המלצת קריאה: הכנסייה המיוחדת שגובלת בשכונת מאה שערים

ברחוב שבטי ישראל 45, בלב ליבו של המע"ר החרדי – בסמוך לשכונת מאה שערים וממש לצד ישיבת 'תולדות אהרון' של הפלגים הקיצונים, ניצבת כנסייה חבויה ונסתרת, כזו שכמעט לא מוכרת ולא מדוברת – אך אחת שבהחלט שווה ביקור. זוהי הכנסייה הרומנית – צנועה מבחו אך מעוטרת להפליא מבפנים.

היא ממוקמת על קו התפר, מובלעת בין השכונות החרדיות לבין החילוניות. ממולה ניצב מבנה שאף הוא שייך למדינה שאין לה נכסים רבים בירושלים – "דום פולסקי", בית הארחה וכנסייה פולנית. שתי הכנסיות משתדלות שלא להבליט את נוכחותן, לצד השכונה החרדית ביותר בירושלים. וכך על הכנסייה הפולנית אין בכלל צלב ואילו הצלב על המבנה הרומני, הוסט ב-90 מעלות, כדי להופכו לפחות בולט בעיני השכנים החרדים. יחד עם זאת, דגלי רומניה ופולין מתנוססים על שני המבנים. בנוסף להיותה כנסייה ומנזר, מהווה המתחם הרומני גם כמשכן לנציגות הפטריארכיה האורתודוקסית הרומנית.

הארכימנדריט מקבל פני מתפללת (צילום: אדם אקרמן)

הכנסייה הרומנית מכונה "גיאורגה הקדוש", על שם המרטיר הלוחם גיאורגיה, המוכר באנגלית כ"ג'ורג' הקדוש". זוהי כנסייה קטנה, שהוקמה על ידי הפטריארכיה הרומנית אורתודוקסית בין השנים 1938-1935, ובה מלבד אולם התפילה הייחודי, שבו 15 חדרים ונמצאים במקום כעשרה נזירים ונזירות.

חלקת האדמה קרובה למגרש הרוסים, והיא נקנתה ב-1914, אך הבנייה החלה רק ב-1935. האדריכל הרומני יואן ברכט תכנן מנזר אורתודוכסי-מזרחי עם מאפיינים ביזנטיים כמו כיפת הכסף, מגדל רב-צלעות וקירות מעוטרים עם ציורים צבעוניים של קדושים. ארבע שנים לאחר סיום בניית המבנה פרצה מלחמת העולם השנייה והכנסייה נתפסה בידי הבריטים. אנשיה הושמו במעצר בהיותם נתיני "ארץ אויב" ובמקומם שוכנו משרדי המשטרה האנגלית. בשנות המלחמה פעלה מתוך הכנסייה תחנת רדיו חשאית "רומניה החופשית", שעודדה את העם הרומני, להתנגד לשיתוף הפעולה של ארגון הפשיסטים "משמר הברזל" עם גרמניה הנאצית. רק בתום המלחמה קיבלה הפטריארכיה הרומנית את המבנה בחזרה והחלה לשקם אותו. אולם בהיות הכנסייה על קו התפר הירושלמי, לא הסתיימו התלאות במקום. הכנסייה שניצבה סמוך לאזור הקרבות לישראל, נפגעה מפגזים. הצוות פונה ולאחר קום המדינה המבנה שוב נזקק לתיקונים רציניים. בין השנים 1960-1948 שימש הבניין את משרד החינוך והתרבות. רק בראשית 1962 הוחזר המבנה לרומנים והכנסייה שבה לתפקודה המלא, כמקום תפילה לאוכלוסייה הרומנית בירושלים ובית הארחה לעולי רגל מרומניה.

דגל רומניה מתנוסס מעל הכנסייה (צילום: אדם אקרמן)

פנים הכנסייה אינו גדול אך צבעי האדום והזהב והציורים הרבים על הקירות, מעניקים תחושת עושר ומסתורין. התאורה עמומה וגם היא בשלל צבעי נורות רבות וכך נוסכת נופך ייחודי למקום. דמויותיהם של קדושים חשובים מההיסטוריה של הכנסייה ורומנית-אורתודוקסית, ניבטים מכל עבר. בחדר המלבני הגדול המשמש כמבואה, בולטת מפה של רומניה "הגדולה" לפני מלחמת העולם הראשונה. כלולים בה עדיין אזורים שנלקחו מהמדינה המודרנית כמו בסרביה, מולדובה, בקבינה והרצגובינה. חדרו של ראש הכנסייה ארכימנדריט, המשמש כנציג המשלחת של הפטריארכיה הרומנית – מעניק חמימות ומעורר כבוד. רהיטי החדר מגולפים, קירותיו מקושטים, השטיחים רקומים ובמקום מוצבים המודלים של בכנסיות הנוספות בארץ שהארכימנדריט מפקח עליהן. הזמנת המתפללים לתפילה נעשית על ידי הקשה בלוח הנמצא במבואה וזאת במקום צלצול בפעמונים. מסורת זו הונהגה בכנסיות המזרחיות בתקופה התורכית בה נאסר על הצלצולים ללא אישור השלטונות. בכיפה המזרחית בכנסייה מתוארת דמותו של ישו כ"פנטוקרטור", שתרגומו הוא שליט העולם שרוחו ממלאת את כל היקום והוא הכל יכול. סיפורי התנ"ך והברית החדשה מוצגים באיורים רבים היורדים מהכיפה ומטה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הארכימנדריט הרומני מפקח גם על שני נכסים נוספים של הפטריארכיה הרומנית בארץ. הכנסייה המרשימה שנחנכה בשנת 2000 ביריחו והאתר הקטן לשירותי תפילה במתחם קאסר אל-יהוד. שנפתח בשנת 1935 על שפך הירדן. הכנסייה היפה שנבנתה במהירות ביריחו תוך שנתיים 2000-1998, הוקמה על אדמה שניתנה לפטריארכיה על ידי משפחת סמואילה הרומנית האמידה שהתיישבה בשנת 1933 במקום. נכסיה של משפחה זו הועברו רשמית לידי הפטריארכיה רק בשנת 1996. הצורך בבניית כנסייה זו נוצר בשל העובדה שאתר התפילה בקאסר אל-יהוד לא ניתן לשימוש בשל המתיחות הביטחונית שנוצרה באזור אחרי מלחמת ששת הימים עם חדירת מחבלים מירדן. לכנסייה בירושלים ישנו שטח מצומצם להתפתחות ולכן כסף רב הושקע בפיתוח הכנסייה ביריחו, הכולל גם בית הארחה גדול לקליטת הצליינים הרומנים המגיעים לארץ הקודש.

השלט בכניסה לכנסייה (צילום: אדם אקרמן)

האחות ניקאוולידה, נזירה מהכנסייה הרומנית בירושלים, מדריכה את עולי הרגל הנוצרים המגעים לאתר הטבילה קאסר אל-יהוד. זהו אתר בבקעת הירדן מהמקומות המקודשים ביותר לנצרות, היכן שיוחנן המטביל הטביל את ישו. במשך מאות בשנים הגיעו עולי רגל למקום, אך דווקא מאז 1967 הביקור באזור התאפשר רק בימי חג מיוחדים והלווי צבא ישראלי. בשנת 2011 שופץ האתר בהשקעה כספית גדולה של ממשלת ישראל. הוקמה טיילת נעימה עם משטח עץ (דק)להליכה כמו במזח של נמל. סודרה גישה נוחה לירדן והוסרו גדרות התיל והשערים החשמליים. כעת מתאפשר הביקור בקאסר אל-יהוד (ארמון היהודים) במשך כל ימות השנה ובעקבות כך גדל זרם הצליינים מרומניה. צליינים אלו לא יכולים להשתמש בקפלה הרומנית לשירות דת כי היא נותרה בשדה מוקשים, אלא בכנסייה של "יוחנן המטביל" של היוונים-אורתודוקסים הניצבת על גבעה מעל תוואי הירדן. לפי המסורת היהודית קאסר אל-יהוד הוא המקום שבו חצו בני ישראל את נהר הירדן ומכאן נכנסו לארץ-ישראל. עבור הנוצרים היום החשוב ביותר בו מגיעים צליינים לאתר, הוא חג האפיפניה ("ההתגלות"). חג זה מסמל את התגלותו של ישו בפני עמי העולם וגם את הכרת האנושות בו. בנצרות המזרחית מכונה חג האפיפניה "תיאופניה", שפירושו "התגלות האל" והוא נחוג ב-19 בינואר. ישנו פער של שלושה-עשר יום בין הלוח הגרגוריאני המקובל במערב, לבין היוליאני המשמש את הקהילות המזרחיות. בקהילות המזרחיות, כולל הכנסייה הרומנית, מציינים בו גם את חג "טבילת האדון", היום בו נטבל ישו בירדן ולכן טכס הטבילה בקאסר אל-יהוד היה עבורם לאירוע מרכזי ונחוג בפאר רב. הקתולים הפרידו את חג הטבילה מחג האפיפניה והם מציינים אותו כשבוע לאחר מכן.

הארכימנדריט הרומני (צילום: אדם אקרמן)

הרומנים האורתודוכסים קשורים גם לכנסיית הר תבור – שלפסגתו מייחסים הנוצרים חשיבות רבה – והוא היה אתר פולחני כבר בתקופות הקדומות של הארץ. תיאולוגים נוצריים גורסים כי נס עלייתו של ישו השמיימה לעיני תלמידיו, התרחש דווקא על הר התבור ולא על הר הזיתים בירושלים. כיום על הר התבור נמצא מנזר ההשתנות (בסמוך לכנסייה הקתולית) – והוא בבעלותם של היוונים-האורתודוקסים. הרומנים טוענים כי תולדותיה של הכנסייה בעידן המודרני, נעוצים בקהילתם הצנועה בארץ. היו אלו אנשי דת מרומניה שהתיישבו על הר תבור כבר בשנת ה-1860, והקימו שם כנסייה, שבנייתה התאפשרה על ידי מאמינים מהכנסייה הרומנית-אורתודוכסית. במרוצת השנים – בשל אמצעיה הדלים יחסית של הכנסייה הרומנית, הועבר האתר לידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית – המחזיקה עד ימינו.