מי שהלמות ליבו טרם נרגעו מרגעי ההכרעה מול אשדוד, ודאי לא האמין שרמת המתח מול טבריה תעלה שבעתיים דקה לסיום, עת ניצב סטניסלב בילנקי על נקודת ה-11 מ' מול נדב זמיר ואיים לגזול להפועל ירושלים שתי נקודות יקרות. מצד שני, יודע היטב כל אוהד אדום, בהפועל הכל אפשרי.
הפעם הזינוק משמחה בתגובה לזינוק של מאסטר זמיר היה בבית, בשל היעדר קהל, אבל זה בטל בשישים לעומת תעודת בגרות נוספת לקבוצה של זיו אריה, שאט-אט מתרווחת במקומה הטבעי במרכז הטבלה.
כמה כיף היה לראות את ההרכב האדום עם שלל החוזרים, מי מפציעה ומי מהרחקה, והדובדבן בדמותו של איבי רנסום, שקיבל את המקום ב-11 בזכות ופרע שטרות ראשונים בתום מהלך קבוצתי מהסרטים. דון-נדיר-איבי – שלוש נגיעות וכדור ברשת. כמה פשוט, ככה יפה.
רוצים להישאר מעודכנים?
לראשונה מזה תקופה ארוכה, הפועל יצרה שלל מצבים מסוכנים, שממש איימו להפוך לשערים ולא רק לקשט את הסטטיסטיקה – מהפס של אופק ביטון ששרק ליד הקורה, דרך הפצצה של אוהד אלמגור ועד ההחמצה הכואבת של עידן דהן מול שער חשוף. להשחיל בדרבי כדור בדיוק כירורגי לחיבור היה קשה הרבה יותר. הניידות והמוטיבציה של דהן היו בעוכריו גם בזינוק הלא אחראי עם היד למעלה, שהוביל לפנדל, אבל כמו שהיטיב לסכם זיו: "זמיר שמר עלינו". בחשבון אחרון, גם זה בבחינת שכר לימוד ואין ספק שדהן עוד יתרום רבות להפועל.
ואי אפשר בלי סדריק דון, שחימם לבבות אדומים רבים עם הבשורה על הארכת חוזהו במועדון. אחרי שמירר בבכי מול באר שבע, לא היה ראוי ממנו לנעוץ את המסמר האחרון שכמעט קרע את הרשת בתוספת הזמן. ברור לכל שאוטוטו הוא יגיע לרמות הגבוהות באמת, אם בארץ או בחו"ל, ועל כן התקווה היא לדחות את הקץ וליהנות ממנו ככל האפשר.
כשההגנה שרה להנאתה בראשות הזמיר, הקישור יצירתי מתמיד ומפטם את החלק הקדמי המסוכן לכשעצמו, ואפילו הספסל מלא בכלים טובים ומגוונים – מאשטה אווקה הלוחמני ועד ינאי דיסטלפלד, שהתכבד בבישול ובעיקר ממשיך להפגין חוצפה חיובית בכל עמדה לה הוא נדרש, אפשר לנפח חזה אדום מגאווה ולהודות: זו בדיוק הפועל שאנחנו רוצים לראות.
תגובות