לאבא שלי יש בסטה בשוק מחנה יהודה, מה שמעניק לי סוג של מעמד אצולה בקרב ירושלמים מביני עניין. למרות השנים, שחולפות מהר מדי בעודי חיה במרכז, חבל הטבור שלי עדיין קשור לירושלים, זו העיר שלי. תמיד הייתי רכושנית כלפי 'הירושלמית' שאני.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- ליאת צדקיהו: "היה קשה, אבל בסוף פרצתי את תקרת הזכוכית"
(מימין) בועז צדקיהו וירון צדקיהו, אביה של ליאת צדקיהו (צילום: אתי נמיר)
הזיכרונות שנותרו מהילדה הירושלמית שהייתי, שהבריזה מבית הספר ו"ירדה לעיר" לשתות שוקו בארומה, לאכול סנדוויץ' בריפרף, לרדת ולעלות את רחוב הלל, עדיין רשומים בי חזק. נדמה שמאז הכל שינה צורה, גם המבט שלי שכבר אינו נאיבי כבעבר וגם המציאות ברחובות. אולי זה תמיד היה כך, פשוט אני הייתי הנאיבית?
ליאת צדקיהו (צילום: אתי נמיר)
אחי הקטן שלח השבוע בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית סרטון שמתאר את דרכו מבית הספר הביתה. אותו מסלול שאני הייתי עושה, שבזיכרוני מלא בריחות טובים של אפייה, בריח של גשם, בטיפוסים שונים, חמים ואכפתיים. פתאום אני רואה את עצמי דרך אחי הקטן, שהולך בין ערימות הזבל והארגזים, שחוסמות נתיבי תנועה. והריח, הו הריח שהוא תיאר, מעניין אם זה ריח שמספיק כדי לשכוח שברחובותיה של ירושלים צעדו פעם ענקים, כמו דוד המלך. ואיפה כל הקסם הזה מתרחש? בשוק מחנה יהודה. שוק הדגל של העיר, לא אגזים ואומר של המדינה כולה.
הררי האשפה ברחוב אגריפס, השבוע
זה גורם לי לחשוב שביום יום אני פחות מעורבת במה שמתרחש סביבי. אני שומרת על הבועה הקטנה שלי, אולי כדי לשמור על שפיותי. אנחנו לא מתעסקים מספיק בזה שים המלח הולך ונעלם או שיש מלא חתולי רחוב מסכנים בקור, אף אחד לא חושב על השכן שלו בבניין שיושב שבעה ולא מגיעים לנחם אותו מספיק אנשים. אנחנו מתעוררים רק כשזה מגיע לפתח ביתנו, למשפחה שלנו. השוק זה המשפחה שלי.
שוק מחנה יהודה (צילום: ארנון בוסאני)
רוצים להישאר מעודכנים?
אני לא יודעת מי עומד מאחורי זה ולמען האמת זה גם לא מעניין אותי. מעניין אותי להתעסק בלמה. למה אנחנו הישראלים מזלזלים בעצמנו. האם המזרח התיכון מחייב אותנו לשרוד עד כדי שאנחנו לא דואגים לדברים הכי חשובים?
העיר, שכולם רבים עליה, שהמונים נפלו בשמה, היא העיר המטונפת בעולם. אני יכולה לדמיין את אלוקים צוחק עלינו מלמעלה ואומר: תמשיכו לריב, אתם עושים שטויות, זה לא משנה באיזה צד אתם, קודם תנקו! תנקו את הלב מבפנים, תעשו סדר במחשבות החשוכות שלכם, את הקנאה וצרות העין השליכו לפח. תנקו. עד אז אני אזרוק עליכם זבל! זבל בכמויות מסחריות, זבל בין איש לרעהו, בין העירייה לסוחרים, בין מדינה שלמה לבין עצמה, וכאשר יום אחד תתעוררו ותבינו מה באמת חשוב, רק אז יהיה פה נקי.
(צילום: נועה פישפילד)
ליאת צדקיהו,
זמרת, שחקנית, אמנית
הגוף בתל אביב, הלב והנשמה בירושלים.
דן
עוד תל אביבית שתטיף לנו. עלוב.