אוכלים צהריים: דגים ופלטת סלטים בפסקדוס

יהונתן: לא פעם קורה שאנשים שואלים אותנו איך ומתי בדיוק אנחנו מחליטים איפה לאכול מדי שבוע.
עמית: אז לעתים נדירות, כמו עם "פלאפל עובד" לפני כמה שבועות, קורה שיש לנו צידוק חדשותי של ממש.
יהונתן: לרוב אנחנו משתמשים בעיניים ובאוזניים שלנו כדי לעקוב אחרי מקומות חדשים או שינויים במקומות קיימים, ונעזרים כמובן גם ברשת ענפה ופעילה של מודיעים, שמסתובבים בשכונות השונות ומעדכנים אותנו.
עמית: ואיך כל זה קשור למקום שאליו אנחנו הולכים היום?
יהונתן: כי לפעמים הבחירה שלנו מגיעה פשוט מתוצאה של פרסום או יחסי ציבור. מקום חדש שנפתח ועושה רעש. אז כבר כמה שבועות שאנחנו מסתובבים בירושלים ועל כל אוטובוס שני שעובר מולנו רואים מודעה למסעדת דגים בשם "פסקדוס".
עמית: והנה הוכחה שהפרסום על אוטובוסים עובד – כי לפחות אותנו זה סיקרן מאוד.
יהונתן: ולא רק אותנו. לא מעט אנשים שאלו אותנו על המסעדה הזו, שנמצאת במיקום לא ממש צפוי – בשכונות החרדיות שסמוכות לכניסה לעיר – לא בדיוק אזור שמהווה מוקד משיכה לפודיז.
עמית: עד היום קולינריה גדולה לא מצאנו במקומות שבהם הקהל חרדי ברובו. האם פסקדוס יצליחו לשבור את רצף האכזבות?

מסעדת "פסקדוס" שוכנת ברחוב אהליאב, שבשכונת רוממה. עבור יהונתן ועמית מדובר בביקור ראשון באזור במסגרת המדור, והם מנצלים זאת לסיבוב מחקר קטן בסביבה טרם הארוחה.

יהונתן: ברוממה אכלנו יחד פעמיים, מזמן. פעם אחת ב"שולחן הסולטן" האהוב עלינו ופעם אחת ב"מפגש האש", שניהם נמצאים ברחוב ירמיהו.
עמית: אני מודה שמעולם לא שמעתי אפילו על רחוב אהליאב, למרות נקודת הציון הירושלמית ההיסטורית שנמצאת בו – אולם האירועים המיתולוגי "אחוזה", כמובן.
יהונתן: אני די בטוח שכל משפחה שנייה בירושלים, פחות או יותר, חגגה שם מתישהו אירוע כלשהו.
עמית: ואיכשהו כל המשפחות האלה לא הזמינו אותי. המקום היחיד באזור הזה שאני זוכר ביקור בו הוא סנטר 1, שהתחיל בתור אחד הקניונים המרעננים בעיר ומהר מאוד הפך למרכז מסחרי חרדי ומיושן.
יהונתן: איכשהו זה רחוק מלהיות הלוקיישן שבו הייתי מצפה למסעדה שתפתיע אותנו, אבל כשמסתכלים על אתר האינטרנט של המסעדה נראה שיש עסק עם מקום שמכוון גבוה. מנות במראה מוקפד, יציאות מסקרנות בתפריט, מחירים לא נמוכים.

מסעדת פסקדוס בירושלים (צילום: ארנון בוסאני)

המבקרים מגיעים לפתח המסעדה ומתקבלים על ידי מלצר שמוביל אותם לאחד השולחנות הפנויים. בשעת צהריים מוקדמת ב"פסקדוס" שני שולחנות נוספים מאוכלסים בסועדים. אחד על טהרת הנשים ואחד על טהרת הגברים. תפריט רגיל ותפריט צהריים עסקי מוגשים יחד עם קנקן מים.

עמית: טוב, כבר מהכניסה זה לא נראה כמו אף מסעדה חרדית שאנחנו מכירים. ובמילים אחרות – המקום נראה כמו מסעדה מודרנית למדי.
יהונתן: אפשר אולי להגיד שהעיצוב קצת מיושן, שאולי זה קצת מזכיר אולם אירועים, אבל אי אפשר שלא לשים לב שהשקיעו פה הרבה מאוד תשומת לב וכנראה שגם כסף.
עמית: המטבח פתוח למחצה ומאחורי מחיצות הזכוכית אפשר לראות פסי הכנות ארוכים ומדוגמים, הרבה ציוד מודרני. האקוסטיקה והתאורה מושקעות ומוקפדות ויש קיר יין, שמציג את מיטב יקבי הבוטיק הכשרים והמקומיים.
יהונתן: בקיצור – מסעדה אמיתית לפנינו.
עמית: מה שקצת מעורר חשש הוא התפריטים – חלקים ניכרים בשני התפריטים מכוסים במדבקות לבנות שכנראה מסתירות מנות שאינן בנמצא או חסרות. תפריט העסקיות מציע בחירה בין נוסחה של פסטה או פיצה וסלט לבין ארוחת דגים, שמבוססת על מנה עיקרית מן הים ושולחן סלטים לפתיחה.
יהונתן: אז חייבים לבדוק הן את האפשרות החלבית והן את הדגים. אני שמתי עין על ריזוטו ברבוניות שנשמע מעניין ואני בטוח שאתה מבסוט לראות בתפריט קציצות דגים.
עמית: תמיד. ושים לב ליציאה היומרנית הבאה מקטגוריית המנות הראשונות בתפריט הרגיל – ארטישוק פסקדוס – ארטישוק ממולא בסלמון, גבינת פטה, בזיליקום, בצל ירוק וקונקסה עגבניות, מצופה בפירורי פנקו ברוטב צ'ילי מתוק ושמנת. נשמע לי כמו מאסט, למרבה הצער.

יהונתן כהן ועמית אהרנסון במסעדת פסקדוס בירושלים (צילומים: ארנון בוסאני

בניסיון לבצע את ההזמנה מעודכנים יהונתן ועמית כי למרות שאינן מכוסות במדבקות גם מנות הריזוטו וקציצות הדגים אינן בנמצא. תחת זאת הם בוחרים בשתי עסקיות דגים, אליהן הם מוסיפים פיצה פסקדוס וכן את מנת הארטישוק. דקות בודדות חולפות והארטישוק מוגש יחד עם פלטת הסלטים של הארוחה העסקית.

עמית: סלט ביצים, קולסלו, סלט כרוב, סלק, חצילים בצ'ילי מתוק, מטבוחה טחינה וסחוג, לצד שתי פיתות חמימות ותפוחות שמזכירות את הפיתות מבצק חלה של אבי לוי.
יהונתן: אני התחלתי עם הטחינה שעוברת את המבחן. המלצר התגאה בכך שמדובר בטחינה של בארכה – אם אני לא טועה זה מותג טחינה די פשוט שיש בכל סופר. בכל אופן, היא טעימה ועשויה כהלכה, ממש כמו הסחוג הביתי המצוין.
עמית: האופי החרדי-אשכנזי מתבטא היטב בסלטי המיונז – הביצים והכרוב. שניהם טריים, טובים, ביתיים ובטמפרטורה נכונה. לא מרגישים כמו סלטים שעברו לילה בקירור. הסלק תפל לחלוטין והמטבוחה היתה מרוויחה מעוד כמה שעות על האש.
יהונתן: סלט כרוב בלימון אף הוא טרי ופריך. והחציל בצ'ילי? מסוג הדברים שאי אפשר להפסיק לאכול למרות שלא ברור למה. אחלה פלטת סלטים, סך הכל, ובעיקר יפה שכל צלוחית שמתרוקנת מתמלאת מיד על ידי המלצר אפילו בלי שצריך לבקש.
עמית: מנת הארטישוק, מנגד, היא לא פחות ממביכה. המחיר שלה הוא 59 שקל, תמורתו קיבלנו לב בודד של ארטישוק קפוא ממולא במעט מאוד סלמון, אם בכלל, וגבינה. הציפוי הפריך סביר והכל שוחה בגיגית של רוטב צ'ילי עם חמאה ושמנת. מנה רעה מאוד בכל המובנים.
יהונתן: הארטישוק לא מבושל מספיק, המילוי חסר כל טעם וזכר לדג, הרוטב איום ונורא ושום דבר לא מתחבר.
עמית: מנת אייטיז של מסעדנות מיושנת שמנסה להתחכם. במחיר הזה מדובר במשהו על גבול השערורייה.

מסעדת פסקדוס בירושלים (צילום: ארנון בוסאני)

עת למנות העיקריות. עבור עמית – פילה מוסר בגריל לצד תפוחי אדמה קטנים אפויים. ליהונתן – פיש אנד צ'יפס שמתגלה כמנה של שלוש פנכות – באחת נתחי דג מטוגנים, בשנייה צ'יפס ובשלישית סלט מעלי חסה. לשני הסועדים יחד – פיצה פסקדוס עם עגבניות טריות, עגבניות מיובשות, ארטישוק, בזיליקום וזיתים.
יהונתן: את הפיצה הזמנו בעיקר כי בפרסומת של המקום מצולמת פיצה שנראית, בלשון המעטה, לא משהו. הפיצה שקיבלנו במציאות, למרבה הצער, נראית אפילו יותר גרוע מזו שבצילומים.
עמית: היא נראית כמו פיצה ביתית לא מוצלחת. בצק לא אפוי מספיק, גבינה פשוטה, תוספות זולות. התפריט הבטיח ארטישוק וזיתי קלמטה, אבל יש פה זיתים ירוקים פשוטים ושום זכר לארטישוק.
יהונתן: פיצה שנאפתה לא מספיק זמן, בחום לא מספיק גבוה ומחומרי גלם לא מספיק טובים. בשתי מילים – לא אכיל. בעוד שתי מילים – לא ראוי.
עמית: לעומת פארסת הפיצה, שהיא אולי המשך ישיר למנת הארטישוק, הדגים ממשיכים את הסלטים – כלומר מספקים לגמרי.
יהונתן: הפיש אנד צ'יפס מציג רצועות של דג ים בציפוי קמח בלבד, לא עם בלילה עבה כנהוג בז'אנר. אני בעד זה. מאפשר להרגיש יותר את טעם הדג.
עמית: עשו פה שימוש לדעתי בדניס או מוסר, לא בדגים לבנים קפואים שלרוב משמשים להכנת המנה. זה נחמד לגמרי, רק שהמנה קצת קטנה במינוני הדג.
יהונתן: הצ'יפס קפואים ולא טוגנו מספיק זמן. היינו שמחים לצ'יפס עבודת יד כמובן ואולי לאיזה רוטב מעניין שישדרג את רצועות הדג. בתפריט הבטיחו מיונז איולי ולא קיימו. ההתייחסות למנה כמו פיש אנד צ'יפס יכולה להבדיל היום מסעדה מודרנית ממיושנת. פה הבינו שהבלילה העבה מיותרת, רק שכחו שאולי צריך איזה רוטב מודרני מעניין, משהו טרי וחמצמץ, אבל גם רוטב טרטר קלאסי היה עובד. אפילו לימון היינו צריכים לבקש במיוחד.
עמית: הדג שלי אמור להיות פילה מוסר, רק שלפי הגודל יש מצב שזה פילה לוויתן. זו מנה מכובדת מאוד בגודלה – פילה שהגיע להערכתי מדג שמן מאוד. מידת הצלייה מדויקת מאוד והתיבול מצוין – מלוח במידה, הרבה פלפל שחור וטיפונת כמון. ממש כיף לאכול את הדג הזה, שמזכיר כמה דג טרי צלוי בפשטות יכול להיות עסק טעים.
יהונתן: בעיני מנת הדג מדגישה את התחושה שמלווה את הארוחה מבחינת השירות – יש פה רוחב לב ונדיבות במקום הזה. בכל השולחנות שלידנו, שעוד כמה מהם התמלאו בינתיים, תנועת המלצרים לא פסקה. ממלאים את צלחות הסלט, מביאים עוד פיתה, מוודאים שלא חסר כלום.
עמית: ויש את הניגוד שנוצר בין מנות הדג והסלטים לבין הדברים האחרים. לא ברור לי איך מקום שמוציא מנת דג ראויה כזו מוציא תחת ידיו יציאות הזויות כמו הארטישוק או הפיצה.

מסעדת פסקדוס בירושלים (צילום: ארנון בוסאני)

על אף שמדובר במקום חלבי ונטול קינוחי פרווה המראה של ויטרינת הקינוחים גורם לעמית וליהונתן לוותר על החלק המתוק של הארוחה. חשבון, ואפשר לסכם.

עמית: גם אם לא נודה בכך, אני חושב שהגענו לכאן עם איזה רצון כמוס ללגלג על המקום היומרני שמגיש דגים באמצע שכונה חרדית. ובכן, לא זה המצב.
יהונתן: מדובר במקום שהוא לגמרי לגיטימי וראוי, בעיקר כשמסתכלים על הגדרתו הצרה כמסעדת דגים. על החלק החלבי עדיף שלא להרחיב. דרוש כאן פיצאיולו רציני או הכרה בכך שלא כל מקום צריך לעשות כל כך הרבה דברים במקביל.
עמית: בעיני אין ספק שהמקום הזה הוא צעד גדול קדימה למסעדנות החרדית. היינו בהדר גאולה, היינו בהלו תימן, היינו בציון הקטן, אפילו בקפה רימון. לא זוכר מטבחים פתוחים כאלה, יינות כאלה, שירות כזה.
יהונתן: הצרה היא שהיינו גם ב"קרייב", אחד הדברים הכשרים הכי מתקדמים ומעניינים שקיבלנו אי פעם בעיר.
עמית: כדי להפוך את המקום הזה למסעדה מודרנית ומוצלחת באמת לצד הכשרות המחמירה צריך להתמקד – זו יכולה להיות מסעדת דגים פשוטה ונעימה עם סלטים לפתיחה, דגים טריים על הגריל ואולי עוד שתיים-שלוש מנות. סוג של טברנת דגים חרדית.
יהונתן: כרגע זה לא מקום שיכול למשוך את גרגרני העיר החילונים כי הוא עדיין לוקה ביותר מדי מקומות. בקיצור – קוראים לכם פסקדוס? דגים בספרדית? כנראה שיש לכך סיבה טובה.

פסקדוס, אהליאב 5, 02-9403338. כשר.

תביאו חשבון
עסקית פילה מוסר – 94 שקל
פיש אנד צ'יפס – 68 שקל
ארטישוק פסקדוס – 59 שקל
פיצה פסקדוס – 63 שקל
קולה – 13 שקל
סך הכל: 297 שקל