סרן חיים אלסטר, בן 26, מקטמון, נפצע קשה במבצע צוק איתן, לאחר תהליך שיקום – החודש הוא חזר לשטח כמ"פ טירונים בחיל ההנדסה, ולמעשה לאותו גדוד שבו שירת במהלך מבצע צוק איתן.
אלסטר, נשוי פלוס תינוקת בת ארבעה חודשים. התגייס במרץ 2011 לגדוד 603 בהנדסה קרבית של חטיבת השריון. במהלך מבצע צוק איתן שימש כמ"מ. לאחרונה הוא סיים תואר ראשון מטעם צה"ל במכללה לפיקוד טקטי, מסלול שמכשיר אותו לתפקיד מ"פ. החודש הוא החל להיות מפקד פלוגת טירונים באותו גדוד – 603, חטיבה 7.
במהלך התקרית בצוק איתן, ביום 25.7.14, שבה אלסטר נפצע קשה, נהרגו שניים מחייליו – הלוחמים – סמ"ר עמית יאורי ז"ל, בן 20 במותו, שנולד בירושלים והתגורר במרכז העיר, וסמ"ר גיא בויילנד ז"ל מגינוסר, בן 21 במותו.
"ביום התשיעי ללחימה, שעה לפני כניסת השבת", משחזר אלסטר בשיחה עם "כל העיר" את רגעי המלחמה, "הייתי עם החוליה שלי, שהייתה מורכבת מארבעה חיילים בשכונות באזור מצפון לרפיח. המשימה שלנו היתה לחפש מנהרות, הלכנו רגלית. שמענו בקשר שהיתה היתקלות והיו יריות. גיא בויילנד ז"ל, שהיה חייל בפלוגה שלי נהרג. רצנו לאזור שבויילנד היה בו כדי לעזור. נשענו על בית מסוים, ומשם ירינו, אבל מחבל שהתחבא בבית הזה הפתיע אותנו מהצד וירה בסמ"ר עמית יאורי ז"ל. הוא גם ירה בי מטווח של ארבעה מטרים – חטפתי שלושה כדורים. שניים ברגל, רסיסים וכדור אחד בכתף שיצא מהגב, פגע לי בעמוד השדרה ובריאות. נפצעתי קשה ופינו אותי במסוק".
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
איך ממשיכים לתפקד כשאתה רואה את החברים שלך ללא רוח חיים?
"אחרי שנפצעתי יריתי חזרה לעבר המחבל, לא הצלחתי להרוג אותו. מי שהרג אותו זה מפקד הטנקים שהגיע לשם, יריתי בצורה אינסטינקטיבית. ככה אנחנו מתאמנים. אתה פועל על אוטומט. אתה לא באמת חושב ברגעים האלה. כלום לא עובר לך בראש. המחשבות באות אחר כך".
"אני לא אומר שפעלתי בצורה טובה", אומר סרן אלסטר, "עשיתי את המינימום שנדרש מקצין. האם פחדתי? כולם מפחדים. השאלה היא אם אתה פחדן. לפני המלחמה פחדתי לבוא להורים שכולים ולתת להם תשובות. למה הבן שלהם לא חזר. כששמענו בקשר על ההיתקלות ישר רצנו לשם, אני לא זוכר מחשבה אחרת שעברה לי בראש, ככה זה עובד".
ואחר כך, איך מתמודדים?
"אני מעביר הרבה הרצאות. העברתי הרצאה בפני חניכי קורס מ"כים של חיל ההנדסה, וגם בפני תלמידים בבתי ספר. זה עושה לי טוב לדבר על זה. אין יום שעובר ואני לא חושב על זה בכל מיני וריאציות. לפעמים אני חושב 'איך הייתי יכול לפעול יותר טוב?', לפעמים יש רגשות אשם ולפעמים גם הרגשה טובה שפעלתי בסדר. עמית יאורי היה הסגן שלי, יש לי געגועים לעמית, אני חושב עליו הרבה. עמית היה באמת גיבור. הוא הלך אחרי".
"אני עובר תהליך עם עצמי ואני חושב שזה תהליך בריא ותקין", חושף סרן אלסטר. "עשיתי הפקת לקחים באירוע הזה ולמדתי המון גם ברמה המיקרוטקטית. הלקחים שלי בעיקר צבאיים. ברמה הפיקודית החוליה שלי הלכה אחרי, אני הובלתי אותם".
- רב"ט אלן סטיילזר: "החיילים בבסיס הפכו להיות המשפחה שלי"
- האהבה המרגשת של החיילים סמנתה ומייקי מהמושבה
- הלוחמת אלמוג סרצ'י: מהפנימייה לעבריינים צעירים לתאג"ד
כמה זמן היית בתהליך שיקום?
"הייתי בבית חצי שנה, עם פיזיותרפיה וטיפולים. ואחרי זה התמניתי לקצין מבצעים שזה תפקיד שלא דורש מאמץ פיזי, ואחרי זה עשיתי את התואר. עד היום אני סוחב איתי כאבים, ועם זה מתמודדים ועם הפן הרגשי אני מתמודד. אני לא מתעלם מזה. דיברתי על זה המון עם אישתי. אני חי את זה ואני בקשר טוב מאוד עם המשפחות השכולות. החודש, בפעם הראשונה מאז צוק איתן אני עולה על ציוד, ויהיו לי חיילים, כמ"פ טירונים".
איך זה מרגיש?
"זה מרגש אותי מאוד ואני מאוד שמח שזה קורה. היו לי הרבה דילמות האם להמשיך בצבא. גם ברמה הפיזית, כי לא ידעתי איך אני אתפקד. אבל בשורה התחתונה אני מאוד שמח שזה קורה. רציתי את זה. אני מבין שזה הייעוד והשליחות שלי בשלב הזה".
מה אתה מאחל לעצמך?
"אני מקווה להיות אבא טוב. אני מקווה להיות בעל טוב, כי אישתי פעם ראשונה מאז החתונה, לא תראה אותי הרבה. אני מקווה שאני אהיה מ"פ טוב לחיילים שלי ולסגל שלי ולממונים עלי. נקווה שלא תהיה מלחמה, אבל אם תהיה אנחנו נהיה הכי טובים שיש".
תגובות