דעה | לקראת הדרבי – תשע הערות על שלט איום

לקראת הדרבי המתקרב, נווה זוהר לא שכח את השלט שתלו אוהדי בית"ר בדרבי הקודם, שמציג במידה מסוימת את ההבדלים בין המועדונים. הוא כאן כדי להסביר

שוב הדרבי כאן. ההתלהבות גדולה, ומכירת הכרטיסים בשיאה. כבר ברור שהדרבי הירושלמי הוא הטוב בישראל, מפגש מרגש בין שני מועדונים מרתקים. זה זמן להיזכר בדרבים האחרונים, בניצחונות המאושרים של הפועל, ובשלט אחד שבתוך אירועי הדרבי האחרון – התבוסה של בית"ר, הירידה של הפועל ת"א – עבר ללא התייחסות:

"את הפטיש והמגל הוא נתן לישמעאל

את התורה והמנורה הביא לישראל"

מבחינה אסתטית שלט נאה, עם מסר קליט שקולע אל רגשותיהם של רבים מאוהדי בית"ר. מכל הבחינות האחרות – הבל ורעות רוח.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

מדוע? אספתי את הסיבות:

זה חילול השם. הקב"ה נמצא בכל מקום, כולל על שפתותיהם של שחקנים ואוהדים לפני ובמהלך המשחק. אבל אוהדי בית"ר לא פנו אליו בהודיה, לא ביקשו את עזרו. זה לא "שבחי ירושלים" וגם לא "שמע ישראל". הם רתמו אותו לצד שלהם. אין להם זכות ליצור הפרדה בין צד אחד שאלוהים לכאורה אוהב וצד אחר שלא. הרי האל אוהב את כל ברואיו. לראיה:

אלוהים אוהב את ישמעאל, זה נאמר מפורשות בתורה. הוא בירך אותו והציל אותו כשהיה אבוד במדבר. כמובן, גם אברהם אבינו אהב את בנו ישמעאל. למעשה, עוד לפני שהקריב את יצחק, נאלץ להקריב את ישמעאל כשגירש אותו. לימים, ישמעאל ויצחק זכו לקבור ביחד את אברהם במערת המכפלה. הייתי מצפה מארגון שקורא לעצמו "המשפחה" להכיר קצת יותר טוב את הסיפור המשפחתי…

אלוהים לא נתן את הפטיש והמגל. ובכן, כל דבר שקורה אפשר לייחס לאלוהים. כן, גם את השער ההוא של חוזז. האם אוהדי בית"ר ירימו שלט "אלהים העביר לסילבה כדור בין הידיים בדקה ה-93"?

אם כבר אלוהים נתן את הפטיש והמגל, הוא ודאי לא נתן אותו לישמעאל. את רעיון הקומוניזם הוא נתן לאדון קרל מרקס, יהודי גרמני. רחוק מאוד מישמעאל. הפטיש והמגל הפכו לסמל של ברית המועצות, תחתיו היו כאלה שעוללו פשעים והיו גם כאלה שהכניעו את הנאצים ושיחררו את מחנות הריכוז. דגל פטיש ומגל שהתנוסס על הרייכסטאג סימן את סוף המלחמה. האם לדעת אוהדי בית"ר ישמעאל הציל את העם היהודי?

זה ניכוס של התורה. כן, התורה ניתנה לבני ישראל בהר סיני. אבל היא לא שייכת רק לישראל, בטח שלא רק לאוהדי בית"ר. הרי על פי פרשנויות רבות, התורה ניתנה לבני ישראל על מנת שאלו יעבירו אותה לשאר אומות העולם.

אין באמת סתירה בין תורה לפטיש ומגל. דעות וזהויות רבות יש לאדם. הוא יכול לנשק ספר תורה בשבת, ולהניף דגל פטיש ומגל במוצאיה. הוא יכול לצעוק "יש אלוהים!" אחרי ניצחון דרמטי בדרבי, כשעל חזהו מתנוססים הפטיש והמגל. עובדה, זה קרה.

ביתר אינה ישראל. כן, היא מועדון מרכזי ורב זכויות שמייצג קהל גדול בחברה הישראלית. אבל היא אינה ישראל ואינה מייצגת את ישראל. למעשה, סקרים שנערכו קבעו שהיא הקבוצה השנואה ביותר בארץ. כשרואים את השלט, קל להבין מדוע.

הפועל אינה ישמעאל. כן, להפועל אוהדים מקבוצות שונות והיא מתגאה בזה. כן, זה מועדון שמעדיף כדורגל חברתי על פני לאומני. ככה צריך. זה בכל זאת מועדון עם צביון יהודי, המועדון העברי הראשון בירושלים, ששיחק במשחק הראשון של הליגה הארץ-ישראלית (אל תשאלו כמה נגמר). והרי ברור לכל למי השלט קורא "ישמעאל": כותבי השלט הקבילו את הפועל לאויבי מדינת ישראל במלחמה. מאיפה הם הביאו כזה רוע?

למעשה, אם מתעקשים לעשות את ההקבלה – כאמור, אני לא בעד – ברור מי ישראל בסיפור הזה. יש כאן קהילה קטנה וותיקה שמתקיימת כמיעוט בתוך סביבה שבמקרה הטוב לא מבינה אותה, במקרה הרע עוינת אותה. קהילה שמה שמחזיק אותה זה סולידריות ואמונה בדרך. קהילה שגורשה והתפצלה, ואחרי שנים במדבר זכתה כמעט בדרך נס לאיחוד ולתקומה. כן, אם אתם מתעקשים אז ישראל היא הפועל.

נכון, זה רק שלט יציע. הם תמיד פשטניים, ולא פעם מציירים תמונה של אור נגד חושך. אבל השלט הזה מצייר תמונה שקרית ומקוטבת במיוחד. כשהוא מונף בשיאה של מלחמה שבה שני היציעים איבדו את טובי בניהם, זה פשוט מרושע וראוי לגינוי על ידי כל אוהדי בית"ר, בטח על ידי הנהלתה. לשם השוואה, זה מה שבחרו אוהדי הפועל להרים באותו המשחק:

מה עוד נאמר? לחיי עוד הרבה דרבים אדומים, וקירוב לבבות בין אנשים ואוהדים באשר הם.