דעה | ואולי כולם אשמים?

בכל מדינה נאורה כל איש ציבור, בטח במעמד ראש ממשלה, אשר, גם אם הוא סבור שנעשה לו עוול, היה מרכין ראשו בפני מערכות אכיפת החוק. זכותו להילחם על חפותו, אך זאת – רק בדרך ראויה ומקובלת. אלא, במקום לנהוג כך, פתח מר נתניהו במתקפה נוראה, גם בסגנונה וגם בתכניה, על רשויות אכיפת החוק שהעזו לחקור את "הוד מלכותו" ואפילו להגיש נגדו כתב אישום. לא היה דופי, ואפילו רפש, שלא הטיל בהן, תוך שימוש בסגנון בוטה, שלא לומר מאיים.

ומדובר בראש הממשלה, כן, שלמעשה מסית נגד הרשויות בה את הציבור. על זה הוסיף מר נתניהו היאחזות בשררה. לשיטתו (רק כשהדברים נוגעים אליו – בתיקי אולמרט הוא הכריז אחרת) אפילו הגדרתו כ"נאשם" אינה מספקת כדי שיזוז הצידה עד אשר יינתן פסק הדין. הלוא אז, אם היה מזוכה, יכול היה, גם אז בנימוס המתחייב, לטעון ולפעול כאוות נפשו.

כדי למנוע אבסורד זה ואת משמעויותיו, הוגשה עתירה לבג"ץ, בדרישה ש"יזיז אותו הצידה". אלא שדווקא "בג"ץ השמאלני" נתפס לחזקת החפות וגם האמין (איך?), שתפקודו כראש ממשלה לא ייפגע ו/או שלא ייעשה שימוש לרעה בתפקידו כדי להשפיע על קיומו של הליך תקין. כצפוי, נתניהו ניצל את הקואליציה שהקים כדי לבצע "רפורמה משפטית", שאולי תחלץ אותו ממשפטו. ובג"ץ? שופטיו בוודאי לא מאמינים איך הולכו שולל?

עוד גוף ששיחק לידיו של ראש הממשלה הוא הפרקליטות, זו שעשתה כל טעות אפשרית המאפשרת לנתניהו "למרוח" את משפטו עד אין קץ. תחילה איפשרה להליכי השימוע להימרח על פני תקופה ממושכת והתוצאה היתה שכתב האישום הוגש רק בחלוף כ-4 שנים מסיום החקירה. אחר כך הוגש כתב אישום מרוכך, וגם זה מכיל בתוכו 3 אישומים. ככל שהיו מוגשים שלושה כתבי אישום נפרדים, היה ניתן לסיים לפחות את אישום ה"1000" (הפרת אמונים על בסיס קבלת מתנות יקרות ערך) בתוך זמן קצר. אפילו נתניהו וסנגוריו לא חולמים שהוא יכול לצאת זכאי מזה. זה היה מספיק (ואולי לא) כדי "להיפרד" ממנו ומעונשו.

כאילו לא די בכך, כתב האישום הוגש גם נגד עוד כמה וכמה נאשמים. בנוסף, רשימת עדי התביעה מכילה לא פחות מ 333 עדי תביעה שכל אחד מהם אמור להיחקר חקירה נגדית על ידי כמה סנגורים. מתי בדיוק חשבה הפרקליטות שניתן יהיה לסיים משפט כזה? כיצד היא עצמה לא הבינה את חשיבותו ואת התוצאות הקשות שיכולות להיגרם ככל שזה יימשך שנים?

"האשם" הבא בתור הוא לא פחות מאשר בית המשפט אשר דן במשפטו. אי אפשר לחשוב שהשופטים הנכבדים לא מבינים בעצמם את הנזק העצום שיכול להיגרם למדינה כל עוד המשפט מתקיים. הם גם ראו כיצד נתניהו "מורח" אותו ובמקביל לא חדל לרגע מלעשות כל מעשה שמטרתו היתה למלט עורו מתוצאת משפטו. מכאן גם תפקידם וחובתם לעשות הכל כדי שהמשפט יסתיים בהקדם. החוק ה"יבש" מחייב בית משפט לשמוע משפט מ"יום ליום". נכון שזה לא מתאפשר, אבל בוודאי היה בית המשפט חייב לקבוע שורה ארוכה של עשרות דיונים, ולגרום לכך שהמשפט יסתיים בטווח זמן של עד שנתיים.

בנוסף, וזה קורה כמעט בכל משפט, מתחייב היה להגביל את משך החקירות הנגדיות. דוגמה אחת שנחשפנו אליה בתוכנית "המקור" של רביב דרוקר היתה שהשופטים איפשרו לחקור את הדס קליין במשך לא פחות מ 8 ישיבות. אגב זאת, התיאורים שתיארה בתוכנית "המקור" על הדרך שבה פגע בה עורך דינו של נתניה מעוררים תהיה, כיצד לא הקפידו השופטים להגן עליה ועל כבודה. על הרבה פחות מזה הוגשו תלונות נגד עורכי דין.

עו"ד קובי קמר, www.kamarlaw.co.il

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

כך, בחלוף 4 שנים, רק מתחילה פרשת ההגנה של כמה וכמה נאשמים שגם הם יציפו את בית המשפט במאות עדי הגנה משלהם. בית המשפט הזה, שכבר עשה מעשה בל ייעשה, כאשר כבר מיהר "לבשר" שסיכויי ההרשעה בשוחד קטנו, לא מראה שום נכונות או רצון להביא לידי סיומו של משפט זה בכל ההקדם. התוצאה הצפויה – ועל זה כבר כתבתי – היא שצפוי שמשפט זה לא יגיע לסיומו ואז יוכלו נתניהו וחבר חסידיו לצהול: "אמרתי לכם".

נתניהו מנצל היטב את עובדת היותו ראש הממשלה. בהינתן שהוגש נגדו כתב האישום הודיעו השותפים הפוטנציאלים המתונים (גנץ לפיד) שלא יקימו קואליציה עימו. הוא ידע זאת ועל כן פיתה את מפלגות הימין הקיצוניות להקים "ממשלת ימין על מלא", תוך שהוא מבטיח להם כל מה שירצו ובלבד שיתמכו בכל מה שהוא רוצה והעיקר – תמיכה ב"רפורמה משפטית", זו שמעולם לא עניינה, לא אותו ולא אף אחד מהן.

מייד אחר כך החל השבר הגדול בעם בדמות המחאה המשפטית שלפי כל התחזיות החלישה את המדינה ואת ביטחונה. ראשי זרועות הביטחון חזרו והתריעו, אך נתניהו לא היה מוכן לשמוע. כשאירע טבח ה-7.10.23 מיהר להאשים דווקא אותם, שהוא הרי "לא ידע". משל כאילו הוא לא מבין שתפקידו לדעת. הטבח הוביל למלחמה, זו שבגללה "אי אפשר כעת" להקים ועדת חקירה או ללכת לבחירות, אבל כן אפשר לפטר במהלכה שר ביטחון – שבתוך כל זה נדמה שהוא מסכל כל אפשרות להגיע להסדר שיביא לשחרור החטופים, שלמרבה החלחלה מותקפים משפחותיהם על ידי נאמניו.

בתוך כל זה, וכדי להחזיק את אותה קואליציה, הוא ממשיך לבצע בפועל את אותה רפורמה משפטית שמיטיבה כל כך עם שותפיו ותוך פגיעה קשה בכלל הציבור.

כל זה לא היה מתרחש אלמלא הטעות הקשה של בג"ץ וההתמשכות הנוראה של המשפט, כאשר הוא עדיין בחזקת "חף מפשע". הנה מסתבר שהתנהלותה של הפרקליטות שגרמה בעצמה לסחבת הנוראה, וכך גם בית המשפט עצמו שלא מונע סחבת זו מאפשרת לו להמשיך בתפקידו ולהשתמש בו בדרך שגורמת לחורבן של ממש של כל מה שנבנה כאן. הגיעו דברים לידי כך שאפילו רביב דרוקר כבר אמר בייאושו, שמוטב שלא היה מוגש כתב האישום. הוא טועה. מתחייב היה להגיש את כתב האישום אך צריך היה לנהוג אחרת. אולי עכשיו יעשה בית המשפט את שהוא חייב לעשות – יביא את המשפט לסיומו בהקדם האפשרי ויגאל את המדינה.

• הכותב הינו מומחה למשפט פלילי