הגדול הוא גם אחי.
ניר גרוסמן.
יעלה גדעון
כבוד גדול לעיר ירושלים שיש בה אנשים גדולים ומיוחדים המביאים לנו גאווה רבה.