בתקופה הביזנטית נבנו בירושלים כנסיות ענק, שעל אחדות מהן ידוע רק ממפת מידבא, מהיסטוריונים של אותה תקופה או מעדויות של עולי רגל. הן נעלמו אי שם במהלך ההיסטוריה באופן מסתורי, ואחרי מאות שנות שכחה, נחשפו שתים מהן בשלהי המאה ה-20. כך קרה שכאשר הרחיבו את הכביש לבית לחם, התגלתה על דרך חברון, סמוך למנזר מר אליאס, רצפת הפסיפס המדהימה בצבעיה ושרידיה של כנסיית "קתיסמה" ("המושב"). פעילותה וקיומה של הכנסייה, תועדו בתקופה המוסלמית הקדומה.
עוד קודם לכן, אחרי מלחמת ששת הימים, בעת עבודות החפירה הארכיאולוגית ושיפוץ הרובע היהודי, נחפרו היסודות למבנים החדשים בכיכר בתי מחסה ונחשפה כנסיית "ניאה". כנסייה זו שנבנתה במאה ה-6, נעלמה לגמרי מנוף ירושלים. היה זה אחד המבנים המפורסמים ביותר של העיר בתקופה הביזנטית שתועדו באומנות, בספרות בתיאורי עולי רגל ובתיעוד היסטורי. זכרה הערטילאי חי בדמיונם של החוקרים, אך לא היתה כל עדות ממשית לקיומה.
בשנת 1970 בעת החפירה הארכיאולוגית בבתי מחסה, עלו החוקרים לראשונה על שרידי הכנסייה והחל תהליך חשיפתה. המגלה פרופ' נחמן אביגד, הקדיש כ-10 שנים לחפירות ברובע היהודי וחשף את העיר העליונה ההרודיונית שהיתה חבויה תחתיו, שלא היה ידוע עליה מאומה קודם לכן. גולת הכותרת של החפירות היתה גילויים של שני מפעלים ארכיטקטוניים אדירים, המופיעים במפת מידבא הביזנטית: הרחוב הראשי שלי ירושלים "הקארדו" וכנסיית "ניאה".
הדמיית הכנסייה (צילום: מתוך ויקיפדיה)
"ניאה" פירושו "החדשה". שמה המלא של הכנסייה היה "הכנסייה החדשה של מרים הקדושה אם האלוהים", להבדיל מכנסייה אחרת על שם מרים שכבר הייה בירושלים. היתה זו אחת הכנסיות הגדולות והמפוארות שנבנו אי פעם בעיר, והיו בה מכלול מבנים שהשתרעו סביבה: אכסניה, בית חולים, מנזר וספרייה. היא נבנתה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס ונחנכה בשנת 543 לספירה. המבנה מתואר בפירוט רב, בכתבי ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס, שחי בקיסריה במאה ה-6 וכתב ספר בשם "אודות הבניינים של יוסטיניאנוס". במפת מידבא נראית הכנסייה כמבנה גדול ועליו גג רעפים, בקצה המזרחי של הקארדו.
למרות גודלו העצום ופארו, המבנה נעלם ובשטח העיר העתיקה לא היה זכר לאתר, עד אשר בשנת 1970 נתגלו שרידיו סמוך ל"בתי מחסה". התגלה אפסיס צדדי של הכנסייה, מערכת אולמות תת-קרקעיים, מקומרים וביניהם קשתות, אשר שימשו כמסד למבנה רחב-הממדים. הקמרונות וקירות התמך נבנו על מנת להתגבר על הטופוגרפיה ההררית של האזור ויחד עם האולמות הם יצרו גם מתחם אגירה ענק למים. גילוי קירות התמך העבים (ברוחב של 6.5 מטר) אפשר לאמוד את גודל המבנה שאורכו היה 115 מטר ורוחבו 57 מטר.
גילוי כתובת חנוכת הכנסייה (צילום: מתוך ויקיפדיה)
בתערוכת הקבע של תולדות ירושלים, המוצגת במוזיאון מגדל דוד, ניתן לראות את הצעת השחזור של הכנסייה הנעלמה, ולהתרשם כי מבנה זה יכול היה להיות אבן-חן המושכת מבקרים גם בעידן המודרני. הקיסר יוסטיניאנוס שבנה את כנסיית "האגיה סופיה" בקושטא (איסטנבול), לא חסך באמצעים לבניית הכנסייה המרשימה בירושלים. ההיסטוריון פרוקופיוס מספר על סחיבת אבנים עתיקות לבניית הקירות, בעגלות שנגררו באמצעות ארבעים שוורים: "שהקיסר בחר בהם בגלל כוחם הרב". פרוקופיוס מזכיר כריתת יער עבות של ארזים, שגובהם היה רב, לצורך בניית התקרה לכנסייה, ואת עמודי השיש שהובאו למקום, ליצירת שדרת עמודים בתוך חלל המבנה. מניחים כי האבנים והעמודים הם משרידי הסתיו המלכותי שהיה אגף בבית המקדש – ומבתי העיר ומבני ציבור – שנהרסו בידי הרומאים בימי המרד הגדול בשנת 70 לספירה. המבנה החריג והענק של כנסיית "ניאה", שנבנתה על גבעה נישאה – הצריך עבודות הכנה מיוחדות, כדי למלא את הוראת יוסטינינוס שקבע את מידות אורכו ורוחבו. השטח שנבחר על הגבעה למבנה רחב ממדים, וחלק מיסודותיו נשענו על צוקי סלעים ובחלקם היו באוויר. אי לכך, מספר פרוקופיוס, כי נאלצו לחצוב בלוקים מן ההרים הניצבים בכניסה לעיר. אחרי סיתותם של הבלוקים, הובילו אותם בעגלות השוורים – כל אבן בעגלה נפרדת, והדרכים שהובילו למקום בניית הכנסייה, לא היו רחבות דיין – למעבר העגלות ונאלצו גם לחצוב חלקים מן ההרים האלו. זאת על מנת לאפשר מעברן והנחתן לתמיכה ביסודות הכנסייה שנותרו באוויר.
רוצים להישאר מעודכנים?
תגלית מרגשת ביותר בזמן גילויה של הכנסייה, היתה מציאת כתובת ההקדשה של "ניאה", על אחד מקירות קמרונות התמך. הכתובת אומרת: "וזה המפעל שנעשה באדיבותו של הקיסר החסיד ביותר שלנו, פלאביוס יוסטיניאנוס בהשגחתו ושקידתו של קונסטנטינוס הקדוש ביותר, כהן ואב-המנזר (בשנת) הי"ג לאינדיקציו". הכתובת השתמרה היטב בתוך טבלה מלבנית, האותיות עוצבו בטיח, נצבעו בצבע אדום ומתחתיה נחרט צלב גדול.
נחמן אביגד מספר בספרו "העיר העליונה של ירושלים", על התרגשותו עם מציאת הכתובת: "אצתי כחץ מקשת למקום התגלית ולא האמנתי למראה עיני… כתובת בנויה ובה שמו של יוסטיניאנוס קיסר! מעין כרטיס ביקור שלו!".
שיחזור פנים כנסיית ניאה המוצג במוזיאון מגדל דוד (צילום: אדם אקרמן)
מציאת הכתובת, הנמצאת כיום במוזיאון ישראל, בקיץ 1977 עזרה בקביעת מועד בניית כנסיית "ניאה". סברות שונות קיימות לגבי מועד הריסתה של הכנסייה. כנראה נהרסה בשנת 614 בידי הפרסים, שפלשו לעיר. הם כבשו אותה מידי הביזנטיים והחלו מיד בהריסת כנסיות.
יוסטיניאנוס הגדול – היה אחד השליטים הבולטים של האימפריה הביזנטית, ושלטונו נמשך 38 שנים (565-527 לספירה). הוא הביא את האימפריה לשיא התפשטותה כאשר שר צבאו בליסאריוס, כבש גם את חופי צפון אפריקה והעיר קרתגו. על מנת להגביר את יציבות שלטונו, הוא הכביד ידו על מיעוטים ובני דתות שונות מהנצרות, ובמסגרת מגמה זו פעל נגד היהודים במטרה לנצרם. יוסטיניאוס עשה רבות לבניית כנסיות ברחבי ארץ ישראל ובעיקר בירושלים. כנסיית "ניאה", בשונה מכנסיות אחרות, נבנתה לציון אירוע הנזכר בברית החדשה או קבר של קדוש נוצרי – מול מתחם הר הבית. ה"ניאה" הוקמה כהיכל נוצרי, במקום בית המקדש היהודי – ואף אבני המקדש שמשו לבנייתה. בליסארוס בכובשו את קרתגו ב-1533 לספירה, החזיר את כלי בית המקדש, שלקחו לשם הוונדלים בפולשם לרומא. יוסטיניאנוס החליט לפי עדותו של פרוקפיוס להעביר אחד מהם, שלחן לחם הפנים, לירושלים ולפי המסורת היה זה לכנסיית "ניאה" עם חנוכתה.
הדמיית כנסיית ניאה המוצגת במתחם כנסיית גליקנטו (צילום: אדם אקרמן)
יוסטיניאנוס פעל להפיכת ירושלים למטרופולין מפואר באימפריה הביזנטית, שתשמש כמרכז נוצרי ומקום מאחד לכל העמים בתחומי שלטונו. אי לכך תיקן חומותיה, שיקם שווקיה ורחובותיה והקים את "ניאה" כפנינה אדריכלית. ירושלים ידעה ימי פאר בתקופתו. ברם, כאמור בשנת 614 פלשו הפרסים לעיר – בסיוע צעירים יהודים שהתגייסו לשורותיהם על מנת להכות את הביזנטיים שנואי נפשם. ליהודים היתה זו הזדמנות פז לפעול להריסת כנסיית "ניאה", שנבנתה מאבני בנייה מהר הבית. הם החלו במלאכת פירוקה של הכנסייה והפרסים המשיכו במלאכה עד הריסתה המלאה. אמנם ישנה עדות של עולה רגל, שהכנסייה נראתה עדיין במאה ה-9 וכי התקיימה תפילה לידה. ברם, הכנסייה היתה כבר חרבה לגמרי ונראה כי הכוונה בעדות זו, היתה שהמתפללים ערכו תפילות לידה, בנוסח של התכנסות ליד הכותל המערבי בימינו.
קימרונות הענק שתיאר פרוקופיוס, נתגלו על ידי חוקרים כבר לפני למעלה מ-100 שנה – אך הם לא זיהו אותם כשייכים למבנה הכנסייה. הסיבה העיקרית לכך היתה שקימרונות האלו, הפכו בינתיים לבריכות אגירה גדולות ומטויחות בדפנותיהן. היה זה פרופ' אביגד, הראשון שזיהה את המבנה כולו וזכה לחשוף בין הקימרונות את הכתובת המונומנטלית, המספרת על חנוכת "ניאה" כמפעלו של יוסטיניאנוס.
פרופ' אביגד (1992-1905), זכה הודות לחשיפתו של הרובע ההרודיאני ופתרון תעלומת העלמה של "ניאה" לקבל בשנת 1977 את פרס ישראל.
• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
צילומים אדם אקרמן, מתוך ויקיפדיה
תגובות