לפני מספר שנים, כשהחיילת הייתה נערה צעירה ושאלה אותי לאן כדאי לצאת עם החברות, עניתי לה – "אולי תצאו למוזיאון ישראל"? התשובה שקיבלתי היתה צחוק גדול ופרוע.
למרות זאת, עם השנים המוזיאון הפך לבילוי קבוע במשפחת קליין, על מנומשיה ועקביה. בחודש האחרון יצא שהגעתי מספר פעמים למוזיאון, בכל פעם הזדמנה לי חוויה שונה לגמרי.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- בית אבי חי: כל האירועים
זה התחיל עם פסטיבל היין, שמתקיים מדי אוגוסט בגן הפסלים היפהפה, ואני מקפידה שלא לפספס את החוויה המקסימה הזו. עשרות יקבים ישראליים מציעים טעימות יין, אבל פה לא מסתכמת ההנאה – יש כאן כמויות של אווירה מקסימה ומהנה, בנינוחות של ערב בלי חליפות. מקסים.
מתוך התערוכה "אולי, אולי לא" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)
בין הלגימות אני מציצה בתכניה של המוזיאון ומגלה את התערוכה שאגיע אליה במהלך השבוע. האמן הסיני אי ויי וויי (נסו להגיד שלוש פעמים ברציפות), אמן פוליטי שרוב עבודותיו מבקרות את השלטון בסין, מתארח במוזיאון ואתם חייבים לראות את התוצאה. מדובר ב־23 טון של גרעיני חמנייה, שעשויים פורצלן ומצוירים אחד-אחד בעבודת יד. 1,600 איש בכפר אחד בסין יצרו משך שנתיים את הגרעינים הללו, והתוצאה מרשימה.
חדר בריחה במוזיאון ישראל (צילום: סיגל קליין)
התערוכה "אולי, אולי לא" – מביאה לקהל אמנות יפה ונגישה, אבל חשוב לדעת, שהיא נולדה במטרה לתת במה לנושא של חופש הביטוי והצנזורה. כך למשל הטפטים הפרחוניים שמכסים את הקירות בתערוכה מורכבים בעצם מאצבע משולשת בהרכב שחוזר על עצמו.
אחרי שפיצחתי מיליון גרעינים שמתי לב להודעה תמוהה שהוציא המוזיאון – איסוף מגבות משומשות… קצת מוזר.
- סיגל קליין נלחמת בקמוטוטי הצחוק
- כשהעבר פוגש את ההווה: סיגל קליין בבית אליאנס
- סיגל קליין מחפשת את משקפי השמש המושלמים בקניון מלחה
הסקרנות שלי לבירור העניין הובילה אותי לסדנת מחזור, שבה מכינים כלבלבים יפהפיים במסגרת התערוכה "כלבים וחתולים" שמוצגת בימים אלה באגף הנוער. את הכלבלבים יזמה תלמה שולץ, יוצרת גאונה הממונה על חדר המחזור, שמסוגלת להפיק ממגבות פשוטות יצירת אמנות. ככה זה במוזיאון ישראל – מכל דבר יוצרים אמנות.
מתוך התערוכה "על כלבים וחתולים" במוזיאון ישראל (צילום: תלמה שולץ)
גם חדר בריחה חיכה לנו במוזיאון. מכירים חדר בריחה? אז בסגנון הזה, אבל הפעם בין התערוכות בחללי מוזיאון ישראל, ממש בתוך המוצגים הארכיאולוגיים. שם מוטמנים כתבי חידה ומשימות שיש לפענח ולגלות רצף מספרים שהם הקוד לפתיחת הדלת המסתורית. נשמע פשוט? נראה אתכם. יש לציין שהילדים היו מאוד יצירתיים, ובסופו של דבר אחרי כמה קילומטרים, כאבי רגליים, אותיות בכתב עברי קדום והפעלת כל התאים האפורים – פענחנו את הקוד והצלחנו לפתוח את הדלת שבה הצטלמנו למזכרת.
וזה עדיין לא הכל. בעוד כשבועיים אני מתכוונת להגיע לאירוע מדליק במוזיאון – "חכמים בלילה" – שהוא ערב של אמנות ויצירה לציון פתיחת שנת הפעילות במוזיאון עם מיטב המרצים, האמנים, האוצרים, המורים והמדריכים, והכל בחינם. אם אצליח להישאר ערה אזכה למרתון הרצאות בנות 10 דקות בדיוק, על ניגודים בהשראת תערוכות מהמוזיאון, כמו "בין תום ילדותי לגבריות קשוחה ביצירות אמנות יפניות", אצא לדייט אמנותי על התחלות וסופים, אשתתף בסיורים קצרים בתערוכות עם צוות ההדרכה, ואוכל אפילו להתנסות ביצירה אישית.
מוזיאון ישראל, דרך רופין 11.
התערוכה "אולי, אולי לא" מוצגת עד 28.10.17.
"חכמים בלילה". ב', 11.9, 23:00-19:00. כניסה חופשית.
תגובות