קוראים לו "יודה" – סיפור ירושלמי לזכרו של יהודה אסלן ז"ל

יש בירושלים איש אחד קוראים אותו יודה. האמת היא ששמו האמיתי כפי שנקבע ע"י הוריו הוא יהודה, אך, עצתי לך אם ברצונך לזכות בתשומת ליבו קרא לו יודה ולא יהודה שהרי בשם זה, ולפעמים בתוספת המילה "מר", יקראו לו כל אותם טיפוסים אפלים שטוב יעשה אם ישמור מרחק רב מהם ואף יברח למשמע קולם, כיוון שבשם "מר יהודה" יקראו לו כל אותם גובי מיסים, פקחי רשות, אוכלי חינם או מוכרי אשליות שכל כוונתם הוא לעשוק את כספו לטובתם האישית.

יודה, הוא צאצא לשבט מפורסם וידוע בשם "שבט האסאלאנים". שבט ענק שבניו פרוסים בכל רחבי תבל ובכל מדינה הנמצאת על הכדור ומכאן שכולם קשורים בקשר משפחתי וכולם מכירים את כולם. בני שבט ה"אסאלאן" ידם בכל מלאכה ומקצוע שרק תוכל להעלות על הדמיון: מאלפי נמרים, קוסמים, מחפשי זהב, מורים, חוקרים, רופאים,מגידי עתידות, ועוד מקצועות כהנה וכהנה כיד הדמיון.

אך, לכולם יש דבר אחד משותף : אוכל .

יהודה אסלן ז"ל

כל אחד מבני שבט האסאלאן ידו באוכל. צולים, אופים, מטגנים, מבשלים, מקפיצים, טוחנים, בכל צורה ובכל דרך גברים כנשים – אוכל, אבל, אוכל ברמה ובטעם שהזיכרון נשאר להרבה שנים. נראה לי שזה חלק טבוע ב-DNA של השבט ומקורו עוד בימי קדם, אך עם השנים הלך והשתבח לעילה ועילה.

ליודה, יש חברים, ליודה יש הרבה חברים, ליודה יש הרבה מאד חברים, יותר מה"יונים של מוריס" עפ' מתי כספי – הרבה מאוד חברים. ליודה יש חברות, ליודה יש הרבה חברות, ועם כולן זה חיבוק ונשיקה ומילה טובה והשטף של החברות בלתי נגמר עד שלפעמים זה מעורר קנאה מסויימת. וזה, לא רק בארץ הקטנה שלנו זה ממש בכל מקום בעולם, במקומות שאתה מכיר או שמעת עליהם רק באגדות ובסיפורי מסע מרתקים. המעניין הוא שיודה נמצא בקשר עם כל החברים כמעשה שגרה, כמעט קשר יום יומי בין אם בארץ ובין אם בחו"ל וכולם מעודכנים וכולם יודעים והוא יודע הכל עליהם וכל מה שקורה איתם ממש, כאילו זה דבר שבשגרה.

ועכשיו, כשבמילים מועטות יש לך איזה שהוא מושג קלוש מיהו יודה, ודאי תשאל את עצמך מדוע אני מטריח אותך בסיפור הזה? והנה המעשה:

פעם, מזמן, כשירושלים הייתה ירושלים וזה לפני שירושלים נהייתה רמות, גילה, ארמון הנציב וכו'… ירושלים היתה ירושלים האמיתית. לפני שירושלים נהייתה "עיר שחוברה לה יחדיו" אך לא בדיוק התחברה – (כנראה שהדבק לא היה מסוג מעולה, כנראה כמו הדבק של הבולים של הדואר שלאחר שאתה מלקק אותם על מנת להדביק למעטפה, הטעם הוא איום והדבק לא משהו. ותמיד יש הסיכוי שזה לא נדבק. כנראה שזה הדבק של ירושלים "חוברה לה יחדיו").

ובכן, ירושלים, היתה בעיקר, ירושלים של ה"משולש" יפו, בן יהודה, קינג ג'ורג' : טעמון, קפה אלסקה ופפרברג. גם מקומות הבילוי הליליים היו מעטים אבל מאוד מאוד יחודיים. היה לנו את פינק, היה לנו את מאי-בר, לה-בל, סרמלו ("מורי ורבי"), פוספוס – זהו בעיקרון. אבל בראש כל אחד מהמקומות עמדה אישיות בלתי נשכחת, דייב רוטשילד-בפינק, ברוך יוסט- במאי-בר, אבי זגורי -לה-בל, יהושע קופרשטוק בפוספוס וסרמלו שזה סיפור אחר – שמה כבר לא נאמר עליו. ואנחנו – שהיינו צעירים, תוססים, ועניים, היינו יושבים ומקשיבי פעורי פה ואוזניים לסיפוריהם של דייב רוטשילד וברוך יוסט, על עולם מופלא של אוכל ומשקאות ואנשים ומקומות.

וכמו שאלי גיל "הגדול" מתחיל בסיפור כך גם סיפור המעשה : "יום אחד- היה לילה". ובאותו לילה כמו בסיפור ההגדה של פסח ישבו בשעות הקטנות של הלילה כמה מחכמי ירושלים ודנו בתיקון עולם. השעה היתה מאוחרת- או מוקדמת, שאלה של איך אתה מסתכל על השעון, המקום היה המקום של דייב רוטשילד-פינק, אדי האלכוהול עברו מזמן את בנין קולנוע תל-אור (שכבר לא קיים) ובין היישובים היו כמה מדמויות הלילה של ירושלים של אז (לפני שחוברה לה יחדיו) ברוך יוסט- איש מאי-בר; דייב, ג'רי מערבי-ששמו האמיתי הוא אליהו אך בנעוריו הוא דמה כל כך לג'רי לואיס שכך נדבק לו השם ג'רי ואף אימו נהגה לקרוא לו בשם זה; איצקו נויימן- שהיה שחקן כדורסל בהפועל ירושלים ונודע בגובהו ויופי מראהו; עבדכם הנאמן, וכמובן "יצחוק"-המלצר המיתולוגי של פינק שתמיד היה לבוש בחליפה ועניבה ושהיו בו כל גינוני המלצרות המקצועית שהיום לא תמצא כמותם. כרגיל, דייב וברוך הפליגו בסיפוריהם על ארצות רחוקות מאכלים נדירים ומשקאות ייחודיים שרק הם ידעו את מקורם ותוכנם. ואז , אולי מתוך "הארה שמיימית"  (בירושלים זה קורה) שאלתי את דייב את שאלת השאלות. "תגיד",אמרתי לו , "שועי עולם באים אליך, סועדים על שולחנך, פוליטקאים, אנשי ממשל, קציני צבא, משטרה, שרותי ביטחון, קרימנלים, נהגי מוניות, עובדי עירייה – ולכולם כולם יש לך תמיד את המילה הנכונה, החיוך הנכון, המשקה ומנת האוכל החביבה עליהם וכאילו אתם מתראים כל כמה שעות או שאפילו אינכם נפרדים – עד כדי כך אתה מכיר, יודע, ומשתתף עם כל אחד מהם בשמחותיו או חלילה במכאוביו- איך זה יתכן? שאלתי, "לכולם כולם יש לך מקום באישיות שלך וכולם חוזרים אליך כגלים המתנפצים לחוף ומשתתפים איתך בכל קורותיהם?".

שתק רגע, דייב – לקח לגימה גדולה, שקט היה בחדר ואמר : "אני במקצועי IN KEEPER. מה זה? שאלתי, ואז הוא פרט : "מילולית התרגום הוא פונדקאי, וזה מקצוע מכובד ביותר שדורש ממך המון. ראשית, צריכה להיות לך האישיות והאופי ובראש ובראשונה, לאהוב אנשים מכל סוג צבע ורקע – לאהוב אותם על אמת ולא בהצגה או מילים נבובות שאין בהן כל תוכן.

"שנית- אוכל טוב וטעים שאנשים יאהבו לאכול אותו פעם אחר פעם ותמיד יהיה ערב לחיכם. שלישית – אלכוהול-טוב, טעים ובמידה המתאימה, ובמשקה המתאים לכל אדם. ומעל לכל, חכמת חיים ולדעת להקשיב לכל אדם בין אם זה נוח לך או לא, ואם יש לך את כל התכונות האישיות, ויש לך את המקום המתאים ובמידה רבה גם ניסיון – תצליח להיות פונדקאי טוב או כמו שהיה ידוע בעבר הרחוק IN KEEPER ". אמר ושתק. ולנו נשאר רק לעכל את דבריו.

השנים חלפו, ירושלים חוברה לה יחדיו, נגמר סיפור "המשולש". עם הזמן, דייב רוטשילד, ברוך יוסט, אבי זגורי, קופרשטוק, ראול, סרמלו עברו מהעולם הזה לעולם שכולו טוב והשאירו אותנו רק עם הזכרונות והגעגועים.

אמרתי לעצמי לאורך השנים, זהו, נשארנו בירושלים כיתומים ללא אף פונדקאי אחד. האמת היא שכמעט השלמתי עם העובדה הזו. אך, מפעם לפעם התעורר הגעגוע.

מסעדת לינק (מתוך דף הפייסבוק של המסעדה)

עד שלפני מספר שנים יצא לי להכיר את יודה. יודה היה בעלים של מספר מקומות מאכל ובילוי בירושלים. כיום הוא מרוכז בעיקר במקום בעל אופי מיוחד מאד של מזון, שתיה ומעל לכל, מקום מפגש לכל אלו שמכירים את יודה וכמו שכבר אמרתי לך יש המונים כאלו.

"יום אחד-היה לילה", הלכתי למקום של יודה לכוסית אחרונה – של לילה.

נכנסתי, המקום היה הומה אדם, מוסיקה, אוכל, עשן, אלכוהול-שמחת חיים. אנשים מכל קצוות החיים פוליטיקאים, עו"ד, רופאים, פקידים, תקשורת, נהגים, בקיצור ממש הכל מכל. החיבוק של יודה כשנכנסתי כבר אמר הכל, ושניה לאחר מכן כבר היתה כוסית בידי, תוך שאני יושב ומסתכל סביבי איך כמו רקדן מקצועי יודה מרחף בין האנשים ולכל אחד מילה, חיבוק, בדיחה. לנשים בתוספת נשיקה.

שוב היתה לי ה"הארה השמיימית" (בירושלים זה קורה) וראיתי בדמיוני את דייב רוטשילד עומד בפינק או את ברוך במאי-בר סובב בין הקהל במילה, חיוך, בדיחה, ואמרתי לעצמי – יש!! לא אבדה התקווה, יש פונדקאי בירושלים, לא אלמן ישראל, ממשיכה השרשרת.

יודה הוא ממשיכם של דייב , ברוך, אבי וכל אלו שיושבים במרומים על ענן ומשקה בידם, וראו אותנו באים וחוזרים כמו אז לבלות במחיצתו של יודה ; הפונדקאי הירושלמי .